איך התאהבתי בפרופסורית למחשבת ישראל בת 75?... והפכתי ל"גרופי" של יוצרת וכותבת מופלאה, פרופ' רחל אליאור

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b1b43062-40ae-472e-9f95-1bab95c5db8a','/dyncontent/2025/1/1/c1da36bf-250f-41b1-8e56-64321b51024e.gif',18877,'300100 ואסטאפ שלנו',525,78,true,45931,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b1b43062-40ae-472e-9f95-1bab95c5db8a','/dyncontent/2024/12/22/cdf603af-46fc-4120-98b9-60476c4380a4.jpg',18833,'שלום חנוך עד 1602',525,78,true,45931,'Image','');},15]]);})

היום יום הולדתה ה75, של רחל אליאור. פרופסור למחשבת ישראל, חוקרת וכותבת.
מעולם לא נתקלתי באדם בעל ידע כה מקיף ורב גווני כמו זה האצור במוחה. יהדות, ספרות, אמנות, היסטוריה - בכל אלו בקיאותה מפליאה ועוד יותר יכולתה לארוג משלל החוטים האצורים בזכרונה, שטיחים מדהימים של תובנות והארות בנושאים רב תחומיים. "שטיחים" שאתה מביט בהם שוב ושוב ומזהה כל פעם עוד ועוד תמונות קטנות המשתלבות לפסיפס מדהים.

היא בעלת דעות בהירות ומעוררות מחשבה, כולל בנושאים שעל הפרק, גם בזכות הידיעות הרבות המבססות אותן. ואני, פשוטו כמשמעו, מעריץ אותה...

ראו עוד ואני בטוח כי תודו לי :

רחל אליאור ובידהיה אחד מספריה.

רחל אליאור מגדירה עצמה בדף הפייסבוק שלה כ"פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, מחברת ספרי עיון על קבלה וחסידות, ספרות ההיכלות והמגילות."

תיאור תמציתי וצנוע, אך ב"ויקיפדיה" תמצאו הרבה יותר עליה, על חייה  ומסלולה האקדמי המרשים.

ורק אציין לדוגמה כי בין היתר היא לימדה באוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת שיקגו, באוניברסיטת מוסקבה הממלכתית , בישיבה יוניברסיטי, באוניברסיטת טוקיו, באוניברסיטת דושישה בקיוטו, ב"פידיאה" בסטוקהולם ועוד ואף הייתה עמיתת מחקר במרכז אוקספורד ללימודי היהדות.

בין ספריה:

מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה. 

ספרות ההיכלות ומסורת המרכבה – תורת הסוד הקדומה ומקורותיה.

 זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, 

בעל שם טוב ובני דורו – מקובלים, שבתאים, חסידים ומתנגדים.

רק לפי שמות הספרים ניתן לראות את עיסוקה רב השנים במקורות ובהיבטים המיסטיים של היהדות ושל מנהיגיה לימים, בדגש על תורת החסידות ומתנגדיה.

ואני מרשה לעצמי לקבוע (בכל זאת בחור ישיבה בעברי...) ולו רק על בסיס ציטוטיה בהם נתקלתי, כי לאור בקיאותה המופלגת בכל המכלול של תורת ישראל לדורותיה, החל מתורה שבכתב כולל המגלות הגנוזות וכלה בתורה שבע"פ, עבור לספרות השו"ת וספרות הקבלה - היא יכולה להתחרות ואף לנצח - מול כל ראש ישיבה או "גדול הדור" בן ימינו.  

ספרה האחרון (2019) הינו - סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבּוּרוּת, על השעבוד ועל החירות. ובו היא עוסקת כמובן במעמד האישה, גם כנגזרת ממעמדה בדתות המונותיאיסטיות וביהדות תחילה. 

אני ממליץ בחום לכל מי שעתותיו בידו ומוכן להשקיע מעט מזמנו, לעקוב אחריה בפייסבוק https://www.facebook.com/elior.rachel/?locale=he_IL -רחל אליאור-  ולקרוא את הטורים הנפלאים שהיא מעלה כמעט מדי יום.

ולך רחל אאחל בריאות הגוף והנפש לעוד שנים ארוכות, כך שנוכל ליהנות מתבונתך וכתיבתך.

אגב, היום היא פירסמה פוסט מדהים העוסק בה עצמה, בחייה ובתקופות בהן גדלה והשפעותיהן.  מומלץ בחום !

