גאים בנס ציונה: משפחת כדורי אלטמן והמאבק על זכויות הלהטב"ים לילדי פונדקאות

יובל (משמאל) ולירן עם ילדיהם.יהל בת 5 וחצי וסהר בן שנה וחודשיים, (צילום: ישראל יונייב) 

חודש הגאווה בנס ציונה יצא השבוע לדרך והוא יכלול מגוון רחב של פעילויות והרצאות למען הקהילה הגאה. מדובר בחודש מבורך עבור האוכלוסייה הלהט"בית בעיר ובשפלה כולה, שכן הנושא הוא קבלת והכלה של האחר. נס ציונה נחשבת לעיר ליברלית באופן יחסי, ולמרות התנגדויות של חלק מהמגיבים ברשתות החברתיות, החודש המרגש אכן יוצא לדרך, ומביא איתו בשורה לאנשי הקהילה בעיר, כאשר אחד מהבולטים בהם הוא יובל כדורי אלטמן.

כדורי, בן 42, נס ציוני כל חייו, חלק ממשפחה מוכרת מאוד בעיר, נשוי ללירן, עימו הוא במערכת יחסים קצת מ-20 שנה. כדורי קיבל חשיפה משמעותית לפני מספר שנים כאשר הוביל את המחאה לשינוי חוק הפונדקאות בארץ, והוא דמות מוכרת ודומיננטית מאוד בחיי הקהילה בעיר. לכדורי יש שני ילדים, יהל בת 5 וחצי וסהר בן שנה וחודשיים, אותם הוא הביא בתהליך פונדקאות יקר מאוד בארה"ב. כעת, עם פתיחת חודש הגאווה בעיר בה נולד וגדל, הוא מתרגש, מסביר, מחמיא לעירייה ולקהילה וגם מקווה לעתיד טוב יותר.

יובל, ספר לנו קצת על עצמך.

"נולדתי בנס ציונה ואבא שלי היה יו"ר הסקציה הרבה מאוד שנים. אנחנו משפחה מאוד ותיקה ומוכרת בעיר ואפילו כתבתי בעיתון המקומי "כל נס ציונה"  כשהייתי נער. בסיפור האישי שלי, תמיד הייתי מחוץ לארון. גם כשעוד בעיר הזו פחדו להגיד את זה, הייתי נער מאוד מצועצע, לא ספרתי אף אחד. כשהכרתי את לירן בגיל 21, הלכתי עם זה מאוד פתוח החוצה. היינו בין 4 הזוגות הראשונים בארץ שהתחתנו. לחתונה אמנם אין תוקף חוקי, אבל היינו הראשונים שלקחו אולם ודי ג'יי ועשו את זה כמו כולם, עוד בשנת 2005. היינו בין הראשונים בארץ שניסו הליך פונדקאות, כשעוד לא כל כך ידעו והבינו בנושא, כל חיי רציתי ילדים".

איך עברתם את תהליך הפונדקאות?

"שני הילדים הגיעו אחרי הליך של פונדקאות בארצות הברית. אלו היו שני תהליכים שונים, והגיעו מתרומת ביצית של אותה תורמת. חשוב לי להבהיר, הליך פונדקאות הוא הליך שבו מחדירים עובר שאין לו קשר ביולוגי לאישה שנושאת אותו ברחמה. העובר הוא מהזרע שלי או של לירן, ואנחנו בחרנו את תורמת הביצית באופן ספציפי. שני הילדים הגיעו מאותה תורמת ביצית, ומשתי אמהות פונדקאיות שונות. הכל נעשה דרך סוכנויות, וזה אחד ההליכים השנויים במחלוקת במדינה. זה תהליך יקר מאוד, שמשתתפות בו בחורות מדהימות, רובן לא עושות את זה בגלל הכסף, אלא משליחות".

איך הגעתם להוביל מחאה שתפסה כל כך הרבה תאוצה?

"התחלנו את התהליך ובפעם הראשונה איבדנו 120 אלף דולר, כי ככה זה עבד פעם – או שאתה תופס או שלא. היום אתה משלם 150 אלף דולר, אבל מנסים עד שזה מצליח. לקחנו לנו 5 או 6 שנים להתאושש נפשית וכלכלית מהפעם הראשונה בה איבדנו את הכסף, ואז גילינו שבמדינת ישראל יש חוק פונדקאות, ואותי זה קצת עצבן. הבנתי שאם זוג סטרייטים מתקשה להביא ילדים, המדינה מאפשרת לשכור פונדקאית בסכום של 150 אלף שקל. היה כבר בג"צ שהוגש בזמנו, ואני חשבתי שצריך לנקוט בטקטיקה ציבורית. העלנו בזמנו סרטון ליוטיוב שמסביר את הכאב שלנו כזוג שהפסיד את הכסף ורוצה ילדים, וגילה שההליך אפשרי בארץ. בבוקר למחרת, זה התפוצץ לחלוטין, עם 100 אלף צפיות וזה היה אחד הסיפורים הכי חמים במדינה במשך 10 חודשים".

