ברגל ימין / האם זכות המחאה קדושה?

5.8.2020

המסר המועבר לציבור ע"י התקשורת וגורמי האופוזיציה הוא שזכות המחאה היא קדושה ואינה ניתנת לערעור. ובכן, יש הרבה זכויות "קדושות" במשטר דמוקרטי השקולות, ולעיתים אף עולות, על זכות המחאה. ביניהן הזכות לחיים בריאים, הזכות לסדר ציבורי, הזכות לייצוג העם, וחופש הדיבור. בבואנו לבחון את זכות המחאה אסור לנו לפגוע גם בזכויות אלו, בייחוד כאשר יש בין הזכויות סתירה בולטת.

נתחיל בזכות לחיים בריאים. מעולם לא עמדנו בפני מגיפה כה קשה ומדבקת כמו הקורונה ואי אפשר להתנער מהעובדה שכאשר אלפי אנשים מזיעים ומתחככים זה בזה, צועקים ומריירים זה על זה, וכל זה עם מעט מאד מסכות, מקדם ההדבקה עולה פלאים. הדרישה להביא "נתונים בדוקים" במקרה זה היא מטופשת ומסרבת להכיר בכללי הגיון בסיסי.

נעבור לזכות לסדר הציבורי. אין לנו אלא להיתלות בדבריו של "הכהן הגדול" אהרון ברק שבראיון ל-ynet בחודש יולי 2005 אמר: "חופש ההפגנה אינו מגן על החופש לעצור את המדינה ולסכן את ביטחונם של הפרט והכלל". היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, אף איים בעונש של 20 שנה(!) לחוסמי כבישים. כמובן שאז דובר על מוחים כנגד ההתנתקות שכידוע, מחאתם אינה עולה למדרגות הקדושה הראויה...

בתמונה: הכל מותר? 

השבוע גם פורסמו ראיונות עם דיירים (כאן דוגמא שחייבים לצפות בה: https://bit.ly/33ldYF5) ובה רואים קשיש הגר ליד מעון רה"מ ושאשתו חולת סרטן. הוא מתלונן על הסבל הבל יתואר שעוברים השכנים. בסרטון אחר ראינו שכאשר יצא אחד מהם למפגינים להתלונן אמרו לו: פשוט חסל את השכן שלך. המפגינים מפרים את רישיונות ההפגנה (שלעיתים לא ניתנו כלל), חוסמים רחובות מרכזיים, מפגינים אחרי השעה 23:00, עושים רעש בלתי סביר, מלכלכים בחצרות השכנים, וכל זה בצורה גסה ומבזה.

אבל הבעיה הקשה ביותר היא המסר האנטי-דמוקרטי והאנרכיסטי של המחאה. בדמוקרטיה השלטון נבחר ע"י כל העם, בבחירות חופשיות. בשיטתנו, הבחירות הן יחסיות והכנסת הנבחרת היא הריבון להמליץ על מועמדה לראשות הממשלה ולהביע אמון בממשלתו. כל יתר הזכויות נגזרות מזכות בסיסית זו.

הניסיון הנואל של פוליטיקאים כמו היאירים (לפיד וגולן), להכריח את הדייר מבלפור להתפנות בכוח, הוא אנרכיסטי וראוי לכל גינוי. לא בכדי נעדרות באופן חשוד מההפגנה קריאות לבחירות בהן יחליט העם כולו. לחילופין, יואילו המפגינים ויעתיקו מקומם למול הכנסת שם אולי יוכלו להשפיע על מספיק ח"כים להצביע אי אמון בממשלה ולהרכיב ממשלה חלופית. כנראה שגם הם מבינים שאין להם תוחלת בדרך דמוקרטית זו.

את כל המפגן האנטי דמוקרטי בעליל הזה מתדלקת תקשורת רדודה, שטחית, בלתי מאוזנת שנוקטת עמדה חד צדדית בעליל. מעולם לא זכו מוחים מעטים כל כך לתקשורת מפרגנת כל כך וזמן חשיפה גדול כל כך. מאמצעי להעברת מידע הפכה התקשורת לשחקן פוליטי חסר בושה ושותף לאנרכיה. כל מי שצופה ב"מחאה" ברשתות החברתיות נתקל בתמונות גועל של בכחנליה פורנוגראפית, שלטי הסתה וולגריים, מסרים אנטי ישראלים ועוד. כל אלו מסוננים בדרך פלא ע"י ערוצי התקשורת המציירים מפגן שווא של מחאת המונים מתורבתת הממוקדת בקורונה והשלכותיה. חשוב אף להבין: התקשורת גורמת, בין היתר, לסירוס של המשטרה ובתי המשפט שבגלל החשש מביקורת תקשורתית נוהגים עם המתפרעים והמסיתים בכפפות של משי.

לסיכום, מחאה במשטר דמוקרטי היא זכות חשובה ולגיטימית אך היא לא עומדת בפני עצמה. כשנפגעות זכויות יסוד חשובות אחרות חייבים להתחשב גם בהן. וכן, מותר גם לבקר את המחאה – קוראים לזה חופש הדיבור.

 את כל המפגן האנטי דמוקרטי בעליל הזה מתדלקת תקשורת רדודה, שטחית, בלתי מאוזנת שנוקטת עמדה חד צדדית בעליל. 

בתמונה: זו מחאה "כלכלית" או "נגד השחיתות"? 

 מדור דעות אתר נס ציונה נט