"שחר חי בדור הבא של הלוחמים”: מפגש מרגש בנס ציונה בין זיכרון, שליחות ותקווה בסיירת הנח״ל
13.02.26 / 09:36
בבית יד לבנים נס ציונה נפגשו לאחרונה אריה ודבורה רוזנברג עם כ־40 לוחמים לעתיד בסיירת נח״ל בפיילוט מרגש. החיילים הגיעו מותשים ממסע ניווטים, עברו בהיכל השמות, שמעו על שחר בנם שנפל באסון המסוקים, שאלו בכנות על חיים בצל השכול, ויצאו נושאים את שמו כמצפן ערכי לשירותם ולקחו עמם אחריות ואחוות לוחמים לעתיד משותף.
המפגש בבית יד לבנים המחיש כיצד זיכרון אישי הופך לשליחות ציבורית — וכיצד סיפורו של שחר ממשיך לחיות בדור הבא של לוחמי הנח״ל.
בתמונה: דבורה ואריה רוזנברג משוחחים עם הלוחמים הצעירים.
"שחר חי בדור הבא של הלוחמים”: מפגש בין זיכרון, שליחות ותקווה בנח״ל
מפגש יוצא דופן התקיים השבוע בבית יד לבנים בנס ציונה, כאשר אריה ודבורה רוזנברג — הוריו של שחר רוזנברג ז״ל, שנפל באסון המסוקים לפני 29 שנים — אירחו כ־40 לוחמים המיועדים לשרת בסיירת חטיבת הנח״ל. המפגש, שהוגדר כ״פיילוט״ ראשון מסוגו, נועד לחבר בין זיכרון הנופלים לבין הדור הצעיר של הלוחמים. נכדם של בני הזוג, יפתח, המשרת אף הוא בנח״ל, השתתף באירוע והוסיף לו רובד משפחתי ומרגש במיוחד.
הלוחמים הגיעו היישר ממסע ניווטים במזרח הנגב, עייפים ומאובקים, אך מלאי סקרנות. לאחר כיבוד קצר שהכינה דבורה, עברו המשתתפים יחד בהיכל השמות, שם ביקשו החיילים לראות את שמו של שחר. אריה רוזנברג סיפר על בנו — כלוחם, כאדם וכמי שהתעקש להתגייס ליחידה קרבית — ועל המשמעות של אובדן במשפחה ובקהילה.
בהמשך הוקרן סרטון שהמחיש מי היה שחר, ובני הזוג הציגו את מיזם ההנצחה “לראות בעיני־עיניו”, שבמסגרתו אריה מבקר במקומות ששחר חלם להגיע אליהם ומספר את סיפורו.
שלב השאלות הפך לשיחה פתוחה וכנה. החיילים ביקשו להבין כיצד נראים חיים בצל השכול, האם ניתן לשמור על שגרה, וכיצד בני הזוג מצאו כוחות לתמוך במשפחות שכולות גם לאחר אירועי “חרבות ברזל”. דבורה הצטרפה לאריה והשיבה לשאלות ברגישות ובישירות. בין המשתתפים היו גם שלושה חיילים בודדים שעלו במיוחד כדי לשרת בצה״ל — עובדה שהעמיקה עוד את תחושת השליחות.
בסיום אמר מפקד הכוח משפט שנחרט בלב המשפחה: “מעתה, הרשו לנו להיות כולנו שחר. כל הצוות הגדול הזה יישא את שמו בגאון.”
בני הזוג רוזנברג צפויים להמשיך וללוות את החיילים גם בסוף מסע הכומתה ובסיום מסלול ההכשרה.
המשמעות של המפגש ניכרה גם בתגובות ההורים. במכתב מרגש ששלחה מיכל יוסף, אמו של אחד המפק״צים, נכתב כי המפגש היה “מאוד משמעותי” עבור החיילים, וכי הקשר עם משפחת רוזנברג הוא בעל ערך חינוכי עמוק. יוסף ביקשה חומרים על שחר כדי לשתף את תלמידי כיתה ה׳ שלה בסיפורו.
המפגש בבית יד לבנים המחיש כיצד זיכרון אישי הופך לשליחות ציבורית — וכיצד סיפורו של שחר ממשיך לחיות בדור הבא של לוחמי הנח״ל.
שחר רונברג ז"ל - ראו גם:
