אריה קוקס בטור חדש: משטרת ישראל – נחוץ מבצע "ניקוי אורוות"

ביום הראשון של שנת 1980 מונה האלוף במילואים הרצל שפיר לשמש כמפכ"ל המשטרה. שפיר נחשב לאישיות מוערכת ביותר ואולם זכויותיו הרבות לא עמדו לו, כאשר בדיוק לאחר שנה החליט שר הפנים דאז, יוסף בורג לפטרו, בטענה שלא מסר  דיווחי אמת (באותה העת משטרת ישראל הייתה כפופה לשר הפנים). לכל היה ברור שהשר בורג השתמש בעילה של ליקוי בדיווחים כאמתלה שנועדה למנוע משפיר את המשך חקירת חשדות למעשי שחיתות במשרדו (פרשה שנודעה בכינוי "תיק אפרסק").

פרשה זו נראית כשיא התמימות לעומת הכאוס המאפיין כיום את משטרת ישראל, אשר מיום ליום נצברים לחובתה מחדלים חמורים ביותר. ממש מביך להיווכח כיצד בעלי תפקידים בכירים בארגון כה חשוב לניהול החיים האזרחיים במדינתנו, מסתבכים במתן הסברים מפוקפקים, אשר התואר אי אמירת אמת עושה עמם חסד רב. המצב הוא כה חמור עד כי גרסאות הניתנות בבוקרו של יום מתחלפות בגרסאות הפוכות עד לשעת הערב. בנוסף אנו עדים גם לתופעות כעורות בהן קצינים בכירים מתנערים מאחריות לתחומי פעילותם, תוך שאין הם מהססים להעביר את האחריות אל כתפי חבריהם. מיותר לציין מהו הנזק הרב הנגרם עקב כך לסולידריות וללכידות הארגונית של משטרת ישראל.

ח"כ עומר בר לב ממפלגת העבודה נראה כמינוי מבטיח לשרת כשר לביטחון הפנים בממשלתו של בנט, ודאי לאחר כהונתו המחפירה של השר אוחנה. בר לב שהיה בעברו קצין בכיר בצה"ל ואף פיקד על סיירת מטכ"ל, נכנס לתפקידו עם המון רצון טוב וכוונות לשפר את משטרת ישראל, אבל בחלומות המסויטים ביותר הוא לא ציפה לפגוש ארגון כה בעייתי. שנים של הזנחה מכוונת של ממשלת נתניהו החלישו את משטרת ישראל. לכולנו זכורה לרעה תקופה בת שנתיים בה נתניהו ביחד עם עושה דברו הנאמן (השר אוחנה) נמנעו ממינוי מפכ"ל קבוע למשטרה, כדי ששליטתם הפוליטית בארגון אכיפת החוק העוצמתי במדינה תהיה הדוקה. הסמכותיות בצמרת המשטרה נפרמה ויכולת השליטה האפקטיבית של המפכ"ל הזמני, קיבלה מכה אנושה. קצינים בכירים ומקצועיים פרשו מתוסכלים ואחרים "כיוונו" עצמם להתיישר עם הדרג הפוליטי. סופו של דבר השר אוחנה אולץ למנות מפכ"ל – ובחירתו ברב-ניצב יעקב שבתאי, לוותה בביקורת ציבורית קשה. נטען כי אוחנה מינה במכוון מפקד מוחלש, כדי שיהיה נתון לשליטתו. מינוי זה ליבה את התסכול בצמרת הארגון, כיוון ששבתאי הוצנח מעל ראשם של קצינים ותיקים ומוערכים ממנו. כתוצאה מכך קיימת כיום במשטרה בעיה קשה של שליטת "הקודקוד" בקצונה הבכירה הכפופה לו. בנוסף – המפכ"ל שבתאי חווה במהלך כהונתו הקצרה באירועים מטלטלים (בין אם באחריותו הישירה ובין אם באחריות הכפופים אליו), אשר מאששים את הביקורת הראשונית שהוטחה בשר אוחנה בעניין איכות המינוי (כך למשל האירוע במירון וכן פרשת השימוש בתוכנות הסייבר ההתקפי כלפי אזרחי המדינה).

עומר בר לב הבין לאיזו סביבה ארגונית קלוקלת הוא נקלע והתחוור לו כי משימת שיקום המשטרה משולה לייבוש הים עם כפית. בר לב נאלץ לספוג בקורת על תפקוד המשטרה מכוח אחריותו המיניסטריאלית. חבריו ויועציו קראו לו לתאר ללא כחל וסרק את קודמיו בתפקיד כמי שאחראים למצבה של המשטרה. בר לב הסתבר הוא לא רק קצין, אלא גם ג'נטלמן ולא נשמע אותו בא טענות למי שגרם בציניות נוראית לשבר במשטרת ישראל. לא נראה כי קיים סיכוי שבר לב יפעל לסיום תפקידו של שבתאי לנוכח תפקודו הירוד וחוסר שליטתו בארגון עליו הוא מופקד. 

למרבה הצער, בר לב מפגין יחס "רך" ועדין מדי בטיפולו במצבה של משטרת ישראל. מדובר בארגון שהוא בנפשה של המדינה וברור כיום לחלוטין, כי רק טיפול בדרך אגרסיבית שתכלול מינוי מפכ"ל חדש, בעל אוטוריטה מוכחת, מפקד עם דוגמה אישית וחוסן מוסרי, יוכלו לתת מענה עם סיכוי כלשהו להצעדת  משטרת ישראל לעתיד טוב יותר.

מצבה הירוד של המשטרה אינו נובע רק מאיכות מפקדיה, אלא גם מן התנאים הפיזיים ותאי השטח הגאוגרפיים המשתנים עמם נאלצת המשטרה להתמודד. כך פועלת המשטרה בשטחים הכבושים כנגד האוכלוסייה הפלשתינית בשיטת פעולה אחת (משמר הגבול) ואז אותן יחידות או יחידות סמוכות להן אמורות לעשות סוויץ' (לרוב ללא הצלחה) כדי לפעול מול אזרחי המדינה הערביים ישראל  ומכאן הדרך לפעול באותן שיטות גם בקרב כלל האזרחים במדינת ישראל (אנשי שמאל, חרדים, אתיופים או מתנחלים) הינה  קצרה ביותר.

יש לנו רק משטרה אחת ואיכות החיים של כולנו תלויה במידה רבה בתפקודה התקין. על ממשלת בנט ובעיקר על השר בר לב לעשות הכול כדי שהחלשתה המכוונת של המשטרה בתקופת כהונת נתניהו (בין היתר כדי להטיל ספק בהליכים המשפטיים שננקטו נגד ראש הממשלה לשעבר) תעבור מן העולם. יש לראות בכך משימה לאומית מן הדרגה הראשונה.