ועם זאת, בחרתי להביא כאן כדוגמה לכתיבתה הנפלאה, את הטור הבא שפירסמה רק אתמול   (איזה הספק !.. ). טור העוסק במילה ר ש ת משמעויותיה והסתעפויותיהם.

קיראו ותודו לי.

---------------------------------------------

ר ש ת:

המילה רשת היא אחת המילים האהובות עלי בשפה העברית הנפלאה, המזכירה אותה כבר בספר שמות במעשה המשכן כמקלעת מלאכת מחשבת, מעשה משזר חיבור וצירוף, רשת סורג או רשת משזר או רשת מקלעת. בערבית, רשת היא שבכה (בכף דגושה), המזכירה את המלה העברית "סבכה", שהיא שתי וערב של שריגים. חשבו על רשת דייגים, רשת פרפרים או רשת סבכה סביב הגינה או האח או כל סוג אחר של חיבור חוטים או חבלים או שריגים נצרים או קנים או ברזלים או נסרים, המצרפים רכיבים קטנים למארג גדול.
אני אוהבת את המילה רשת כי היא מניחה שיתוף, יחסי גומלין ותקשורת, המיוסדים על מלאכת מחשבת, חוכמה ובחירה, ידיעה, סקרנות ואמון, ומבטאת קשרי קשרים, מארג של חוטים או מילים, או הכרה במורכבות של ההוויה האנושית שבה אנשים קשורים זה לזה ברשת של קשרים מסוגים שונים, רוחניים, תרבותיים, מילוליים, מוחשיים, מחקריים וחומריים, מדעיים ואומנותיים, או ברשתות שונות הצומחות ומתפתחות בקשרי קשרים כל העת.
רשת היא זיקה הדדית בין האורג למארג, בין השתי והערב, בין המשלח למקבל ולמשיב, או בין הכותב לקורא המגיב. דוגמה ליופי שבמושג זה, בכל הקשריו, מצויה בעובדה שטקסט, טקסטיל וטקסטורה - חיבור כתוב המחבר אותיות למילים ומשפטים (טקסט הנקרא בעברית מסכת) , או חיבור חוטים לבד ארוג שתי וערב ( טקסטיל), או חיבור צורות על רשת היוצר צורה חדשה (טקסטורה או תצורה), כולם תלויים בזיקות הדדיות בין יוצרים לחומרים, כולם תלויים בצירופים וקשרים חדשים, בין שתי וערב או בין חוטים וקשרים, כולם תלויים בחשיבה ובמלאכה, מלאכת מחשבת, וכולם תלויים ברשת מחברת הנוצרת בידי קוראיה , כותביה, אמניה, חוקריה, מוריה ויוצריה.
המכנה המשותף למושגים אלה הוא הפועל הלטיני טקסרה- לארוג, לחבר, לקשור, לקלוע ולצרף. התחלתי לחשוב על כך לפני שנים רבות בשעה שגיליתי להפתעתי שהמילה העברית מסכת המוכרת לנו כחלק או כספר של המשנה והתלמוד, היא למעשה מַעֲרֶכֶת חוּטֵי הַשְּׁתִי הַמְּתוּחִים עַל הַמָּנוֹר בְּנוּלֵי אֲרִיגָה."וַיִּסַּע אֶת-הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת-הַמַּסָּכֶת. או .אֶרֶג, מַטְוֶה, אֲרִיגָה אַחַת שֶׁל חוּטִים, חֲטִיבָה אַחַת."וַיֶּאֱרֹג (הָעַכָּבִישׁ) אֶת מַסַּכְתּוֹ עַל פִּי הַמְּעָרָה".
