פרסום ראשון: נס ציונה – מוסקבה. ומיד בחזרה..

יממה בלבד לאחר שחרור נעמה יששכר, דומה שהיחסים בין ישראל לרוסיה עדיין סוערים. עשרה ישראלים, שהציגו דרכון כחול בעמדות ביקורת הגבולות בנמל התעופה שרמייטובה ברוסיה, עוכבו ללא הסבר במשך שעות בחדר סגור, מבלי שהורשו להיכנס למדינה.

 "הגענו בצהרי יום שישי לשדה התעופה בטיסה ישירה של חברת התעופה אירופלוט. הכל הלך כמתוכנן ולא שיערנו בנפשנו שכבר באותה היממה, נמצא את עצמנו בדרך חזרה לישראל." מספר שניר כחלני, תושב נס ציונה, עורך מגזין לה ז'ורנל ויועץ שיווק לחברות בתחום הטיפוח המקצועי.

 "זו לא הפעם הראשונה שאני מוביל קבוצה לסמינר לימודי ברוסיה בכלל ובמוסקבה בפרט." הוא מסביר. "מעולם לא נתקלנו בבעיה ולמרות הידיעות על נעמה יששכר, לא חששנו לרגע. הגענו עם כל המסמכים מודפסים, לרבות לו"ז מסודר של הסמינר, כרטיסי טיסה חזרה, שוברי מלון והסעות וכתובות וטלפונים של אנשי הקשר."

"בתחילה, העיכוב נראה לנו מלאכותי, כזה שנועד 'להציק' או להעיד על הקשחת העמדות ונהלי הכניסה למדינה. מתוך קבוצה של אחד עשר איש שהגענו יחד, חמישה הורשו להיכנס ללא בעיה. אנחנו מצד שני, נתבקשנו 'להמתין חמש דקות' והובטח לנו שמיד נטופל והכל כשורה. חמש הדקות הפכו לשעה, שהתארכה לשלוש שעות ואט אט הבנו שאין כוונה לשחרר אותנו כל כך מהר. בשלב זה לא הוחזקנו בחדר נעול אלא פשוט ישבנו על ספסלים באולם הענק, יחד עם עוד עשרות אנשים שבאו והלכו. לא הרגשנו כלואים, פשוט מעוכבים."

אחד הסימנים המחשידים היו כאשר חברי הקבוצה הנותרים, ועמם מספר נוסעים אחרים בעלי דרכון ישראלי, נקראו לתשאול באחד המשרדים, תשאול שבמהלכו נדרשו גם להסכים ללקיחת טביעות אצבעות. "הסיטואציה היתה הזויה" מתאר שניר כחלני. "נכנסתי למשרד, מולי ישב בקר גבול חביב שחייך והתנצל על האנגלית הקלוקלת שלו. 'אל תדאג, מיד נסיים' הוא אמר ואני הנהנתי ועניתי בנימוס על שאלותיו. לאחר שנלקחו מאיתנו טביעות אצבעות, הגדילו בקרי הגבול הרוסים לעשות וביקשו דגימת די.אן.איי, באמצעות מקלון שנוגע בחלל הפה. זה כבר שלב שנראה מוזר לחלוטין ולא סביר אבל מה כבר אפשר לעשות? להתנגד? להרים את הקול ולכעוס? מניסיוני עם המנטליות של פקידי ממשל ברוסיה, זה לא היה עוזר ורק מחמיר את המצב".

שניר, בן 46, נשוי לשירי, קלינאית תקשורת ואב לאיילה, איתן ורונה, תלמידים בבתי הספר בנס-ציונה, מציין בחיוך שכל חברי הקבוצה שאיתו היו אנשים נורמטיביים לחלוטין, ממוצע הגילאים הוא 35-40 וכולם נראים רגיל לגמרי, מסודרים בלבושם וללא כל סיבה נראית לעין לעכב דווקא אותם. "היינו די בשוק כשנקראנו כולנו למשרד התשאולים ושם הסבירה לנו בקרית הגבול הבכירה מבין כולם, ברוסית אגב, שלא הצלחנו להסביר את מהות הביקור שלנו במדינה ואנו נשלחים חזרה בטיסה שתצא בעוד מספר שעות."

"כמובן שהטענה הייתה לא מבוססת, שכן הצגנו בפני בקרי הגבול את כל המסמכים ואף התקשרנו למארחים שלנו מהאקדמיה במוסקבה שהסבירו להם במפורש, ברוסית, שאנו מוזמנים שלהם ושזו אינה הפעם הראשונה שסמינר מסוג זה מתקיים. בשלב זה החלו בקרי הגבול לשנות גרסה ולטעון שהגענו לעבוד ושעלינו להציג ויזה, זאת למרות שבין העשרה שעוכבו, היו גם כאלו ענו כי הגיעו כתיירים".

כשאני שואל את שניר מה הייתה הרגשתו כשהבין שהוא והישראלים הנוספים מגורשים מרוסיה הוא עונה: "מגורשים זו מילה נוראית. כמובן שזו הרגשה לא נעימה, אך אני מבין וכך הסברתי גם לחברי 'המגורשים', שלא מדובר באקט שבוצע כלפינו באופן אישי. היינו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון וזה יכול היה לקרות לכל ישראלי בנקודת הזמן הזו. שוחחנו עם הקונסולית במוסקבה, הפעלנו את כל הקשרים שיכולנו, לרבות מנכ"ל חברת תעופה ישראלית, הרב הראשי במוסקבה ואפילו בכירים במשרד החוץ בישראל. כולם ענו את אותה תשובה. ככל הנראה מדובר בהחלטה פוליטית של מדינה ואין דבר שניתן לעשות כנגד זה. 'תגידו תודה שהם רק מחזירים אתכם ולא משאירים אתכם במעצר...', אמר אחד מהם."

"למרות האכזבה והנזק הכספי שנגרם, מעז יצא מתוק" אומר שניר ומסביר: "בשבת, בזמן שהייתי אמור להוביל הדרכה מקצועית במוסקבה, יצאתי עם אשתי ובתי הקטנה רונה לכיוון יער המגינים, שם התקיים טקס הענקת דרגות של שבט הצופים איתן. מקום לעבוד, פוטין, בלי להתכוון, איפשר לי לראות את איילה משתתפת בהנחיית הטקס ואת איתן מקבל דרגה. מה נשאר לי לומר חוץ מספסיבה?"  

ולסיום, כשאני שואל אותו האם בכוונתו לטוס שוב לרוסיה עם אחת הקבוצות להשתלמויות שהוא מארגן,- השיב: " כן, לא חושב שיש סיבה לא לטוס ואפילו  יש כבר תאריך נוסף לסמינר בסוצ'י". ומוסיף: "אלא שהפעם אבקש מראש ויזה בשגרירות, ליתר בטחון.. ! 

שניר כחלני, תושב נס ציונה, עמד בראש משלחת שיצאה מישראל למוסקבה, לסמינר לימודי מתוכנן מראש ומצא עצמו, יחד עם תשעה ישראלים נוספים שהציגו דרכון כחול, כלי משחק בלוח השחמט הפוליטי בין ישראל לרוסיה.