בני בוחניק מספר על 13 שבועות של נחישות ושל מאבק. וגם מביא את ברכתו/ תקוותו לחג החירות.
בני בוחניק
02.04.23 / 14:34
תגים:
בני בוחניק
,
מחאת קפלן
בני בוחניק, יזם ופעיל חברתי מנס ציונה, מביא לקראת חג החרות, סיכום ביניים של מאבק, של 13 שבועות של יציאה מהבית לרחוב.
ומבטיח: בחג הזה אתפלל לאלוהים שלי שיתן לנו מרגוע. חופש. אחדות ובאמת חירות.
בני בוחניק מספר על 13 שבועות של נחישות ושל מאבק. וגם מביא את ברכתו/ תקוותו לחג החירות.
השבוע נחגוג את חג החירות. תקופה מוזרה שכזו.
הייתי שם, מההפגנה הראשונה ב 7/1/23 (שבוע לפני ״הפגנת הגשם״... אולי בקושי 10,000-15,000 איש), כמה ימים ספורים אחרי שהממשלה הוצגה וניסו למנות גנב לתפקיד שר (שזה מה שהזיז אותי מהספה) ולוין הציג לראשונה את המהפכה-הפיכה שהוא יזם ומנסה לקדם ועד היום עברו 13 שבועות.
13 שבועות של יציאה מהבית לרחוב.
לפעמים גם פעמיים בשבוע. בגשם או בשמש. קנסות על חניה, תרומות כספיות, זמבורות (עד ל״טנטונים״ ובדיקת שמיעה), שעות על גבי שעות של שריפת זמן על חשבון החיים...ולא. לא משעמם לי ויש לי באמת דברים הרבה יותר מעניינים לעשות בחיים.
אבל הכל למען עתיד ילדיי במדינה הזו. יהודית. דמוקרטית, עם שלטון מוסרי וחופשייה.
אבותיי הלכו במדבר 40 שנה כדי להגיע אל הנחלה. הוריי התגנבו לפה כשברחו מלוב על אונייה לבד בגיל ילדות (לבד. אחד אחד) והתאחדו בארץ הקדושה - אני כולה הקדשתי עד כה כ-3 חודשים ככה שבאמת אין לי מה להתלונן - ויש לי עוד ״דרך ללכת״.
לי זה כבר די ברור אני לא אוותר. לא ארים ידיים. לא אכנע ואישית אשקיע מאמץ, זמן ומשאבים. כל מה שנדרש. הכל כדי שיהיה פה שלטון מוסרי. מדינה דמוקרטית. עם חופשי בארצו. ושקט. קצת שקט.
במפגשים הללו ברחובות ובצמתים יש משהו שנותן לך כח. הבנה שאתה לא לבד. תקווה. אני פוגש שם ילדים, צעירים, מבוגרים - מלח הארץ ממש.
בשיחות הקצרות אתה מבין שלכל אחד יש משהו שממש כואב לו ושמזיז אותו. שמקומם ושמניע אותו לקום מהספה ולהשקיע את הזמן והאנרגיה. אבל יש משהו אחד שמאחד את כולם - התקווה המשותפת לחיות במקום חופשי, שליו יותר, רגוע יותר מאחד יותר. פחות קרע, פחות שסע, הנהגה שפחות מסיתה, פחות מפולג - יותר רגוע. הרבה יותר רגוע.
ובחג הזה אתפלל לאלוהים שלי שיתן לנו מרגוע. חופש. אחדות ובאמת חירות. חג החירות הזה מקבל משמעות מיוחדת מאוד.
