" בין קודש לחול". בין שמחה רוטמן לביאליק, ומדוע אכן אין חילונים בישראל.

משמחה רוטמן לביאליק, ומדוע אכן אין חילונים בישראל.

חבר הכנסת שמחה רוטמן הכריז השבוע בראיון רדיו ובנימה צדקנית, כי "אין חילונים בישראל". הוא טען שכביכול יש לכולנו חיבור רגשי  לדת, אך לדת כפי שהוא רואה אותה, שזו כמובן שטות גמורה.

אבל הוא גרם לי להיזכר בימי ילדותי הרחוקים כנער חרדי בבני ברק. כאשר בהמשך הרחוב בו שכן בית הכנסת בו התפללנו, היה קו סמוי, מעין חומת ברלין נטולת גדרות, שבהמשכו שכן האזור של החופשיים או בשפת יום יום שלנו "החופשים". כי באותם ימים טרם נכנסה לשימוש המילה חילונים וחבל שנכנסה ויש לשרשה מן העולם.

חילוני אינו כביכול ההפך מקדוש. נקודה ועל כך אני מתקומם. אני לא מוכן להיות ההפך המוחלט מקדוש, להיות מרצוני שווה ערך לחול שעל פני האדמה, מביט מעלה אל כביכול הקודש השמימי.

מניין בא המושג או המילה חילוני? לדעתי מקורו בהבחנה שעושה המקרא  בספר "ויקרא" – "להבדיל בין הקודש לחול."    אין לי מידע עובדתי מדוע כותב התנ"ך בחר ב"חול" כדי לתאר את ההפך המוחלט מקדוש. אך להבנתי הדלה, הבחירה נועדה להבלטת השוני. ולכן כאשר הקדוש הינו שמיימי ונשגב, המילה המתאימה לתיאור הפכו הגמור, מתקשרת למשהו נמוך, כזה שמתחת רגלינו...  וייתכן ואני שוגה, אך לא מצאתי מקור אחר סביר. 

ומה זה "חילוני" בעמים אחרים ובשפות אחרות?

גם שם, בתרבויות המקדשות אף הן את התנ"ך, ההתייחסות הינה לשאינו קדוש. אך ההבחנה הינה בדרך כלל בין מערכות, נניח לשלטון כנסייתי מול זה החילוני. (מלוכה, מדינה) או מערכות חינוך ומשפט, כנסייתיות מול ממלכתיות, כאלו שהינן במקרן בעלות סמכות על "קדושה" והמנוגדות להן הפועלות מכח החוק. אך לא תמצאו למיטב ידיעתי  דוברי אנגלית או צרפתית, שכאשר יישאלו: מהי אמונתך הדתית, או האם אתה דתי?            האנגלי ישיב I am secular והצרפתי יאמר   je suis laïc  .  אלא האנגלי יאמר   I am not religious או I have no religion  והצרפתי יענה  je n'ai pas de religion / je ne suis pas religieux    בעוד  המציאות הישראלית מצפה ממני ומדומיי הישראלים להשיב "אני חילוני".

ואני טוען שמעט מבלי משים, אולי בשל דקדקנות שלא במקומה של מתרגמים ועורכים, הפכה לפתע המילה חילוניות לשלטת בשפת היומיום הישראלית, מתעלמת מהעולם המורכב הזה של אמונה מול אמונה חלקית, אמונה שונה, או היעדר אמונה.

בין מיליוני היהודים בישראל שהסטטיסטיקה והמינוח הרשמי מגדירים כ"חילונים", יש המאמינים באלוהים ואף בשכר ועונש גיהנום וגן עדן, אך לא מקבלים אותו כעיסקת חבילה הכוללת היצמדות לכל תג ופסיק ב"שולחן ערוך".  יש המאמינים באלוהים ככח עליון, אך לא בהשגחה פרטית ושכר ועונש. יש שאינם מאמינים באל כלל ועדיין מכבדים חלק ממנהגי ומסורות עמנו. ויש אתאיסטים מוחלטים, ויש כאלו המתעבים והמתנגדים לכל ביטוי של מסורת דתית. ועדיין כולם או רובם, מקבלים את היות מדינת ישראל מדינה יהודית לצד דמוקרטית. את היות התנ"ך "ספר הספרים" גם אם לא נכתב מפי הגבורה ואת הייחוד של עמנו והמכנה המשותף שלנו עם מליוני היהודים בכל פינות תבל.     הם כולם יהודים מבחירה וממורשת, ואם נתייחס לנושא בו פתחתי, הם כולם קדושים בסולם הערכים שלי, לא פחות ממשתמטים ובטלנים אוכלי חינם בישיבה כלשהי.

ולכן, אני קורא לכולנו לשוב ולהשתמש בגאווה במילה חופשיים במקום חילונים.

ומחשבה נוספת שחלפה במוחי.

בכדי להמחיש את העיוות שבהגדרה חילוני,  אני מניח שכך היו מגדירים בימינו את משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק.

אלא שביאליק היה בקי בתורת ישראל על כל ענפיה, לא פחות מראש ישיבה ידוע בן ימינו. ולדעתי- אף יותר... ומי שמטיל בכך ספק, מוזמן לקרוא את המסה האדירה שכתב "על אגדה והלכה". מסה בה הוא מצטט תורה ונביאים, משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, מדרשים, ראשונים ואחרונים, פוסקים ובעלי אגדה, שו"ת, ספרי קבלה ועוד ועוד.  כשהוא מצטט מכולם בבקיאות נדירה, דווקא בכדי להמחיש את דעתו החריגה על תרומתה של ההלכה, למרות דקדוקי העניות והפרטים הטפלים שבה כביכול, למורשת עמנו וליצירת תרבותו.

וביאליק, אף שעישן בשבת בחביון ביתו, הטיף  לשמירת צביון השבת ברחובה של עיר וכינה את השבת "אוצר לאומי". ולו חי בימינו היה מן הסתם תומך בסגירת חנויות בשבת... אבל, ולצערי הרב, לא בוגרי מערכת החינוך הממלכתית וכמובן לא אלו שאף לימודי ליבה אינם לומדים - לא יודעים או יידעו זאת. עבורם ביאליק הינו שם רחוב ולכל היותר יזכרו אחד משיריו שנכללו בתוכנית הלימודים וטרם נשכחו מהם.