יוסי אמרוסי: ממירדף אחרי מחבלים לכתיבה יוצרת...

כתבת מגזין בלעדית ומיוחדת לאתר נס ציונה נט יוסי אמרוסי: ממירדף אחרי מחבלים לכתיבה יוצרת...

עדכון: ממערכת הבטחון למועצת העיר - קבלו את יוסי אמרוסי שהצטרף לעמוס לוגסי במירוץ לראשות עיריית נס ציונה בבחירות לעירייה 2023. 

היה זה לילה אחד מיני רבים, אך בכל זאת שונה, עבור יוסי אמרוסי הנס ציוני, מי שהיה אז בכיר בשב"כ באזור שומרון. (השתחרר בדרגה מקבילה לאל"מ בצה"ל )

הוא עמד לצאת לביתו בשעה מוקדמת יחסית, בעולם המושגים של השב"כ. בסך הכל שבע בערב... אבל, היה זה ערב יום הנישואים שלו עם ציפי והיא ציפתה לו ולבילוי המשותף שתכננו.

ולפתע נתקבלה ידיעה מודיעינית ברמת אמינות עליונה, על חוליה של מספר מחבלים מתאבדים שיצאו מרצועת עזה, התמקמו באחד מכפרי המשולש ואמורים לבצע למחרת בבוקר מספר פיגועי התאבדות במקביל באזור השרון.

מיד, יחד כמובן עם עובדי שרות רבים וטובים אחרים ממגוון תחומים, החל יוסי לנהל מרדף עוצר נשימה אחרי החוליה, על מנת לאתר ולעצור אותם טרם יציאתם לפיגוע. לשמחתם (ולשמחתנו) המירדף היה קצר וקרוב לשעה 3 לפנות בוקר איתרו את החוליה, סיכלו פיגוע מאוד כבד בשרון ואיפשרו חיים תקינים ושגרתיים לתושבי האזור .

את יום הנישואין הזה הם לא חגגו כמתוכנן.. וכך גם לא מעט ארועים חברתיים ומשפחתיים מהם נעדר בשל עבודתו התובענית. והמשפחה? אני לא מתאפק מלשאול, אך הוא מסתפק בלומר שהוא חייב להם ובעיקר לציפי הרבה, על התמיכה הרבה ועל הנשיאה בעול, כמעט לבדה.

המרדף הזה ועוד רבים כמותו, קצרים ומוצלחים ואף מתישים וארוכים, היו חלק משיגרת חייו תקופה ארוכה. אלא שעל מרביתם חל עדיין חיסיון.

 למעלה מכך, אולי אינכם מודעים לכך, אך כאשר מתבצעת לכידה מוצלחת כמו זו, לא תשמעו עליה מיד וגם לא בימים הקרובים. האיפול מוסר רק כשמגיעה השעה הנכונה, משיקולים מבצעיים או משפטיים ואף לא רגע לפני כן.

ולא, אין הדלפות לעיתונאים "מקורבים" ואף בני המשפחה לא יודעים כלום בזמן אמת. אפילו נשותיהם של אנשי השרות המעורבים, תדענה על כך רק אם וכאשר יוגשו כתבי אישום ויהיה פרסום פומבי בנוסח לקוני של "השב"כ חשף חוליה וכו,". רק אז יפטירו הבעל/האישה לבני הזוג משפט קצר של "גם אני הייתי שם". וזה הכל.

רק לאחר סיום תפקידם ופרישתם, מתיר השרות למבקשים זאת ולאחר תדרוך ממושך ו"דילול" עמוק של החומרים הרלבנטיים, לכתוב או להרצות על חוויותיהם בשרות. גיבור סיפורנו זה, יוסי אמרוסי, אכן עושה זאת, מאז פרש בסוף 2019, לאחר 28 שנות שרות והוא מרצה בפורומים שונים.

 אלו הן הרצאות בנושאי טרור ולחימה בטרור. ההרצאות מיועדות לציבור הרחב ולגורמים מקצועיים וקיבלו כאמור את אישור הצנזורה. מבין ההרצאות ניתן למצוא את ההרצאות: סדנת ניהול ממנהל למנהיג, "לילה בחייו של איש שב"כ" "נשים בעולם הטרור" "מניעיו של המחבל המתאבד" ועוד.

חשוב לו לומר כי "אני מתאר בהרצאה "לילה בחייו של איש שב"כ" את המרדף, אבל לא פחות מכך את הערכים עליהם אתה גדל בשירות. ערכים כמו דבקות במשימה, אומץ, נחישות ועוד."

את שנות שרותו הרבות החל לפני 28 שנה, בגיל 25, לאחר 7 שנות שרות בצה"ל ובכך השלים 35 שנים במערכת הביטחון עם מדים ובעיקר בלעדיהם..

הוא פעל במשך עשרות שנים כעובד וכמנהל בתפקידי שטח ובלחימה בטרור במגזר הערבי. אין הרבה אנשים שראו את הלבן בעיניים של מחבלים רבים כל כך. יוסי היה מעורב במאות ואלפי מבצעי מודיעין, סיכול וחקירות וכשאומרים "דע את האוייב" אין הכוונה ליוסי, כי הוא יודע אותו... היטב.

