אנחנו שומרי הגחלת של גבעות הכורכר בנס ציונה לא ניתן ליזום בניה בהן, גם לא "בשוליים"

העיר נס ציונה מתאפיינת בשטחים ירוקים ופתוחים כמעט מכל צדיה. עטיפת השדות הרחבה אפשרה לכולנו במהלך סגר הקורונה לצאת החוצה, לנשום אויר צח, להתהלך בטבע ולנסות, להמשיך בחיים , כאילו הכול רגיל מסביב. שמורת האירוסים בחלק הצפוני של העיר, גבעות הכורכר הנפלאות, השדות החקלאיים הצמודים לשכונת העמק, ושטחי בית עובד הצמודים לשכונת טירת שלום, הפכו לאזורי טיולים למשפחות לעת ערב. במהלך הריצות שלי בשדות ראיתי עגלות, ילדים רצים, רוכבי אופניים ורצים כמוני שנהנים מהמרחבים הפתוחים, בשעה שכול העולם, ברוב הערים, מסתגר בד' אמותיו וצופה מהחלון החוצה.

גבעות הכורכר הם נכס ייחודי לא רק לעיר, אלא נכס לאומי, ייחודי, שונה בנוף שלו, ומייצר חיץ, ושטח פתוח, לנופש ופנאי, ספורט, וwell-being.זו לא רק גבעה. וזה ממש לא רק כורכר.

 המרחבים הפתוחים האלה הם נכס אמתי לעיר הזו, לא בכל עיר יש אפשרות לצאת החוצה ובמרחק של 20 מטר לצפות בינשופים ,שלולית חורף ענקית ויפיפייה,  להתבונן באירוס הארגמן  הנדיר בעונת הפריחה שלו ,לצפות בכוס, עוף דורס, שנח לרגע על מעקה המרפסת שלי, נמיות שחוצות את הכביש בריצה מהירה או שועלים קטנטנים עם זנב עבות שמסתובבים בגבול הפרדס ולוטשים בי עניים בוהקות לעת ערב.

זה לא רגיל להרגיש מושב/ה בתוך מרחב עירוני לגמרי, שבקצה אחד שלו כביש עם 6 מסלולים בואכה כביש 6, ובקצה השני שדות חקלאיים .זה לא רגיל, שיש לעיר שלנו מרחבים ירוקים ממש על הבית. וזה הכי לא רגיל שיש לנו פרדסים שברובם אינם מרוססים.

זה יתרון אמתי, וממש לא מובן מאליו. במיוחד כאשר האוכלוסייה של העיר צומחת ,לשמחתי ,בקצב הולך וגובר, והתוכניות לפיתוח העיר וההתחדשות שלה קורמות עור וגידים מישיבה לישיבה. ישנם אתגרים רבים והעיקרי שבהם הוא שמירה על הקיים תוך כדי התפתחות והתחדשות עירונית מסיבית על מנת לשמר את ייחודה של העיר, ואת המרקם העירוני המורכב כל כך.

ביום שישי האחרון קיבלתי הודעה מידיד שיחד איתי פעיל בגינות הקהילתיות בעיר,  מר איציק הפנר. הוא שיתף אותי שבישיבה האחרונה, מר אריאל אלמוג העלה הצעה לבנייה על גבעות הכורכר. בשטח כולל של 200 דונם.

אני אחזור שוב, 200 דונם.

 ואריאל אלמוג אינו רק תושב, כמוני, בעיר, הוא סגן ראש העיר.

וככזה, הוא אמור לדבר באותה השפה שדובר ראש העיר שלנו. מאז שנבחר מר שמואל בוקסר, הוא דובר את שפת שיתוף התושבים, שקיפות , קידום הקהילה, שמירה על ערכי החקלאות וצביונה הייחודי של העיר, והוא דואג ומדבר המון על פיתוח סביבתי ערכי ואחראי. מר אלמוג, בהצעה שלו, מציע לפגוע בערך העיקרי של העיר, שטחים פתוחים. שכמוהם, עוד שנייה כבר אין, בכל הארץ.

אני מניחה שחקלאים, כמו בכל הארץ נאבקים על פרנסתם, בייחוד בימים אלה. והם אוהבים את החקלאות והשדות בדיוק כפי שדייג אוהב דגים. אבל גבעות הכורכר והשטחים הפתוחים, שיש לנו, הם מעטים, צרים, ומאויימים ממש מיום ליום, ומפרויקט בניה אחד לשני.

 ואל לי להלין על כך, גילוי נאות הוא שפרנסתי העיקרית היא מענף הבניה. אבל דווקא אני, שמממש מנהלת מערכת יחסים עם ענף הבניה כבר שנים, לא מסוגלת לבגוד, בטבע, או בערכים. להיפך.

אז 200 דונם, אם אכן יוקדשו לכמה קבלנים וסגן ראש עיר חסר מנוח, לא יהיו הרי גורל, והמצקצקים עוד יוכלו לומר שישנם עוד שטחים, וצריך לקדם ולשלם "מס" על מנת שיוכרזו כגן לאומי . אבל האמת היא, שזו שיטה זוחלת.

 וטוב עשה ראש העיר מר שמואל בוקסר, שהבהיר עמדות, שוב. למען כולם ייראו.

 האמת. יש לנו באמת מזל, שזה הוא ראש העיר ולא אחד אחר.