איש הציונות הדתית עוז סימינובסקי חושף: מה עולל הרב טאו, מהו "הקו" וכיצד משתלטים אנשיו על עתידנו.

הסיפור הוא קודם כל רעיוני. אנחנו הציבור הציוני דתי מושפעים יותר מכל מהרב קוק, הראי"ה. הוא ההוגה העיקרי של התזה לפיה מדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. זה היה רעיון מפוצץ כי היהדות האורתודוכסית של זמנו נאבקה בשיניים אז באויב הכי גדול שלה, ההתחלנות.

הציונות, שהנהיגו אותה חילונים גמורים, הפכה במהירות ליריבה קשה של לא מעט רבנים שחששו מחורבן הדת. אבל הרב קוק הפתיע את העולם הדתי עם הרעיון המטלטל: החילונים צודקים. לא צריך להתרחק מהם ולהחרים אותם. הם לא סרח עודף. להיפך: האש הזאת שבוערת בדור החדש היא דברו של הקב"ה. אנחנו לא צריכים לדחות אותה אלא לאמץ אותה. הציונות החילונית הזאת היא ראשית הגאולה. תפקידנו? להשיב את הגאולה הזאת למקום הדתי והנכון שלה. לא לכפור בציונות. לדייק אותה.

אבל אנשים לא מבינים. זו לא תיאוריה על הציונות, מה שהראי"ה אמר. זו תיאוריה על הכל. הראי"ה פיתח באינספור כתבים את השיטה שלו: "הסנגוריה". זה אומר: בכל רעיון, בכל תנועה, יש זעקה נכונה ואמיתית. בלעדיה, לא היה לתנועה שום קיום. אנחנו לא מוחקים תנועות. אנחנו לא נלחמים ברוח הדור. אנחנו מקשיבים לצעקה של החולקים עלינו ומנסים להבין דרך זה מה יש להם ואין לנו. ואת הדבר הזה, שיש להם, נאמץ. ככה מתקנים את הזמן, את העולם. ככה מביאים גאולה.

השיטה הזו הדליקה דורות של לבבות. הראי"ה מת לפני קום המדינה, אבל בנו, הרב צבי יהודה (הרצי"ה), המשיך את התורה הזאת הלאה. הוא האמין בממלכתיות מלאת הערצה לצבא ולמוסדות המדינה, אינטגרציה עם העם, מציאת הטוב בכל דבר ותנועה. אמונה שאנחנו פועלים עם האל, יד ביד, בדרך לגאולה.

אבל מפנה קיצוני התרחש ומשנה כיום את מפת המדינה. הוא התחיל למעשה לפני כשלושים שנה.

היורש הבולט ביותר של הרצי"ה קוק היה הרב צבי טאו. הוא פרש מישיבתם של הרבנים קוק, מרכז הרב, והקים ישיבה אחרת. הוא חתך חזק מהסגנון של קודמיו והעלה על נס הסתגרות דתית ומלחמת חורמה בהשקפות זרות.

ישיבתו, הר המור, והישיבות שהקימו בוגריה, משתייכות לזרם "הקו". שם הרב טאו הוא סמכות עליונה ויחידה. ערעור על עליונותו המחשבתית המוחלטת הוא כפירה יסודית. הרב טאו הנחיל, שלב אחרי שלב, גישה חדשה לגמרי. ב2019 הוא פרסם מאמר שמכריז בגלוי על התפנית ומסביר אותה כך: הרעיונות היפים של הסנגוריה, של הרבנים קוק, לא נכונים יותר. הם היו נכונים רק על החילונים הציונים של פעם, שהיו מלאים בתום וכוונות טובות. אבל החילוניות של היום נגועה עד העצם ברעל טהור: רעל הפוסט-מודרניזם (היום קוראים לזה "הפרוגרס". יעני החילוניות הליברלית). הפרוגרס מטמא את כל מה שבא איתו במגע. כל מי שפתוח לחילוניות הליברלית באיזושהי רמה, נגוע. יש להחיל חרם מחשבתי מוחלט על כל מה שאיננו הקו או החרדים. יש להתבדל לחלוטין השקפתית ותרבותית. אבל לא רק להתבדל: גם להלחם. בלי מלחמה הפרוגרס ישמיד את הגאולה ואת מדינת ישראל.

[ואם תגידו רגע, אבל הראי"ה בכל זאת כתב אלפי פעמים את ההיפך, יגידו לכם: הראי"ה קוק היה חכם מקובל עמוק מים. אתם לא יכולים להבין אותו. מי יכול? רק הרב טאו. והוא מצא שעל פי תורת הראי"ה, תורת הראי"ה כבר לא רלוונטית. זה הכל.]

התפיסה שמנחיל הרב טאו היא שאנחנו במלחמת קיום. לא צבאית, תרבותית. לא נגד החמאס, אלא נגד המחנה הליברלי הישראלי. יש לדאוג ללא הפסקה לטהרה שלנו ולביעור הנגועים מקרבנו. כל מאבק אחר צריך להדחק לצד. הפרקטיקה המסוכנת ביותר של הפרוגרס היא פירוק מבנה המשפחה הטבעי, כלומר נרמול הומוסקסואליות ופמיניזם. מפלגת נעם, שהקים הקו, מזהה את עצמה מעל הכל עם המאבק בלהט"בים. זו לא נישה עבורם. זה המאבק החשוב ביותר להצלתה של המדינה ושל תהליך הגאולה. גם המאבק נגד חשיפות עיתונאיות של פגיעה מינית הוא חלק מהמשימה. תמיכה גלויה פורסמה באישים כמו משה קצב וחיים ולדר עם טענות קשות כנגד המתלוננות, מערכת המשפט והתקשורת.

