קבלו את סגן אימרי בן חורין מנס ציונה אשר החליט לוותר על תואר ספורטאי מצטיין ולהתגייס לצה"ל
29.12.21 / 11:19
הכירו את סגן אימרי בן חורין מנס ציונה – הוא החליט לוותר על תואר הספורטאי המצטיין ולהתגייס לצה"ל, וכיום הוא משרת כקצין שליטה ימית באשדוד.
מתוך "מתגייסים" בטאון של זרוע הים בצה"ל , כתבתו של אופק ארד:.
ונציין כי אתמול אמרי ייצג את מתגייסי נס ציונה, בהזמנת ראש העיר- בדיון במ. החינוך בנושא היערכות לגיוס משמעותי במערכת החינוך. דיון עליו נכתוב בנפרד
סגן אימרי בן חורין משרת כקצין שליטה במוצב השליטה האזורי 'ארז'. "אני אחראי על בניית התמונה הימית בשטח ישראל ובכל רצועת עזה. היעד העיקרי שלנו הוא לעשות הבדל ברור בין מטרות ימיות לא מסוכנות שיוצאות לים על מנת להתפרנס מדיג לבין מטרות חשודות בפעילות חבלנית עוינת", הוא מסביר. "המיומנות הדרושה היא לדעת לזהות מתוך אלף מטרות את זו שמהווה איום".
בתפקידו הצבאי הוא שולט בנעשה בזירה הימית הדרומית, ואילו מחוץ לכותלי הבסיס הוא שולט במגרש הכדוריד: מגיל צעיר אימרי משחק כדוריד באופן מקצועי, אך בהגיעו למעמד הגיוס החליט לוותר על תואר הספורטאי המצטיין ולהתגייס לשירות בזרוע הים.
אביו של אימרי (אריק בן חורין, מורה הדרך הידוע) שיחק גם הוא כדוריד בצעירותו, ואת האהבה לענף הוא הוריש לשני בניו - אימרי ואחיו. "כשאחי ואני הגענו לגיל 4 בערך, אבא שלי הביא לנו כדור ליד והתחיל להסביר על המשחק. כשהגעתי לכיתה א' התחלתי ללכת לחוג, התאהבתי בענף ובתוך שנה-שנתיים כבר נכנסתי לתחום באופן תחרותי".
"מה שמשך אותי לכדוריד הוא היותו משחק שעובד גם עם הראש וגם עם הגוף. יש פה שילוב מסיבי בין הצורך לשחק באופן מושכל, לראות את התמונה המלאה ולהפעיל את האנשים שאיתך במגרש לבין ההיבט הפיזי שבמשחק".
אימרי נזכר בתחילת הדרך בנבחרת ישראל, כשהיה רק בכיתה ה'. "הייתי צריך להוכיח את עצמי ולתת את כל מה שיש לי, כי עכשיו אני בא לשחק עם הגדולים. מילד קטן הפכתי לשחקן מקצועי שמאחוריו צוות שלם של תזונאית, פסיכולוג ומאמן מנטלי".
בתור שחקן בנבחרת ישראל, התאמן אימרי שבעה ימים בשבוע ואפילו יותר מאימון אחד ביום: אימוני כוח, אתלטיקה, זריזות, כדוריד כמובן ואפילו פילטיס. את כל אלו שילב אימרי עם לימודים וחיי חברה. במהלך השנים בהן שיחק, הקבוצה זכתה בשלל תארים, ביניהם גביע המדינה ואליפות המדינה.
אימרי מספר שהעבודה הפיזית האינטנסיבית גבתה מחיר. "בכיתה ט' נפצעתי פציעה חמורה בברכיים. כשאתה ילד בן 16 ואתה רואה את החברים שלך קופצים, משחקים, זורקים ומתחרים בזמן שאתה יושב בצד, אתה שם לעצמך כמטרה לחזור לשחק ולחזור חזק יותר. מהיום הראשון של הפציעה רק חלמתי על היום בו אחזור למגרש".
כשהתשוקה למשחק כזו גדולה, השאלה המתבקשת היא מדוע לוותר על תואר הספורטאי המצטיין, לשים את הקריירה ב'הולד' ולהחליט להתגייס לצבא? על כך אימרי עונה לי בהחלטיות רבה.
"אני חושב שאי אפשר לוותר על שירות משמעותי בצבא, זה מבחינתי א'-ב' של להיות אזרח במדינה. הרגשתי שיש לי את הכוח להשפיע ולעשות שירות שיהיה בעל משמעות, לסיים אותו בכבוד ורק לאחר מכן לחזור לכדוריד. אני חושב שזה בעיקר החינוך מהבית על הערכים והחשיבות של הצבא".
"במגרש התפקיד שלי הוא 'מרכז', שהוא בעצם אותו אחד שעומד באמצע ומנהל את המגרש, מחליט איזה תרגיל מבצעים ומי הולך לזרוק את הכדור. הוא מנהל את החבר'ה שלו גם בהגנה וגם בהתקפה", מפרט אימרי. "אני מקביל את זה הרבה פעמים לתפקיד של קצין שליטה, בו אני אחראי לנהל משמרת ולחלק משימות", הוא מוסיף.
"יש בין התפקיד שלי במגרש לתפקיד בצבא הרבה קווים משיקים בהיבט של תכלול, ראיה מרחבית, חלוקת משימות, ראיה שני צעדים קדימה והיכולת להוביל ולסחוף אחריך אנשים למען מטרה מסוימת".
לצד התפקיד הצבאי שדורש מחויבות ועבודה מסביב לשעון, מצליח אימרי לשמור על האהבה למגרש. "הסגל שלי תומך בי ומפרגן לי וחשוב לו שאצליח להגשים את עצמי. אני נותן את כל כולי לתפקיד, ובמעט הזמן הפנוי שנותר לי אני מספיק להתאמן ולשחק".
"אני מרגיש שהשירות הצבאי שלי לא גורע מהיכולות שלי בתור שחקן כדוריד, ולהפך - הוא מצייד אותי ביכולות שיסייעו לי במגרש", מסכם אימרי. "אני עדיין משחק ברמה גבוהה, ובסוף המטרה שלי היא לחזור לאותה הליגה אחרי השחרור ולייצג את המדינה בנבחרת ישראל".
-------------
ונציין כי אתמול אמרי ייצג את מתגייסי נס ציונה, בהזמנת ראש העיר- בדיון במ. החינוך בנושא היערכות לגיוס משמעותי במערכת החינוך. דיון עליו נכתוב בנפרד.