חכמי הלשון קבעו שמשמעותה של המילה "מסכת" בעברית היא מקבילה של המילה טקסט שמקורה בלטינית. למה בחרו חכמים במילה מסכת? כי הם, שחידשו חידושים מופלגים שלא היה להם שום תקדים, וקשרו קשרי קשרים שלא נודעו מעולם, טענו שהם רק אורגים מחדש על חוטי השתי של הלשון המקראית ושל עולם המושגים המקראי, חוטי ערב חדשים, בבחינת ׳שבעים פנים לתורה׳ ולא רק פשט התשתית המקראית או ׳אלה ואלה דברי אלוהים חיים׳ ולא רק פשט הכתוב, כלומר, הם אורגים על המסכת של השתי המקראי הקאנוני חוטי ערב חדשים, וקושרים מחדש קשרי קשרים חדשים של התורה שבעל פה, מושג שהם המציאו, על חוטי השתי העתיקים של התורה שבכתב.
כך בדיוק מתפתחת תרבות בין העתיק לחדש, בין הקבוע והעומד=השתי והתשתית, לבין החדש והמשנה והמשתנה המתערב ומשתזר ומוסיף את החדש על גבי הישן.
כך כל טקסט חדש בנוי על מילים עתיקות וחדשות וכל רעיון חדש משתרג על רעיונות קודמים מנוסחים במילים נושנות מהעבר, העשויות לגלות פנים חדשות. לכן טקסט, טקסטיל טקסטורה כולם מלשון מארג, משזר, מטווה, קשרי קשרים, או מקלעת, סבכה, רשת וכו'. כל מי שראה פעם איזו מלאכת מחשבת וזריזות אצבעות כרוכה באריגת שטיח מקשרי קשרים של חוטים צבעוניים על רשת השתי שבתשתית השטיח, יבין מחדש את הביטוי מלאכת מחשבת המצרפת את חוטי השתי והערב בקשרי קשרים כדי ליצור תצורה חדשה.
מקס ובר החכם אמר: ׳האדם הוא בעל חיים הטווה לו רשתות משמעות׳ וקליפורד גירץ אמר: רשתות אלה הן הן התרבות׳
ודוגמה מתחום אחר לגמרי על קשרים ורשתות:
עיר המדינה היוונית השתייכה מעצם הגדרתה לרשת. כל עיר מדינה יוונית הניחה את קיומה של זולתה, כי הנמל בעיר אחת הניח שקיים נמל דומה בעיר אחרת, שממנו ואליו יפליגו אנשים, מכתבים, רעיונות וסחורות. בכל עיר מדינה יוונית היתה אח ציבורית משותפת ( קוינה הסטיה; הסטיה או ווסטה היא אלת האח הדולקת שבלב הבית) שבה התארחו אנשי משלחות מערים אחרות, שביקשו לקשור קשרי מסחר ותרבות עם תושבי עיר הנמל ששמחו בבואן של משלחות אלה ובקשרים החדשים שהביאו, בסחורות החדשות וברעיונות החדשים.
רשת מבטאת את השיתוף האנושי בקשירת קשרי אמון, חברות, ידידות ותרבות ומדע ומסחר ועבודה ומחקר ויצירה, ומגלמת את השותפות המורכבת מהמון קשרים קטנים המחברים חוטים שונים בהעברת מידע, רעיונות, שפות, שירים, סיפורים, חידושים וסחורות, מחצבים וטכנולוגיות, ועוד חידושים והמצאות. הרשת האנושית והטקסטואלית והאמנותית והמדעית והמסחרית, רשת השיירות העתיקה של סוחרים נודדים שהעבירו סחורות וסיפורים, גלילי משי, תבלינים, סממני קטורת, פרוות, מלח, שנהבים, ענברים, כתבי יד, תכשיטים ושירים בעת העתיקה, בדרך המשי או בדרך המדבר, מבטאת אמונה באדם, באפשרות שיח וסיכוי, באופטימיות ומאור פנים שקשורים ברשת הקשרים האנושית.
חשבו על הסירות, הספינות והאוניות המפליגות בין נמלי הים התיכון, הפתוחים לכל כלי שיט המביא עמו דבר מה , אלמוגים וחיטה ומכתבים מסיציליה לאלכסנדריה או כותנה ופפירוסים ממצרים לסיציליה, וקושר קשר חדש בין נמל הבית לנמל העגינה. הרבה אנו יודעים על רשת קשרים מסועפת זו בין הנמלים השונים ממכתבי הגניזה והרבה קודם מהאיליאדה והאודיסיאה ומהמיתולוגיה היוונית.