במהלך השנים אף יצא למספר שליחויות בשרות המדינה לחו"ל באפריקה, אירופה ואסיה וגם עליהן לא ניתן להרחיב את הדיבור.

בין לבין הספיק לסיים תואר ראשון בערבית ולימודי המזרח התיכון ותואר שני בניהול משא ומתן וישוב סכסוכים, שניהם באוניברסיטת בר אילן.

ובכל השנים הרבות הללו, 35 למען הדיוק, מאז עזב את צפת בה נולד וגדל,   היה ביתו כאן בנס ציונה, עם ציפי, ילידת עירנו.  יש להם שלושה ילדים, נכדה מקסימה ועוד אחד חמוד בדרך...

אלא שעם שחרורו ולאחר שנים כה ארוכות התפרץ בו חיידק הכתיבה, שהמתין בסבלנות כל העת... ואכן, יוסי מוציא לאור בימים אלה את ספרו הראשון "איש המעלית" בהוצאת "ספרי ניב".

 הספר הוא קובץ של 21 סיפורים קצרים העוסקים באנשים ומספר ברגישות רבה על רגעים בחיים. החוט המחבר בין הסיפורים השונים נדמה חמקמק – מה הקשר בין הרוכלת התאילנדית לנגן הבנג'ו האמריקאי, בין פועלת הבניין הוייטנאמית ובין הזוג הישראלי הצעיר, בין הלום הקרב לאיש המעלית ההודי?

מסתבר, זאת המסקנה מסיפוריו,  שכולנו דומים. לא משנה באיזה חלק של העולם אתה גר, באיזו תרבות ועל אילו ערכים גדלת – כולנו אנשים שפשוט מחפשים אושר, אהבה, שלווה, חופש. לפעמים מוצאים, לעיתים לא...

פרט לספר כותב יוסי בימים אלה סדרת דרמה העוסקת בסכסוך הישראלי פלסטיני ולאור הרקע שלו ויכולת הכתיבה, לא אתפלא אם הסדרה "תשאיר אבק" ל"פאודה".

ולסיום, בחרתי להביא בפניכם קטע מתוך הסיפור "והיא ידעה שזה יגמר". לטעימה בלבד...

בהצלחה יוסי, בקריירה החדשה.

-----

הם הכירו שלושה חודשים קודם לכן בבר בסוהי 11 שבו היא עובדת. בבר מוזיקה נהדרת, אווירה פנטסטית והוא מלא זרים. היא קיוותה שתכיר שם זר צעיר וג'נטלמן שיכבד אותה, יכיר אותה, יאהב אותה, יישאר איתה ויוציא אותה משם.

מרבית הזרים שביקרו בבר לא חיפשו בת זוג לטווח הארוך. הם הסתפקו בקשר קצר של לילה, שבוע או שבועיים, עד שתסתיים חופשתם, והם יחזרו לארצם, תרבותם, עיסוקם.

היא סלדה מהמערביים הללו שראו בה גוף ללא נשמה, ראו את שדיה והתעלמו מליבה. היא רצתה long term relationship – ככה אמרו לה שקוראים לזה באנגלית – ועדיף גבר שיהיה צעיר, בגילה... מקסימום 25.

היא המתינה. חברותיה אמרו לה שהיא מצפה לשווא. גם מערבי, גם צעיר וגם גר בבנגקוק... אין גברים כאלה.

והיא חיכתה, לא התייאשה.                                                          

ערב אחד ישבה בבר עם המשקה הקבוע, מתנועעת בחושניות לצלילי המוזיקה. לידה נעמד בחור צעיר, מזוקן, עיניו טובות, שערו בהיר, עורו לבנבן. הוא היה גדל גוף עם חיוך קטן. כשהביט בה, חיוכו התרחב ועטף אותה...

"Where are you from?"

"Belgium".

"Mmm, Belgium… nice".

איפה זה? רצתה לשאול ועצרה את עצמה.

"I'm Hugo".

"Hugo... nice name. I'm Muk. Nice to meet you".

השיחה שהתפתחה הייתה קסומה, קלילה וזורמת. הוא ידע להצחיק אותה. היא שמחה לגלות שהוא עובד כאן בבנגקוק – IT, אמר לה, והיא התביישה לשאול מה זה. היא התרגשה שביקש את ה-number שלה ולא הציע לה לעלות אליו לדירה.

למחרת הוא לא התקשר...

הוא שלח הודעה, וכתב לה כמה היא הייתה יפה אתמול וכמה ישמח לראות אותה שוב.

והיא אמרה לו: רק תגיד מתי ואיפה, מפרה בגסות את כל כללי "הקשה להשגה".

והוא אמר לה: היום, עכשיו.

הם נפגשו במסעדה. היא לא זוכרת מה הזמינה, מה אכלה, אולם היא זוכרת את חום ידו כשהחזיק בידה, זוכרת איך נשק לה ואיך היא נמסה.

 (אגב, ניתן לרכוש את הספר הדיגיטלי בחנויות הספרים הדיגיטליות ואת הספר בעותק קשיח -ישירות מול הסופר).

כריכת הספר איש המעלית