מה קרה בהמשך?

"היינו בכל מהדורת חדשות והפכנו למובילים של המאבק במשך שנה. פעלנו ביחד עם יעל גרמן לשינוי חוק הפונדקאות, וגם אמנון לוי עזר לנו מאוד. ולראשנה בזמנו, הביא בפריים טיים שיח הומואי קצת אחר – הטלוויזיה שידרה משהו שהוא קצת אחר מאנשים שרוקדים על משאיות והמון אנשים נחשפו לזוג והם כמהים לילד בדיוק כמו כולם. הכאב הוא אותו כאב, והמון אנשים מצאו משהו להתחבר אליו. וזה עשה שירות בלי שהתכוונו לקהילה, גם אם לא השגנו את השינוי. החוק עבר בקריאה ראשונה, ואז הופלה הממשלה, וביבי לא משך את החוק לכנסת הבאה, ואז נסגר הגולל על החוק. אם בממשלה הקרובה יהיה פתח, ינסו להמשיך את זה".

ובסוף הבאתם שני ילדים.

"אני לא אוהב לדבר על ילדים במונחי כסף, אבל הסיטואציה היום היא שבעזרת נס כלכלי והלוואות עשינו את זה. אנחנו בחובות אבל הבאנו ילדים. יש לי חברים שלא יכולים לעשות את זה. המדינה מעודדת אותך לעשות פונדקאות בחו"ל, ואפילו עוזרת לך לרשום את הילד. אפילו יש לנו זכויות הוריות שוות ערך, אבל זה עדיין חורה לנו שרק זוגות סטרייטים יכול לעשות זאת פה. בזה צריך לטפל".

איך לדעתך תופסים להט"ביות בנס ציונה?

"קודם כל חשוב לי להגיד שאני לא חווה שום סוג של הומופוביה בנס ציונה. ברור לי שאם אגור במקום אחר, אולי אחווה את זה אחרת. זוהי עיר ליברלית. אני מכיר את ראש העיר ובתו, וידעתי שהדלת פתוחה מלכתחילה. כשהחלטתי לגדל את הילדים שלי פה, ידעתי שיש פה מערכת חינוך איכותית, עזרה מסבתא ובאופן כללי זאת עיר טובה. אני נמצא עם הילדה במערכת חינוך כבר 4 שנים, עברנו שני גנים, והתמיכה של ההורים היא מדהימה, וזה כולל תכנים להט"בים במערכת החינוך. יש תכנים שמסבירים שיש עוד סוגי משפחות, וגיליתי נאורות והרכב חברתי נהדר. אני שולח את הילדה שלי בלי שום חשש. יש עוד מה ללמוד ברמה של לחשוף קצת יותר בנושא של משפחות חדשות, אבל זה בסדר. יש לי הרצאה שאני עושה לנוער על התמודדות להט"בית, ועשיתי אותה גם בבית יד לבנים לצוותים חינוכיים. הדלתות פתוחות שזה נהדר".

מה דעתך על חודש הגאווה בנס ציונה?

"זו פעם ראשונה שיש חודש גאווה וזה הדבר הכי משמח בעולם. יש על העירייה דגל ומתחילים להרגיש את הדבר הזה, וזה משהו שאני זוקף לזכות ההנהלה החדשה וזה מרגש אותי. הם עושים את זה מאוד נכון, והפואנטה היא להכניס תכנים ולא רק לתלות דגלים, וזה מה שהם עושים. על זה אני מאוד גאה".

מה דעתך על קולות הנגד שעולות ברשתות החברתיות?

"אני בן 42, חייתי את זה מספיק זמן בשביל לא להתרגש. אני לא מצפה מכל בנאדם להבין אותי או לקבל אותי. אני מצפה ממנו להבין דבר אחד – אל תפריע. אתה יכול לא תקדם, או לא להיות חלק, אבל לפחות אל תפריע. כשמדברים על חודש גאווה, אנשים לא מבינים שבתוך הדבר הזה מגולם דבר שלם של קבלה. יש פה פלטפורמה יש הכלה של שונה, ואני לא יודע איך אפשר לצאת נגד זה. מי שיוצא נגד זה, זה אנשים שחושבים שילד שרואה דגל גאווה על העירייה, אז הוא יהיה הומו, וזו בורות גדולה. המשמעות של החודש הזה הוא לא להטב"יות, אלא אנשים שממשים את עצמם, מבלי שהחברה תכתיב שלך משהו אחר. מבחינתי, הכלבים נובחים והשיירה עוברת".