רק לפני עשרים שנה, הקו עוד נתפס כסמל לממלכתיות, ברוח הרבנים קוק. הוא נאבק בנוער תג מחיר וסירב להתנגדות אלימה לפינויים, לחסימת כבישים או לסירוב פקודה מוצהר. אצלנו ביו"ש רבים האשימו את הקו כמשת"פים של ההתנתקות. אבל כמה שנים אחר כך זה החל להשתנות לעומק. מי שסימל מעל הכל את השינוי הזה הוא נפתלי בנט. הרב טאו זיהה בו "בוגד" פוטנציאלי מהרגע הראשון, עוד ב2013. אחרי ברית האחים עם לפיד הוא הפך רשמית לאויב הדת. ארגוני הקו רדפו והכפישו אותו בקמפיין אינטנסיבי ועוצמתי. כך הם תרמו במידה רבה ליציאה שלו מהקונצנזוס הרבני במגזר. כשהקים בנט את ממשלת השינוי, ידעו בקו: הרב טאו צדק לאורך כל הדרך.

בנט השאיר אחריו ואקום פוליטי גדול במגזר, והקו עם שותפיו נכנסו עמוק פנימה.

אנשים חושבים שהקו ומלחמתו הם שוליים וזניחים. קשה לדמיין מיסקונספציה גדולה כזו בשדה הפוליטיקה הישראלי. הקו פועל שנים, במאמץ אדיר, להנחיל את השקפתו החוצה. יש לו שלושה ראשי חץ תודעתיים בעלי השפעה עצומה: חינוך, תקשורת וביריונות.

חינוך: הקו הוא היצרן הגדול ביותר של רבנים ומחנכים במגזר. הוא הקים עוד ועוד ישיבות ומכינות, כולל עצמונה ועלי. למותר לציין שאלה מלאים בצעירים וצעירות נפלאים, גיבורים וטובים שמשפיעים אחר כך רבות בחברה. מחנכי הקו מגיעים לאחוז עצום מבני הציונות הדתית ושם פוליטיקה לא מתקיימת לצד התורה, היא התורה עצמה. המאבקים והאויבים שמסמן הרב טאו מועברים מיידית לאלפי תלמידים בכל שנה.

תקשורת: הקו משתדל מאוד להשפיע תקשורתית. יש לו נתחים משמעותיים בתקשורת המגזרית. אבל בשנים האחרונות הקו הוא אחד המשפיעים הגדולים בתקשורת הישראלית כולה: נתנאל סימן טוב, מבכירי העסקנים של הקו, על פי דיווחים ממייסדי מפלגת נעם, הוא נציג הבעלים בערוץ 14. מכתיב את הטון וקובע גבולות מותר ואסור. ההשפעה של הקו על ערוץ 14 היא עצומה. זה ניכר בעמדה שהם הולכים ומאמצים בעד ההשתמטות החרדית מצה"ל, לא ככורח אלא כאידאל. תואם לתפיסת הקו לפיה החרדים הם ספינת ההצלה של המדינה. המגזר הלא נגוע שממנו יש ללמוד ואליו להתחבר.

ביריונות: הקו מחזק את שליטתו במגזר על ידי הטלת אימה. עם הקו מזוהה שורה אינסופית של עמותות כמו חותם, תורת לחימה, סוללים דרך ואחרות, שלוחמות את מלחמת הדת נגד אישים וארגונים, לרוב דתיים-ליברליים (אך גם חרדל"ים נכוו מהם קשות בעבר). כך הקו מייצר חרמות, הפגנות והכפשות ציבוריות בצורה סופר אפקטיבית. גם רבנים ומוסדות מוכרים ועוצמתיים לא מעזים לפעול נגדם אפילו במילה. לפעול בגלוי כנגד הקו גורם כיום לטריקת דלתות רבות במגזר ומתוך כך גם בחלונות הגבוהים של המדינה.

הפילוג הגושי, בין בציונות הדתית ובין בעם כולו, הוא דבר שהקו דוגל בו ומשתדל לחזק אותו לכתחילה. רק כך מיטהרים מהאויב במלחמת התרבות. אחדות, לשיטתם, צריכה להיות בין הציונות הדתית לחרדים ולשאר יריבי הפרוגרס. אחד הדברים שהקו מייחס להם חשיבות מעטה מאוד אם בכלל, אלה שאלות מעשיות על הישרדותה המציאותית של ישראל. הוא לא מגלה עניין רב בהתיישבות, גיוס חרדים הוא בעיניו אסון ובטח שלא מעניינות שאלות כלכלה או גאופוליטיקה.

נשמע קיצוני, אבל זה סט הערכים והשקפת העולם שמקבל אחוז גבוה מבני המגזר ובעצם הימין כולו, בעקיפין, דרך התקשורת. יחד עם האכיפה האפקטיבית של ארגוני הרדיפה, מדובר באחד הכוחות העוצמתיים ביותר במגזר המשפיע ביותר, המגזר הציוני דתי.

אני לא יודע למעשה אם ניתן לכלול את ההשקפה הזאת תחת מטריית ה"ציונות". אני כן יודע שזו השקפה שחותרת לכתחילה נגד היסודות שמחזיקים את ישראל וששואפת להיכחדותו הרוחנית של רוב העם.

וכשאני כותב על זה, אני השעיר לעזאזל. פוליטיקאים, רבנים, אנשי ציבור, חרדים עמוקות מהקו אבל לא אומרים מילה. זה מכעיס. אבל שתיקה תעלה לי הרבה יותר. אז אני שם את זה פה. קריטי שהציבור יבין מה קורה בפנים. בבקשה, אל תתנו למילים האלה לגווע במהירות. שלחו אותן לכל הכיוונים. הציונות הדתית הממלכתית איבדה כמעט את כל נכסיה וזה עלינו שהיא תקום מחדש.