לעומת הרשת הפתוחה והמשתפת של רעיונות, תוכניות, מסעות, שירים וסיפורים ידע מכתבים וספרים, המבוססת על קשרי גומלין, אמון, אמנות, אמונה, אופטימיות ומאור פנים, סקרנות ורצון לדעת, חיפוש הזדמנויות חדשות ויצירת קשרים חדשים, עומדות מהצד השני הערים הבצורות, המבוססות על פחד או ערי החומה עם הצריחים והמגדלים, קני הרובים הקשתות או הרמחים או מחנות הצבא והתותחים, המחסום, החומה וגדר התיל של ציבור מפוחד, הרואה את הזולת מעצם טיבו כאחר או כאוייב מאיים ומסוכן הבא רק לגזול ולחמוס.
התרבות ( מלשון ריבוי, רבייה ותרבית) מתפתחת תמיד ברשתות מתרבות והולכות - חשבו על היופי שברשת קורי העכביש הגדלה והולכת, זוהרת באור השמש, מנצנצת באגלי טל התלויים על הקורים - או על היופי שבספנים פניקים קדומים שיצאו מצור וצידון לאיי יוון והביאו איתם את הכתב הפניקי שאפשר להעלות את האליאדה והאודיסיאה שנשמרו בעל פה על הכתב - בשעה שהסיעו כדי יין ושמן או סלי קש מלאים חפצי זכוכית יפהפיים מהאגן המזרחי של הים התיכון לחופיו הצפוניים,
ואילו ההרס והחורבן מתרבים תמיד בידי אלה החוששים מהזולת כגזלן כאוייב וכחומס, אולי אלה שחמסו וגזלו ובאו בכוח הזרוע מלכתחילה, אלה שהרעו לעשות ורואים את האוייב כהשתקפות מעשיהם הרעים, אלה שרוצים בהסתגרות והתבדלות ובפחד והמצאת אויבים וסכנות, וחרדים מהפתיחות והשיתוף והאריגה של קשרי קשרים של מילים ורעיונות, חידושים והמצאות, טכנולוגיות וסחורות, דעת אמנות ומדע, מסעות, הפלגות, שפות ושירה, או עולם הנברא בספר, מספר וספרות, שהתרבות מיוסדת עליה.
לא לחינם לאינטרנט, ההמצאה הטכנולוגית הגדולה של המאה העשרים , המגשרת בין בני אדם רחוקים, קוראים רשת, ושלוש האותיות המציינות אותו, שלושת הדבליוס, וורלד וויד ווב, web היא רשת באנגלית, מיטיבות לצייר את רשת הקשרים הווירטואליים הנפלאים בין בני אדם, מידע ורעיונות, חוכמה ידע , אמנות, טכנולוגיה, מסעות ברוח ובחומר והפלגות ללא נודע, או שלל אפשרויות והמצאות.
לא לחינם הדבר הראשון שעושות ממשלות זדון ורשע, המושתתות על פחדים וסכנות מדומות ואויבים מדומים, הוא חסימת האינטרנט או קריעת חוטי הרשת המחברים בין אזרחיהם תאבי הדעת ושואפי הקשר, לעולם.
אדם חכם וממשלה חכמה , מעוניינים תמיד בהרחבת חוטי הרשת האנושית העולמית, הארצית והמקומית, השותפה לאהבת הדעת, האמת והצדק, השלום והאחווה, האחריות והחסד, התרבות, האמנות, המדע, הספרות, החירות והשוויון, המחקר והשירה. ולא פחות חשוב מנהיגים ומנהיגות חכמים וחכמות נותנים דעתם על הגנת הרשת המשותפת של כל הבריאה, של כל הטבע בזיקתו ליקום. ראשיתה של תודעה חשובה זו בדבר האחדות הגלובאלית של הרשת האקלימית, גאולוגית, גאוגרפית, צמחית וחייתית, הפרושה על