הפחד, ההתמודדות והרצון בשינוי: ההתמודדות עם ילדה רגישה לחלב

ורד וקורל בלשכת הגיוס. כיום קורל כבר חיילת, למרות המגבלה. 

הסיפור הטרגי של אושר דרעי עורר גלים השבוע לאורכה ורוחבה של המדינה. הילדה הצעירה בת ה-23, אכלה, ככל הנראה בשוגג, קינוח חלבי במסעדה בשרית כשרה, ונפטרה מספר שעות לאחר מכן בגלל אלרגיה חריפה לחלב. בתוך הטרגדיה, עלתה מעט המודעות לצורך בציוד רפואי מתאים במסעדות, כולל מזרקי אפיפן ודפיברולטורים, שעשויים להציל חיים, ואנשים רבים, שחווים את הנושא על בשרם, בהחלט יכולים להזדהות.

הורים לילדים עם אלרגיות או רגישויות לחלב, כמו ורד דיאמנט, מצאו את הסיפור טרגי וקשה במיוחד. ורד סיפרה לנו על בתה קורל בת ה-21, חיילת באחד מבסיסי חיל האוויר, אשר סובלת מרגישות לחלב. קורל היא רגישה לחלב, ולא אלרגית כמו אושר ז"ל, כך שגם מזרק אפיפן לא יסייע לה, ולכן הנושא של המודעות הוא קריטי במיוחד, דבר שלוקה בחסר על פי ורד.

ורד מספרת: "קורל בת 21, היא עברה את שלב האלרגיה, היא רגישה לחלב. אם היא נוגעת בחלב פיזית, היא מתנפחת ומקבלת תגובה אלרגית מאוד קשה שדורשת אשפוז מידי וניקוי קיבה באופן בהול. יצא לנו לא מעט לנסוע איתה למיון לעשות שטיפות מים. אסור שחלב יישאר לה בגוף, זה לא מתפרק טוב, כי הגוף לא יודע לפרק את זה".

מה ההבדל בין אלרגנים לרגישים?

"עבור אלרגנים יש מזרק, היה ואכלת משהו חלבי, הגוף מקבל תגובת אלרגיה, יש מזרק ואתה יכול להמשיך את החיים שלך. ברגישות, המזרק לא יעזור, הגוף צריך לעבור שטיפות עד שאין זכר לחלב. היא יכולה להיחנק ולהתנפח, עד שהגוף מרוקן את עצמו".

כמה מקרים שכאלו היו לכם?

"היו לנו לפחות 7 אשפוזים עם קורל. ברוב המקרים זה בגלל מסעדות וחוסר המודעות לבעיה הזו. לאחר שזה קורה, היא חייבת להתרוקן בתוך פחות משעה, כי אז הגוף מתחיל לפוצץ דברים מבפנים. תחילה, היא מתחילה להקיא ולשלשל ולאחר מכן להתנפח. כבר בשלב ההקאות אנחנו מבינים מה קורה ובאופן מידי נוסעים למיון".

איך גיליתם על הרגישות?

"הייתה לקורל חסימת מעיים בגיל שנה וחצי או שנתיים. פתאום היא הפסיקה לאכול והתנפחה נורא".

"הסיפור עם קורל מתחיל עוד ביום שהיא נולדה" אומרת ורד וממשיכה, "הם זיהו שיש בעיה ואמרו לתת לה רק אוכל צמחי. הבעיה גם כאן היא במודעות, כי גם באוכל הצמחי יש לעיתים טעויות. בפעם הראשונה לא הבנו כל כך מה קורה והגענו איתה לביה"ח. אמרו לעשות חוקן, כי הגוף חסום. היא הייתה מאושפזת כמעט שבוע, ואז שלחו אותנו לבדיקות אלרגיה. גילינו שהיא רגישה לחלב ולכן כל מה שקשור לחלב, לרבות חמאה ושוקולד חלב, לא יכול להיכנס לה לגוף, כי הוא פשוט לא מפרק אותו".

מתי הייתה הפעם האחרונה שקורל נכנסה לאשפוז?

