תובנות לפרשת השבוע , פרשת "וישלח" עם ורדית לוי,

בכל רגע נתון בעולמנו עומדים אנשים מול משבר שמתרחש בחייהם. זה עלול להיות משבר כלכלי, משבר בריאותי, משבר נפשי, משבר משפחתי ועוד. גם העולם כולו חווה משברים כמו משבר האקלים. וארצנו הקטנה והיפה מכירה היטב משברים משלה, ביטחוניים, כלכליים, קיומיים ועוד רבים אחרים.

בפרשת וישלח יש לא מעט רגעים מאתגרים. פגישת יעקב ועשיו והמתח הרב לפניה ובמהלכה, מאבק יעקב באיש מסתורי שמתנפל עליו, אונס דינה בידי שכם, תגובתם של שמעון ולוי למעשה הנתעב ולבקשה של שכם לשאת את אחותם, מות רחל בלידתה את בנה בנימין, פטירת יצחק ועוד.

הפעם התעכבתי על מאבקו של יעקב ואיש המסתורי, שלפי המדרש מדובר במלאך, שרו של עשיו, ופסוק אחד משך את תשומת לבי: "שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַׁלֵּֽחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּֽרַכְתָּֽנִי."

תארו לכם שמישהו נאבק בכם, רוצה לפגוע, לשדוד, להרוג. אתם מצליחים למנוע אותו ממעשהו וכשהוא מחליט לסגת אתם מתעקשים להחזיק בו חזק כדי שיברך אתכם.
למה שנרצה לקבל ברכה ממי שנאבק אתנו? בשביל מה ומה יצא לנו מברכתו של אויב?

בקשתו של יעקב אינה מובנת מקריאת הפסוקים ויש כל מיני פירושים לבקשה.
אני רוצה להביא פה את פרשנותו היפה של הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון שמסביר שבסיפור המאבק הזה טמון סוד ההתמודדות הבריאה והנכונה עם אתגר שאורב לפתחנו ומאיים עלינו, הן כעם, הן כיחידים.

אדם מאמין יודע ששום דבר לא קורה סתם. האנשים שאנו פוגשים, האירועים שקורים לנו וסביבנו,  הניסיונות שמחכים לנו בדרך, האתגרים שגורמים לנו לגייס כוחות שלא תמיד ידענו שהם קיימים בתוכנו.
כשיעקב עמד מול אותו כוח שנאבק בו וניסה להפילו ולהחלישו הוא עשה כל מה שיכול היה לעשות במסגרת יכולותיו, והנה, עם עלות השחר, כשהתוקף המסוכן החליט לעזוב, יעקב סירב. הוא התעקש לקבל ממנו ברכה בטרם יעזוב.

מה זו הברכה שביקש יעקב? מה היא מסמלת עבורנו?

כמו אור שבוקע מתוך החשכה, כך הניסיון, המאבק הקודר, מאפשר לנו לצאת מתוך העצמי הישן לעצמי חזק יותר, לשנות דפוסי התנהגות, לשנות מסלול, לצמוח, לגדול.
אבל לפעמים תוך כדי ההתרחשות אנחנו לא מצליחים למצוא את ההזדמנות שמחכה לנו בזכות האתגר, לא פעם אנחנו לא רואים את האור בתוך החושך, וממש לא מבחינים בברכה הטמונה במאבק הזה שנכפה עלינו.
יעקב אבינו מלמד אותנו להישאר שם, בסיטואציה, להביט לתוקף העכשווי בעיניים ולא להרפות עד שנקבל ברכה; לבקש ולהתפלל שנבין מה הברכה שהרווחנו, מה המתנה שקיבלנו ברגעים הלא פשוטים שעברנו.

לאורך הדורות עבר עמנו משברים רבים כעם. אומות רבות ניסו להשמידנו והצליחו לפגוע לנו בגיד הנשה, לפצוע אותנו בבסיס, אבל לא מעבר לכך, ותמיד, מתוך השבר, הייתה פריחה של אנשי רוח, של יצירה מרגשת, של לידה מחודשת.
כיחידים, מזדמנים לנו בשעת ליל של חיינו אתגרים ומאבקים שלא התכוננו אליהם מראש. הם מפתיעים אותנו, מאיימים על הקיום שלנו ומערערים את בסיסנו.
ההבנה שהמשבר בא לטובתנו העליונה אינה מספיקה. בזמן כזה כדאי להניח לשאלה לָמָּה? ולהבין טוב יותר את שאלת ה-לְמָה?
לבקש, בלי להרפות, להבין את הברכה הטמונה בתוך האתגר כדי שנוכל לצאת מחוזקים ולומר בבוא העת תודה על מה שנראה בעבר כמו שבר. כדי שנוכל להביט לאחור ולהבין כמה אנו מבורכים. תמיד.

שבת שלום