פני תבל כולה, בספריו של האדם שצעד על פני תבל יותר מכל אדם לפניו, אלכסנדר פון הומבולדט, עליו כתבה אנדריאה וולף, את הספר הנפלא, שתרגם לעברית עמנואל לוטם, "המצאת הטבע -הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הומבולדט, הגיבור האבוד של המדע", שוקן 2017, מהספרים המופלאים שנכתבו אי-פעם, [עליו כתבתי פוסט מפורט שתוכלו למצוא על נקלה ברשת, אם תכתבו בשורת החיפוש המצאת הטבע ואת שמי] .
לא לחינם הלאומנים סמויי העיניים וחסרי הדעת בכל העולם מתכנסים רק בד' אמותיהם הלאומניות דתיות אינטרסנטיות, ומתנכרים לכל דבר החורג מגבולות האינטרסים המקומיים הבלעדיים שלהם [ראו ספרו המאלף של ז'יליין בנדה , בגידת האינטלקטואלים], ולא לחינם הלאומנים והפשיסטיים בכל העולם רוצים רק להציב גבולות ומחסומים וחומות וגדרות תיל, ועוד גדרות ומחסומים וכתרים וסגרים, ולמכור עוד כלי נשק לשפיכות דמים, הרס, מלחמה וחורבן, ולנתק כל רשת גלובאלית של צדק, חסד, אחריות, חכמה, דעת, חסד וחמלה, כי הרבה יותר חשוב כמובן לשעבד עמים נחותים בידי עמים נבחרים ולמכור נשק דם ודמים למשטרים דיקטטוריים שמתנהלת בהם מלחמת אזרחים, או למשטרים קולוניאליים המשתלטים בכוח הזרוע על אדמה לא להם. מהרשת הגלובאלית www הם מאד מאד מפחדים.
רק תחשבו ממי מונעים אינטרנט ורשתות תקשורת, בשכונות התפר או מעבר לגדר, מי לא מרשה טלפונים סלולאריים וגישה לאינטרנט באיראן בתורכיה בסין או בפולין או בהונגריה ובמגזרים מסוימים בישראל, ותבינו את גודל הסכנה שבקטיעת רשתות התקשורת והדעת והאמון והאמנות והביקורת והפיקוח והספק וההתרסה ואת גודל האסון שבניתוק חוטים וקשרים ורשתות, שגודלה כעוצמת הפחד מאובדן שליטה המבוססת על כוח, שקר, גזל, נישול, שחיתות, אלימות, כיבוש, דיכוי והכנעה.
כל אדם שתורם לרשת הקשרים האנושית בכל דרך, במחשבה ובמעשה, בהשקעה כספית או חינוכית, מביא ברכה לעולם, וכל אדם. שכורת חוט מחוטי הרשת או משמיד קור מקוריה, קשר מקשריה, אמת מאמתותיה או יצירה מיצירותיה, ספר מספר וסיפור, מסיפוריה ומספריה וספריה, בכוח השחיתות והשקר, הכוח, הכבוד והכסף, הנשק והדם, מביא קללה לעולם.
שנזכה תמיד להיות בין קולעי המקלעות וקושרי הקשרים וטווי החוטים ומפיצי הדעת האמת והצדק , השוויון, השלום האחווה והחירות.
אחתום את דברי במילותיו הנפלאות של שאול טשרניחובסקי, אדם שהחכמה הדעת והלב היו קשורים אצלו לעולם ומלואו, אדם שהיה רופא ומתרגם ומשורר ואוהב ילדים, ואביא, בחסדו של חברי המשורר יוסף עוזר שהזכיר, את שירו הנפלא של טשרניחובסקי המבאר את יופיה של הרשת שיש לקרוא בו בהטעמה מלעילית:
"לִהְיוֹת, בְּהִשָּׁנוֹת הַדְּמוּת וְהַיָּמִים,
חוּט אֶחָד בְּרֶשֶׁת כָּל כֹּחוֹת-עוֹלָמִים,
רוֹקְמִים בְּגָלוּי וְאוֹרְגִים בַּסָּתֶר
חִידַת הַחַיִּים לָעַד לֹא תִּפָּתֵר"...
