הסיפור של הילדה מנס ציונה עם הצוללת...
24.11.20 / 20:14
ראינו אותם בהפגנות המחאה, את שתי הילדות החמודות עם השלטים המקוריים והוריהן ובקשנו להבין מה מניע את זוג ההורים הנס ציוני הזה, האומרים: המסרים שהילדות יחזיקו תמיד יהיו של תקווה, של אופטימיות, ושל אמונה בכוח לשנות.
מאת: אבי בן דוד
בסופ"ש האחרון דיווחנו ב"נס ציונה נט" על תחרות ה,מיקרו- צוללות" שאירגנו מפגיני המחאה ועל הילדה נעמי שניצחה בתחרות... עם ה,צוללת "אחותי אהבה".
אבל, שאלתי את עצמי מי הם הוריה ומה מניעם ואכן שוחחתי איתם השבוע ולאחר שסיכמנו כי זהותם לא רלבנטית, החלטנו להסתפק בכך שהם זוג נס ציוני די "סטנדרטי"..
הוא יועץ כלכלי (38) והיא יועצת ארגונית (35), והם הורים לשתי בנות , גילאיות חמש ושנתיים, אותן ראינו בהפגנות, כאמור והסתקרנו...השאלה הראשונה ואולי המתבקשת, היתה:
מה מחפשות ילדות קטנות בהפגנה?
אמא: השאלה הרלוונטית היא מה מקבלות ילדות קטנות בהפגנה – הכי שחוק להגיד "שיעור בדמוקרטיה", אבל זה הרבה מעבר לזה. הן עומדות שם עם ההורים שלהן ובתוך קבוצה שמיישמת אהבה לארץ. הן מקבלות דוגמה אישית מאנשים שעושים את מה שהם יכולים בשביל להפוך אותה למקום שהם מאמינים שיהיה טוב יותר, בשבילן. אנחנו מקווים שהמסרים והחוויה הזו, של תחושת מסוגלות, של חיבור ואחריות לקהילה שלך, למקום שאת חיה בו, ושל אהבה לארץ, יעצבו את דמותן לעתיד. הקנייה של ערכים זה אחד מהתפקידים ההוריים שלנו, לפחות לתפיסתי.
יש בגשרים ובצמתים חוויה מאוד חזקה של ביחד גם לה יש ערך עצום. כמה כבר יוצא לנו בעידן הזה ובקורונה במיוחד להרגיש חלק מרקמה אנושית?
אבא: אני מתקומם על עצם השאלה. מה זאת אומרת מה הן מחפשות? למה - הפגנה היא קו אש? היא מוצב קדמי? הפגנה היא עקרון יסוד בדמוקרטיה. יש ניסיון לייצר דה-לגיטמציה של ההפגנות והמפגינים על ידי איומים ורמיזות לאלימות. לשאול מה הילדים מחפשים שם זה עוד רמיזה כזו.
האם לדעתכם זה לא גיל צעיר מידי לכך?
אנחנו חושבים שהילדות שלנו צעירות מידי להיחשף לאלימות המילולית והפיזית, ובאמת הפסקנו לרדת איתן לצומת לצערנו כשהתחילה החזית האלימה בצד הימני. כבר כמה שבועות שנמנענו, הרגשנו שזה מסעיר את הגדולה מידי. השבוע לי היה חשוב להצטרף, והגעתי רק עם הגדולה, שממש ביקשה להצטרף שוב, וחשבנו הרבה איך לגונן עלייה ולתווך לה את מה שקורה שם. עוד אין לנו תשובה טובה לזה וזו דילמה שעוד מעסיקה אותנו, השבוע בחרנו לעמוד מה שיותר רחוק מהחזית. אנחנו גם מוטרדים מהחשיפה, ועם מה שקרה לתמונות ילדים מהפגנות הגשרים,
שהופצו עם דברי נאצה ברשתות החברתיות. החלטנו להתראיין באנונימיות מתוך פחד עלינו ועל הילדות, על בסיס הטרדות וסימון של מפגינים כמו שקורה לאחרונה. ועצם העובדה שאנחנו מפחדים, בנס ציונה, בבית- מעוררת בנו חלחלה ואמורה להיות סיבה מספיק טובה לצאת למחות.
לחצו כאן והצטרפו לקבוצת הואטסאפ של אתר נס ציונה נט
זה זימן שיחות מאוד פתוחות ומעניינות, על מושגים באזרחות עם ילדה חכמה בת 5. בכלליות, המסרים שלנו לגבי המחאה עם הילדות הם מסרים של בעד. אנחנו מפגינים בעד דמוקרטיה וכדי להגן עליה, בעד צדק, הגינות, ובעד שאנשים טובים וישרים ינהלו את המדינה. לא היינו שולחים אותם עם מסרים שליליים, אבל זה עניין של טעם... המסרים שהילדות יחזיקו תמיד יהיו של תקווה, של אופטימיות, ושל אמונה בכוח לשנות. הגדולה מבינה מה היא מחזיקה ביד, באופן מותאם לגילה. השבוע הזדמן לנו בזכות תחרות הצוללות ליצור ביחד, וגם לדבר על מה זה צוללת, ומה זה מודעות.
יש בה סקרנות טבעית והיא שאלה "למה?", הסברנו לה שהרבה אנשים חושבים שראש הממשלה עשה משהו לא בסדר שקשור לצוללות ואנחנו רוצים שיבדקו מה הוא עשה, ובגלל זה אנחנו מדברים, שרים ויוצרים צוללות כדי להזכיר למי שצריך לבדוק. זה אתגר להסביר גם לעצמנו כמו שמסבירים לילד קטן. פתאום הדברים הופכים לפשוטים יותר. והקטנה? היא רק נהנית מזמן האיכות המשפחתי ומהחגיגה...
עד כמה אתם בעצמכם פעילים ומעורבים?
לא מספיק. אנחנו משתדלים לנסוע לבלפור כשמתאפשר, אבל יכולנו להיות יותר מעורבים... בכל זאת הורים לשתיים, עצמאיים שמנסים לשרוד.
אתם פעילים בהפגנות האלה בלבד או גם בנושאים אחרים?
היינו פעילים ברמות משתנות בעבר, שנינו צמחנו בארגוני חברה אזרחית. עכשיו אנחנו "פעילי רחוב", מה שלא היינו בעבר, וברור שזה נובע מתחושת מיאוס קיצונית לאור המצב, אבל אולי בעיקר בגלל שאנחנו הורים ואנחנו חרדים לעתיד של הבנות שלנו כאן. זה בסופו של דבר מה שמוציא אותנו לרחוב.
המסרים שהילדות יחזיקו תמיד יהיו של תקווה, של אופטימיות, ושל אמונה בכוח לשנות.
