תובנות מקוריות לפרשת "נח" מביא מוטי קליינמן: ״צא מן התיבה״ - המעבר ממצב הישרדות לבניית חיים חדשים.
מוטי קליינמן
16.10.26 / 15:00
ל ק ו ר א י נ ו :
מוטי קליינמן הינו מוותיקי העיר, מפקד המשא"ז לשעבר ואיש אשכולות.
קבלו מעתה טור שבועי מקורי שלו בפרשנות מקורית ל"פרשת השבוע"
והשבוע:
פרשת נח מלמדת אותנו שהתיבה היא הכרחית, אך היא אינה יעד. כאשר העולם סוער, צריך לדעת לבנות תיבה: להגן על החיים, לשמור על המשפחה ולהחזיק מעמד. אבל מגיע רגע שבו נשמעת הקריאה: ״צא מן התיבה״.
״צא מן התיבה״ - המעבר ממצב הישרדות לבניית חיים חדשים.
פרשת נח מציבה בפנינו שאלה החורגת מסיפור המבול: מתי מסתיימת חובת ההסתגרות מפני הסכנה, ומתי מתחילה החובה לצאת החוצה, להשתקם ולשקם את העולם?
כיצד עוברים מתקופה של הישרדות, הגנה והתכנסות, אל תקופה של בנייה, אחריות ותקווה?
מדוע נח זקוק לציווי כדי לצאת?
לאחר שהמבול שוכך, נח אינו יוצא מיד מן התיבה. הוא שולח את העורב ואת היונה, בוחן את מצב הארץ וממתין. לבסוף האל מצווה עליו: "צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ״(בראשית ח׳, ט״ז)
מדוע נח נזקק לציווי ואינו יוצא מיוזמתו?
לכאורה, התיבה הייתה מקום הצלה זמני. אבל אפשר להבין שהיא נעשתה גם מרחב מוגן, שבו נח ומשפחתו שרדו בזמן שהעולם שמחוץ לה חרב. היציאה פירושה לא רק מעבר למקום אחר, אלא מפגש מחודש עם עולם שיש לבנותו כמעט מן היסוד.
רש״י וחז״ל: גם לאחר שהסכנה חולפת, לא תמיד קל לצאת.
רש״י מפרש את הפסוק על פי מדרש בראשית רבה: ״צא מן התיבה, ולא קיבל עליו לצאת עד שנשבע לו המקום שאינו מביא מבול לעולם עוד״.
כלומר: נח אינו מסתפק בכך שהמים נסוגו. הוא מבקש ביטחון, שלא יחווה שוב אסון דומה.
מי שחווה אסון, עלול להמשיך לחפש ודאות מוחלטת לפני שיסכים לשוב לחיים. ואולם ודאות מוחלטת אינה תמיד אפשרית. לעיתים צריך לקבל אחריות ולפעול גם כאשר העתיד אינו מובטח.
ההגנה צריכה לאפשר את החיים, ולא להפוך לתחליף קבוע להם.
השאלה האקטואלית: האם אפשר להמשיך לנהל חברה שלמה כאילו האסון הבא עומד להתרחש בכל רגע, או שעלינו ללמוד לשלב בין ערנות לסכנה לבין היכולת לחיות, ליצור ולתכנן את העתיד?
הרמב״ן: היציאה אינה סוף הסיפור, אלא תחילתה של אחריות חדשה.
הרמב״ן טוען שההצלה אינה תכלית בפני עצמה.
כלומר, המבול אינו מסתיים רק בהצלתם של נח ומשפחתו. הסיפור מתקדם מן ההצלה אל חידוש הקשר עם האל, אל הברית ותיקון העולם המתחדש.
ויש עוד עבודה: ליצור, לנטוע, להקים משפחה, לקיים ברית ולחדש את החיים.
‐--------------‐------‐-
פרשת נח מלמדת אותנו שהתיבה היא הכרחית, אך היא אינה יעד. כאשר העולם סוער, צריך לדעת לבנות תיבה: להגן על החיים, לשמור על המשפחה ולהחזיק מעמד. אבל מגיע רגע שבו נשמעת הקריאה: ״צא מן התיבה״.
היציאה אינה הבטחה שלא יהיו עוד סערות. היא ההכרה בכך שאי אפשר לחיות לנצח רק כהכנה לאסון הבא. צריך לשוב ולבנות, לתקן את מה שנשבר, להגן על החלשים, להשיב את האמון וליצור עתיד.
אז הצלחנו להינצל מן המבול, ועכשיו, מי יהיה מוכן לצאת מן התיבה, לבטל את כפתור ה- escape, וליטול אחריות על העולם שמחכה בחוץ?
כי גם אחרי ״צֵא מִן הַתֵּבָה״ תהיינה סכנות, אבל גם אחרי אסון, האחריות לחיים נמשכת.
שבת שלום חברים
