אריה קוקס בטורו השבועי: מוסקבה  -  קייב  -  ירושלים

לחובבי ההיסטוריה שביננו העלתה תחילת המתקפה הרוסית על אוקראינה לפני  למעלה משבועיים, תחושה עמומה של דז'ה-וו. ביום 1.9.1939, קצת לאחר השעה שלוש לפנות בוקר, ירתה ספינת קרב גרמנית, פגז ראשון לעבר הנמל הימי הפולני בגדנסק. זו הייתה יריית הפתיחה למלחמה עולמית שנמשכה כ-6 שנים והביאה למותם של כ-65 מיליון אנשים. 

ולדימיר פוטין, החליט לגמול את האנושות מתקופה של שלום בינ"ל יחסי, עם החלטתו להתנפל בברוטאליות בריונית על מדינה ריבונית שכנה, כדי להציג בפנינו תזכורת כואבת להיסטוריה חשוכה  בה מדינות בחרו לכבוש את שכנותיהן, רק כיוון שהיה להן את הכוח הצבאי לעשות זאת.

בחרתי להביא בטור זה מספר נקודות למחשבה הקשורות לישראל בעקבות המלחמה במזרח אירופה:

צנזורה תקשורתית

בימים האחרונים נתקלתי בסיפורה של צעירה ילידת רוסיה המתגוררת בקביעות באוקראינה. היא התקשרה מבוהלת לאמה כדי לספר לה על המתקפה הרוסית תוך שהיא מעבירה לאם סרטונים על ההפצצות בקייב. הבת נחרדה לשמוע את אמה מנסה להרגיעה כי מדובר רק במתקפות של הצבא האוקראיני הפוגע באזרחי מדינתו שלו וכי כל רע לא יאונה לה מצד הצבא הרוסי, כיוון שצבא רוסי לא פוגע באזרחים והכוונה היא רק לשחרר את אוקראינה. היה ברור לבת, כי האם מדקלמת באוזניה מסרים המועברים אליה מאמצעי התקשורת הרוסיים כחלק ממסע שטיפת-מוח שתכליתו להסתיר מן האוכלוסייה מידע על המלחמה ועל תוצאותיה האיומות ביחס לאוכלוסייה האוקראינית.

האינטליגנציה הרוסית, בעיקר בערים הגדולות מוצאת את הדרך לקבל מידע אמין ממקורות זרים והיא משמיעה את ביקורתה (בעיקר במסגרת של הפגנות ומחאות) ואולם "הנדסת התודעה" של מסרים שמעביר הממשל לאזרחים, מבטיחים לו שקט תעשייתי באזורים הפריפריאליים וכן בקרב החלק הארי של האוכלוסייה מן המעמדות הנמוכים והבינוניים.

האם פעולות מעין אלו אפשריות בישראל? אני מאמין כי (עדיין) צורת הממשל בישראל כוללת בתוכה מערכת של איזונים ובלמים שאינה מאפשרת הטיה כה בוטה של התודעה הציבורית. יחד עם זאת, חלק מן התיקים המתנהלים נגד בנימין נתניהו, נוגעים (להבדיל כמובן) בדיוק באותן נקודות רגישות בהן מנהיג מנסה לסובב ב – 180 מעלות את ספינת התודעה הציבורית בעבור הטבה חומרית (כפי הנטען ביחס לקשר עם עורך ידיעות אחרונות) או לקנות לעצמו שליטה מוחלטת בעיצוב התודעה הציבורית כנגד הטבות רגולטוריות הנמצאות בשליטתו. תומכיו של ראש הממשלה לשעבר, ממעיטים בחומרת המעשים, תוך השמעת המנטרה – זה בסה"כ "סיקור אוהד", וזו בדיוק הסכנה המאפשרת לשליט להפעיל מניפולציות על נתיניו. האחד יכול לעשות זאת כדי להבטיח לעצמו שקט מבית בהוצאה לפועל מבצע צבאי ענק שאת השלכותיו יש להסתיר מעיני הציבור והשני יעשה זאת כדי להבטיח את המשך שליטתו הפוליטית במדינה.

השקד אינו פורח

בימים אלה מתנהל ויכוח ציבורי במדינת ישראל בנושא צמצום משמעותי של לימוד מדעי הרוח בבתי הספר התיכוניים. על רקע זה, אין להתפלא על שמדינתנו מגלה מדיניות כעורה ואטומה של התכחשות לפליטים אוקראינים שמתדפקים על גבולה. יש צורך בבערות היסטורית מוחלטת בכל הקשור לגירוש פליטי מלחמה דווקא במדינת היהודים, תוך גילוי חוסר רגישות קיצוני של התעמרות בפליטים חסרי ישע בשעתם הקשה. כוונות מייסדי המדינה להקים בישראל חברת מופת שתשמש מגדלור מוסרי לעולם נסוגו בפני מחזות מבישים מבית מדרשו של משרד הפנים ובביצועם של עובדי רשות ההגירה, אשר במשך עשרות שנים של שליטה דתית-קלריקלית, ביססו תורת גזע שלא הייתה מביישת את החשוכות שבמדינות העולם. זוהי בושה, חרפה וכלימה למדינתנו וכתם על כל אזרחי המדינה!

את כל "הטוב" הזה מאכילה אותנו שרת הפנים, אשר בשוויון נפש, בעיניים קרות ובמבט חלול אינה מהססת ליחס לפליטים אלו מעמד של "שב"חים". הרזומה של השרה שקד כולל תואר בהנדסת חשמל ומדעי המחשב ואולם נראה כי היא פסחה על לימודיה ההומניים ועל כל פנים לא ייחסה להם חשיבות יתרה, שאחרת אין להבין את העדרם של שיקולים ערכיים ואוניברסליים מהחלטותיה ואת חוסר האמפתיה לחלש והחמלה לנזקק. זו בדיוק הסיבה מדוע כיום עלינו לחזק את הלימודים ההומניים במערכת החינוך שלנו ולהתנגד לכל מגמה לצמצמם.

נפתלי בנט – עוד לא התרגלתם?

בשבוע האחרון התברר לצעקני הימין כי מנהיגי העולם מבקשים את קרבתו של ראש ממשלתנו – בנט, כחלק ממאמצי תיווך על רקע המלחמה באוקראינה. בנימין נתניהו האכיל בעבר את אוהדיו בתובנה, שרק הוא יכול לתמרן את "חברו" פוטין לפי צרכיו (הנדסת תודעה כבר אמרנו?) והמהדרים בין האוהדים השוטים אף חזרו שוב ושוב על הבדיחה לפיה –"עם נתניהו וטראמפ בשלטון – פוטין לא היה מעז". בנט בשקט, בלי רעש וצלצולים הוזמן לפגישה במוסקבה ומשם המריא לפגישה עם הקנצלר הגרמני מותיר את נתניהו מריר ומתוסכל. לא קשה לדמיין כיצד היה ביבי נוהג במצב זה. הודעות טלוויזיוניות דרמטיות היו נוחתות עלינו השכם והערב. הפודיום הממשלתי היה עובד שעות נוספות ועדת תומכיו החנפים היו תולים בו עיניים מעריצות – "רק הוא יכול"...