*
נוקטורנו / שאול טשרניחובסקי
*
קַצְתִּי בַּקִּרְיָה – וָאַעַל הָהָרָה.
זְרוֹעוֹת לֵיל-כְּשָׁפִים קִדְּמוֹנִי וּנְהָרָה,
זְרוֹעוֹת לֵיל-שֶׁקֶט רְחַב-הַיָּדַיִם,
לַיְלָה בֶּן-חוֹרִים וְלוֹ הוֹד יִפְעַת-פְּרָאִים,
נָאוֶה כִּבְקִדְמַת הַיְצִירָה – וּבְטֶרֶם
יִהְיֶה לְמָאוֹֹר הַחַשְׁמַל בַּזֶּרֶם.
*
עַרְפִלֵי-אוֹר-כֶּסֶף מִמַּעַל נִגָּרִים,
מוּצָק וְאַדִּיר כָּל רֵכֵס הֶהָרִים,
בְּכֹחַ יְחָרְתוּ בַּעֲבִי-הָעֲרָפֶל
צֵל עֵץ וָעֵץ וְעַקְמוּמִיּוֹת הַשָּׁפֶל;
*
וּרְקָמוֹת שֶׁל סְבָכִים וּגְזָעִים עֲרֻמִּים
סְבוּכִים וּכְרוּכִים כִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים.
יַעַר אֳרָנִים – וְעַמּוּדָיו עֲנָקִים –
נִדְמוּ כִּירֵאִים, וּכְאִלּוּ נִדְחָקִים
אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּבְיוֹם מַהְפֵּכָה.
*
קָדַר הַיַּעַר, וְאֵימָה חֲשֵׁכָה
נָפְלָה עַל בַּדָּיו וְתָפְשָׂה פֹּארוֹתָיו…
אֵין זֶה כִּי אִם נִלְכַּד שָׁם בִּשְׁלוּחוֹתָיו
“הַלַּיְלָה הַקַּדְמוֹן”, וּגְזָרָיו מָאֳחָזִים,
תְּלוּיִים בִּנְצָרִים וְדָלִיּוֹת אֲרָזִים.
*
לִבִּי יִתְפָּעֵם, וּמְפַכִּים אֲמָרַי:
שָׁלוֹם לָךְ, יַעַר, וּשְׂאוּ שָׁלוֹם, הָרַי!
סַהַר, אוֹר בּוֹדֵד, עַיִן כֹּל רוֹאָה!
אַחִים-אֵיתָנִים בְּתֵבֵל וּמְלֹאָהּ,
נִפְצֵי הַתֹּהוּ-וָבֹהוּ וּשְׁבָרָיו!
נָעַל הַנֵּצַח בִּפְנֵיכֶם אֶת שְׁעָרָיו
וְעָצְמָה וְחֹסֶן בְּחֵיקְכֶם מְפַכִּים,
קוֹדְחִים וְחוֹדְרִים עַד אַפְסֵי מֶרְחַקִּים,
לַהמְטִיר מִכְמַנֵּי הַחַיִּים עַל סְבִיבָם
לִהְיוֹת נִיר פּוֹרֶה לְחַיֵּי אֲבִיבָם.
*
כֹּחַ וְעָצְמָה אֵל הָבוּ לִי, הָבוּ!
לְרַוּוֹת רְגָשַׁי לַחַיִּים יִרְעָבוּ,
לִמְצוֹת יַם תּוּגָה עַל גַּלָּיו וּנְטָפָיו,
לָחֹג בְּסַעַר הַחֵשֶׁק וּרְשָׁפָיו,
לַכִּיר אֶת שִׁגְיוֹן-הָאוֹן וְשִׁכְרוֹנוֹ,
לַחֲזוֹת בְּסוֹד-אֵלִים וּבְכָל הֲדַר גְּאוֹנוֹ.
*
וּכְשֹׁךְ סוֹעַת חַיִּים וְעָמַד הַשָּׁאוֹן, –
עֹז לְהִתְמַכֵּר בְּלִי חָת לַכִּלָּיוֹן,
לִהְיוֹת, בְּהִשָּׁנוֹת הַדְּמוּת וְהַיָּמִים,
חוּט אֶחָד בְּרֶשֶׁת כָּל כֹּחוֹת-עוֹלָמִים,
רוֹקְמִים בְּגָלוּי וְאוֹרְגִים בַּסָּתֶר
חִידַת הַחַיִּים לָעַד לֹא תִּפָּתֵר.
*
הוֹלֵך – וְעוֹמֵד מִתְבּוֹנֵן לִרְגָעִים –
בּוֹדֵד כֹּה אֵתַּע בֵּין כֵּפֵי הַסְּלָעִים,
כְּמַזָּר הַנִּדָּח בְּאֵין-סוֹף שֶׁל הַבְּרִיאָה,
וּבְמַעֲרֶכֶת הַיְקוּם שָׁם יוֹפִיעַ
עַרְעָר בִּנְתִיב אַלְפֵי שָׁנִים וִירָחִים,
שָׁנִים הוּעַמּוּ וְיוֹבְלִים דּוֹעֲכִים.
*-
בתמונה: רשת סבכה מעץ
בפארק המסילה בירושלים
מעשה ידיו של איתמר פאלאג'י-פלוגי- פלוגה, פאלוג׳ה בן אחי
אין תיאור זמין לתמונה.

 
 
x
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה