איימן עודה בעצרת בנס ציונה? לא יקום ולא יהיה, זועם האב השכול גבי שוש.

איימן עודה בעצרת בנס ציונה? לא יקום ולא יהיה, זועם האב השכול גבי שוש.

אני אב שכול. הבן שלי, נוי ז"ל, נפל  ב7.10 בקרב על הגנת משפחתו וביתו בקיבוץ בארי . 

מאז אותה שבת שחורה, חיינו השתנו לבלי הכר. הכאב הוא בלתי נתפס, החור שנפער בלבנו לעולם לא יתמלא. כשאני מביט על הריסות הבית, אני רואה לא רק אבנים הרוסות, אלא גם את ניפוץ האמון במנהיגים שלנו, אלו שאמורים להגן עלינו ולשמור על עתיד ילדינו.

אני לא יכול שלא להרגיש שדרכו של בנימין נתניהו הובילה אותנו לאן שהגענו. תפיסתו, שביטחה את אזרחי ישראל בשקט מדומה, קרסה ברעש גדול ב-7 באוקטובר. אני מאמין שרק שינוי עמוק בהנהגה יאפשר לנו לשקם את המדינה, להחזיר את תחושת הביטחון, ובעיקר – להחזיר את החטופים לביתם. זוהי חובתנו המוסרית כחברה.

ולכן, אני תומך בכל ליבי במחאה. אני מאמין בכוחה של הדמוקרטיה, ביכולתנו כאזרחים להשפיע, לדרוש שינוי, ולהבטיח שהאחראים למחדל יתנו את הדין. אני קורא להחזרת החטופים עכשיו – ללא דיחוי, בכל מחיר. חיי אדם עומדים על הכף, ואין מחיר שיוכל לכסות על אובדנם.

אבל, וזה "אבל" גדול עבורי, כאשר אני שומע על הזמנת חה"כ איימן עודה לעצרת המחאה בנס ציונה, אני חש צביטה עמוקה בלב ולאחריה אף כעס.  עבורי, ועבור רבים אחרים שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו, הזמנת נבחר ציבור שחלקים גדולים מאוד בציבור הישראלי סולדים ממנו  כמי שלא מגנה באופן חד משמעי מעשי טרור, היא קו אדום. היא פוגעת ברגשות ובזיכרון של קורבנות הטבח והנופלים, ומחלישה את הלגיטימציה של המחאה בקרב קהלים רחבים.

ולא, לדבר אין קשר עם הניסיון להדיחו בשל דעותיו, התנגדתי  לכך, לא מאהדה חלילה אליו, אלא מהחשש לרמיסת הדמוקרטיה המתבטא בכך.

איני פוסל אף אחד מהמאבק על הדמוקרטיה ועל החזרת החטופים. אבל יש דרך. יש רגישות. אנו זקוקים לאיחוד לבבות, לא לפילוג נוסף. אנו זקוקים לקואליציה רחבה ככל האפשר של כל מי שחרד לעתיד המדינה, אך קואליציה זו חייבת להיבנות על בסיס של הסכמה מינימלית וכבוד הדדי, בטח ברגעים כה רגישים. המחאה צריכה להישאר עממית, ציונית, ומאוחדת סביב המטרות המשותפות – הדמוקרטיה והחזרת החטופים – מבלי לתת במה לגורמים שמעוררים מחלוקת קשה ופוגעים באחדות שאנו כה זקוקים לה.

כאבא שכול, אני חרד לגורל המדינה ולעתיד ילדינו שנותרו. אני אמשיך להיאבק על שינוי, על עתיד טוב יותר, ועל כך שאף משפחה לא תחווה את הכאב שאנו חווים. המחאה היא כלי הכרחי, אך עלינו להשתמש בו בתבונה, ברגישות, ובעיקר – באחדות.