"להקים בית של פלמנקו בנס ציונה היה חלום שלי מגיל צעיר..." מספרת דנה אנגלנדר המורה הידועה למחול הפלמנקו.

"רוקדת על שתי קריירות"-

דנה אנגלנדר מצליחה לעשות מה שנשים רבות היו חולמות -לשלב 2 קריירות השונות אחת מהשניה- לאחר הצבא נסעה דנה אבי אנגלנדר לספרד וכשחזרה קיבלה הזדמנות ראשונה בהוראת פלמנקו בביה״ס  עם 5 סניפים ובמקביל התקבלה ללהקת הפלמנקו רמנגאר שהפכו למשפחה ויחד איתם הופיעה בכל רחבי הארץ – מאוחר יותר, הקימה את הסטודיו לפלמנקו בנס ציונה, מהסטודיואים למחול המבוקשים, היא רואה במקום בית חם לבנות ונשים מכל הגילאים, המוצאות נחמה וניתוק מכל מה שקורה מסביב.

לצד הפלמנקו למדה תואר ראשון במנהל עסקים ותמיד החזיקה משרה מלאה ב״עבודה של גדולים״ - עבדה  שנים באלעל כrevenue manager - אחראית על הכנסות מקווי טיסה דרך תפקידים מגוונים  בחברות סטארט-אפ, וכיום לצד פעילות הפלמנקו הענפה בנס ציונה אותה היא מנהלת היא משמשת כglobal field planner בחברת אפלייד מטריאלס, לה שלוחות ברחבי העולם. היא מלמדת אחה"צ וממשיכה לעיתים, לעבוד בלילה ( עבודה גלובלית עם ממשקים במזרח, ארה"ב ואירופה) היא נשואה ואם ל3 בנים - 10,8,3 .

דנה אנגלנדר: "להקים בית של פלמנקו בנס ציונה היה חלום שלי מגיל צעיר , מי שסייעה לי להקים את התחום בעיר הייתה טליה שחר מנהלת ביה״ס למחול בנס ציונה ז״ל ( ביה״ס למחול הגדול ביותר בשפלה ולימים בכל הארץ - בשיאו מעל ל2000 רקדנים ) שהאמינה בתחום והערך המוסף שהוא מביא לתלמידים - דרך המחול נחשפים התלמידים לתרבות העשירה של הפלמנקו הכוללת את מרכיב השירה , והמוסיקה המורכבת- שונה בנוף ממה שמוכר בסגנונות המחול המקובלים בבתי הספר למחול בדרך כלל. התחלנו עם 5 רקדניות בשנה הראשונה והתחום צמח ובשיאו היו לנו 90 רקדניות פלמנקו צעירות  בעיר הקטנה שלנו .

 עוד סיפרה בתשובה לשאלותינו:

האני מאמין שלי הוא שהפלמנקו הוא האמצעי דרכו אפשר לחנך לקבלת האחר, חברות, סובלנות ואלה הערכים אותם אנו מנחילים לרקדניות שלנו , כשאתה הגרסה הכי טובה שלך אתה בהכרח תהיה רקדן טוב יותר , אותו דבר לגבי הרגשת נינוחות בתוך הסטודיו .

מהיום הראשון לשיעורים ידעתי שהמטרה שלי היא להוות בית נוסף לרקדניות הצעירות , כמורה לילדות צעירות יש על כתפי הרבה אחריות - להוות דוגמא לאיך מתנהלים בעולם בצורה נכונה התואמת את השקפת עולמי - הרבה עבודה על קבלת האחר , כבוד הדדי אמיתי המתבטא במעשים ולא רק בסיסמאות ,לתת לכל רקדנית הזדמנות להתבטא ( הכי קל לתת במה ומקום בכוריאוגרפיה לרקדניות חזקות), החוכמה היא לתת לכולן מקום ואפשרות להאמין בעצמן , זאת עבודה קשה , קל זה לא אבל זה אפשרי וכשזה קורה ורקדנית שנכנסת לסטודיו מרגישה שרואים אותה, מבינים אותה, מכבדים אותה ומאמינים בה, נותנים לה הזדמנות שווה והיא מצליחה ( אין אחת שלא מצליחה צריך לייצר תנאים נכונים ) תחושת הסיפוק היא אדירה והיא הכח המניע לכל המפעל הקטן הזה שבנינו פה .

אנחנו חיים בעולם משוגע ,מציאות לא נורמלית וקל לילדות ולנערות ללכת לאיבוד , אנחנו פה בשביל להתוות דרך נכונה ובריאה עד כמה שאפשר כדי שיתבגרו להיות בנות אדם מדהימות ( והן אכן צומחות להיות כאלה, כל אחת ואחת מהבוגרות שלי היא סיפור הצלחה וגאווה ).

היו לנו לאורך השנים רקדניות שסבלו מחרם קשה, דיכאון, רקדניות עם בעיות של קשב וריכוז, רקדניות שאובחנו על הספקטרום - הכל והכל , וכולן שוות בין שוות, לכולן יש מקום ( הן חברתי והן מקצועי) וכולן רקדניות מעולות"