"הפעם האחרונה הייתה לפני לפני 5 שנים. קורל הייתה במשפחתון שהיה המסגרת החינוכית שלה, ובאותה תקופה, גם המסגרת החוץ ביתית. מעדן הסויה שהבאתי לה נגמר, ואחת המטפלות שם אמרה לה שתאכל מעדן חלב. היא רבה איתה, ומדובר בתנאים של פנימייה, כך שאין רגישות לעניין. היא לקחה שני ביסים רק כדי שישחררו אותה ללכת לביה"ס. באותו יום נכנסנו לאשפוז של שישה ימים. הילדה הקיאה וששלשה מהבוקר, ורק בשעה 13:00 לקחנו אותה למיון בברזילי. אמרו לנו שיש לנו מזל שהבאנו אותה באותו רגע, כי הגוף לא היה שורד את הדבר הזה. לא הפסיקו למלא אותה בנוזלים. במשך 5 ימים רק מילאו אותה בנוזלים. הגוף נכנס למצוקה לא נורמלית".

עד כמה קשה ההתנהלות היום יומית?

"מאתגרת מאוג. אני קונה לה רק סויה, וכך גם היה במשפחתון המדובר. לאורך כל החיים, גם בימי הולדת של ילדים אחרים, הייתי הולכת עם צידנית ומביאה לה דברים משלה. בכיתות כאשר היו עושים חגיגת שבועות או דברים דומים, אני הייתי מתנדבת ועושה לכל הכיתה מאכלים פרווה, כולל פיצות וכל מיני מאכלים אחרים. עשיתי זאת כדי שחס וחלילה היא לא תסתכל על מאכלים אחרים, או שמישהו אחר לא יביא משהו, אלא שהכל יהיה בפיקוח שלי".

האם יש קבלה והבנה בסביבה שלכם?

"הסביבה לא מקבלת את זה. אנשים לא מבינים את זה עד שאין דוגמה חיה בבית שלהם. ברגע שמבקשים לא להכניס לגנים חלב או בוטנים, אנשים מתעצבנים ואומרים דברים כמו 'אז שהם לא יאכלו את זה'. אנשים לא מבינים שאסור בכלל לקרב את הדברים הללו לילדים. כשהילדה הייתה במעונות בתור ילדה, הבנתי שאין להם מושג. אני ירדתי למטבח בעצמי והכנתי את האוכל עבור הילדה שלי. ישבתי ובדקתי שאין שום דבר חלבי שנוגע באוכל, אפילו הייתי מאכילה את הבת שלי, כדי שלא יתנו לה משהו לא טוב. היום יש קצת יותר מודעות, ויש גם יותר כלים, יחד עם זאת , עדיין יש מחדלים. עד שאין לאדם ממשות של מקרה מזעזע הוא לא באמת יודע".

מה חשבת על המקרה של אושר דרעי? איפה זה פגש אותך?

"הזדעזעתי עד עמקי נשמתי מהמקרה של אושר. איך במסעדה לא מחזיקים מזרק אפיפן? אמרתי לעצמי 'מה? זה לא אמיתי'. אם לילדה הזו היה מזרק, היא הייתה חיה. המזרק חודר לאותם אלרגנים ואז זה עובר לגוף, מנפח את כלי הנשימה. מה שקרה לה זה למות מחנק, זה מוות נוראי. היה לי קשה לקרוא את זה, וזה בנאדם שאני לא מכירה".

איך מתנהלים בצבא עם הרגישות?

"במקרה של קורל, מזרק אפיפן לא יעזור, אבל זה חשוב בכל מקרה. הבת שלי למדה איך להתרחק ולבדוק, כי היא כבר ילדה גדולה. היא בודקת גם בבסיס שלה, ואפילו שם היה לה קטע, ועשו לה שטיפת קיבה. חשוב לציין שהצבא לוקח אחריות על ילדים אלרגניים".

מה לגבי היוזמה שמתחילה לתפוס תאוצה במספר רשויות מקומיות, לחייב מסעדות להחזיק במזרקי אפיפן, בעקבות המקרה של אושר?

"היוזמה הזו חייבת לקרות. איך זה לא קרה קודם? זה צריך להיות בכל מקום שמכבד את עצמו, לא רק במסעדות. כמו שיש מודד לחץ דם, חייבים להיות גם אמצעים אחרים. העסקים הללו לא ערוכים, ותיקי העזרה הראשונה לא תואמים את המציאות. הלוואי שיתחילו ליישם דברים, ולא רק אחרי שקורים אסונות".