ברגל ימין / הבחירות בארה"ב ואנחנו מאת: דן נחמן / מושיק קוברסקי

בניגוד למצהלות השמחה של חלק נכבד מאנשי השמאל, כולל עורך עיתון זה, אנו כמובן מצטערים על תוצאות הבחירות בארה"ב. ננצל טור זה כדי לתקן התרשמויות רבות שהנכם סופגים כל יום מהתקשורת הישראלית העוינת.
הרושם המתקבל מערוצי התקשורת העיקריים בישראל הוא שטראמפ נחל תבוסה משמעותית ושאמריקה דחתה אותו בגדול. זה ממש לא המצב ולהלן הנתונים. 70,000 קולות בלבד חסרו לו ב-3 מדינות (ג'ורג'יה, פנסילבניה ואריזונה) ואז היה מקבל 278 אלקטורים ומנצח! 70000 קולות מתוך 140 מיליון זה חצי פרומיל. מתוך ה-15 מיליון קולות באותן 3 מדינות זה עדיין כחצי אחוז בלבד. כמובן שזה בהתאם לשיטת האלקטורים. ספירת הקולות הכלליים אינה רלבנטית כי הקמפיין גם לא התכוון אליה כלל וטראמפ ויתר מראש על קליפורניה, ניו יורק ודומיהן.
טראמפ קיבל מעל 71 מיליון קולות (כשרים), שיא רפובליקני של כל הזמנים, וזאת למרות קמפיין מתואם ומתועב נגדו של כל ערוצי התקשורת וחברות הטכנולוגיה (פייסבוק, טוויטר, גוגל) שהתערבו בצורה בוטה במערכת הבחירות מהרגע שבו הכריז על מועמדותו.
טראמפ שינה בצורה מהותית את דפוסי ההצבעה למפלגה הרפובליקאית. הרבה יותר שחורים והיספאנים מצביעים עבורה מאי פעם. גם מעמד הפועלים במערב התיכון הוקיר תודה לטראמפ על השיפור במצבו הכלכלי והצביע לו בהמוניו. הסיסמא "נהפוך את אמריקה לגדולה שוב" הפכה לקריאת הקרב של תומכיו. למרבה הצער, כל זה לא עזר לו מול האליטות הפרוגרסיביות של החוף המערבי והמזרחי.
השינויים הטקטוניים שחולל ממשל טראמפ במזרח התיכון עוד ישפיעו זמן רב ובספק אם גם ממשל חדש יוכל לקלקל זאת. מערכת הקשרים שנוצרה בין ישראל, מדינות המפרץ וסעודיה כנגד הציר האיראני-טורקי תעמוד כעת במבחן קשה אך יש סיכוי שדווקא תתחזק לנוכח האתגר. אין ספק שחלק גדול מהטינה לטראמפ בחוגי השמאל האמריקאי נובעת מכך שהצליח לחשוף בבירור את מדיניות החוץ הכושלת של ממשל אובמה בכל העולם ובמיוחד בחוסר ההבנה שלו לגבי המזרח התיכון.
השמאל הישראלי, שעורך עיתון זה מייצגו נאמנה במאמריו המוסרניים (ע"ע), אינו מחמיץ את ההזדמנות לחשוף את חוסר הבנתו הגלובלית והפרטנית בארה"ב. כרגיל הם נסוגים לאזור הנוחות של ביקורת על טראמפ בקטע האישי מבלי לחוש כלל כי הם טובלים ושרץ בידם. רשימת השקרים של אובמה ארוכה לא פחות מזו של טראמפ, אם לא יותר, ובדברים הרבה יותר מהותיים (קו אדום בסוריה, הכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת כופר אדיר לאיראן, קבלת פרס נובל על כלום), והעטיפה ה"יפה" לא משנה את המהות של העוינות המובנית שלו לישראל. לעומתו טראמפ, פיו וליבו שווים ומעשיו מדברים בעד עצמם.
כל השמחים בישראל במפלתו של טראמפ עושים זאת ביחד עם חבורה מאד "מכובדת" של שונאי ישראל, מטהרן דרך ביירות ורמאללה ועד איסטנבול. אפשר להבין מדוע כל הצוררים האלו מחלקים בקלאוות אך מאד לא ברור מדוע גם בישראל יש מי ששמח.
כל המקשיב להלך הרוח באמריקה היום בקרב המחצית שתמכה בטראמפ, חש בחשש הגדול לחופש הדיבור עקב סתימת הפיות ע"י הצנזורה החצופה והלא חוקית של הרשתות החברתיות (וראינו זאת בפרשת הקשרים המושחתים של ביידן ובנו בסין ובאוקראינה). גם ברחוב אנשים פוחדים להתבטא כפי שהוכח בכישלון האדיר של הסקרים שניבאו פער הרבה יותר גדול ממה שנוצר בפועל. סקר ABC-וושינגטון פוסט ניבא לטראמפ הפסד של 17%(!) בוויסקונסין יומיים לפני הבחירות. התוצאה הסופית היא הפסד ב-20000 קולות (חלקיק אחוז) שגם הוא ייתכן שנגרם מהונאה. גם בארץ מתחילים להישמע קולות חצופים של אנשי שמאל כגון אלדד יניב להשתיק אנשי תקשורת ימניים (ברדוגו, ריקלין, אראל סג"ל, ועוד). ראוי שכולם ילמדו מעורך עיתון זה שלמרות ניגודי ההשקפות הגדולים בינינו נותן לנו חלקת אלוהים קטנה להתבטא בעיתונו ועל כך תודתנו.