ברגל ימין / הבחירות שיקבעו את עתיד העולם מאת: דן נחמן / מושיק קוברסקי
28.10.20 / 10:50
ב-.3.11.20, יתרחש אירוע בעל משמעות מכריעה לארה"ב, לעולם כולו, ובמיוחד עבור ישראל והמזה"ת. החלטנו השבוע להתפנות מהביצה המקומית ולכתוב על הבחירות בארה"ב, הגורליות ביותר שהיו אי פעם.
שנינו משקיעים זמן רב בצפייה ובהאזנה לערוצי השידור ולעיתונות האמריקאית, על גווניה, ולכן אנו מרגישים בנוח לומר לכם שמי שמסתמך אך ורק על התקשורת הישראלית בניסיון להבין מה באמת קורה שם, אינו רואה את התמונה המלאה.
המידע שכתבי החוץ כמו ערד ניר, נדב אייל, גיל תמרי וחבורתם מתווכים לכם הוא מידע חלקי, לעיתים רבות מסולף, וברוב המקרים מבטא את משאלות ליבם והפוזיציה הפוליטית האישית שלהם. גם בעיתונות הכתובה, למשל ב"ידיעות אחרונות", דיווחיהן ופרשנויותיהן של אורלי אזולאי וציפי שמולביץ' רחוקים מאיזון.
הבחירה מעולם לא הייתה חדה יותר. טראמפ הוא נשיא דינאמי, שהגשים את רוב הדברים שהבטיח ב-2016 למרות כל המכשולים שהציבו בדרכו, מכשולים שכללו אינסוף חקירות שווא והאשמות שקר שנחקרו עד תום ונתגלו כעלילות. הנשיא טראמפ הביא את כלכלת ארה"ב לשיאים שלא היו דוגמתם עד משבר הקורונה, וגם כעת מוביל את ארה"ב ליציאה עוצמתית ונכונה מהמשבר. הוא הוביל מדיניות של "קודם כל אמריקה" שהביאה להחלפת הסכמי סחר גרועים עם שכנותיה בצפון אמריקה ועם סין ויפאן, בהסכמים שאיזנו את סחר הגומלין ואת חוקי המשחק. כתוצאה מהורדת המיסוי וביטול רגולציה הוא שכנע את חברות הענק להחזיר את פסי הייצור לארה"ב ובכך יצר מיליוני משרות והוריד את האבטלה.
בתחום המדיני והצבאי, טראמפ חיסל את דאע"ש בסוריה ועיראק וחיזק משמעותית את הצבא שהתנוון בזמן אובמה ע"י תקציבים ענקיים. הוא חייב את מדינות נאט"ו הטפילות לשלם את חלקן בהגנה על היבשת וכמובן, הוריד את איראן לברכיים בעזרת ביטול הסכם הגרעין הנוראי והטלת סנקציות משתקות.
לגבי ישראל והמזה"ת, טראמפ שינה את המדיניות לחלוטין. הוא הבין שנטייתו של אובמה לציר השיעי מוטעית, וחיזק את הקשרים עם המדינות הסוניות המתונות. במקביל, העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונותנו ברמת הגולן, הכיר בחוקיות ההתיישבות ביו"ש, הפסיק את הסיוע הכספי לאונר"א ולרש"פ, וסגר את הנציגות הפלסטינית בוושינגטון. גולת הכותרת להישגיו היא כמובן "תוכנית המאה" והסכמי השלום ההיסטוריים שבאו בעקבותיה ועוד יבואו בהמשך.
גם מי שלא רואה בטראמפ מודל של נימוסים והליכות מבית חנה בבלי, יכול לראות את הישגיו הכבירים, וזאת בניגוד למפלגה דמוקרטית שמונהגת ע"י חבורה פרוגרסיבית סוציאליסטית קיצונית, שעלולה להפוך את אמריקה לוונצואלה. הדמוקרטים, באקט של הונאה, העמידו בראשם פוליטיקאי מזדקן, חצי דמנטי, עם עבר מפוקפק של פרשיות מין ושחיתות. אלא שכמו כאן, התקשורת הממסדית עושה הכל להסתיר את העבירות והכישלונות של ביידן ובנו
מיד לאחר שהחלים מהקורונה, במהירות שיא, יצא טראמפ למסע בחירות אדיר ברחבי ארה"ב. כל יום הוא מופיע לפחות בשני כנסים במדינות המפתח המתנדנדות, כאשר לכל כנס מגיעים עשרות אלפי תומכים נלהבים. במקביל, ביידן מסתגר ב"בונקר" שלו בדלאוור וסומך על התקשורת שתעשה לו את העבודה. אם מדברים על דוגמא אישית, אין ספק שטראמפ מהווה מודל לחריצות ונחישות.
הסקרים, נכון לרגע זה, עדיין מראים על יתרון לביידן, אלא שסוקרים אמינים, כגון רוברט קאהאלי מקבוצת טרפלגר (היחידי שצפה במדויק את תוצאות 2016) מצביעים על תופעת "מצביעי טראמפ הביישנים". אלו אנשים שמאחורי הפרגוד יבחרו בטראמפ, אך לעולם לא יאמרו זאת לסוקר שאינם מכירים מחשש פן יפוטרו או שבני משפחתם ייפגעו. האווירה הרעילה בתקשורת נגד טראמפ מפחידה אותם, באופן דומה למה שקורה אצלנו. בכל מקרה, אנו רואים אצל כל הסוקרים מגמה של הצטמצמות הפערים עד כדי התכנסות לשוויון. סקר ראסמוסן המוערך הצביע השבוע לראשונה על יתרון של טראמפ במישור הארצי.
לפני כשבועיים נחשפה פרשה קשה במיוחד לגבי ביידן. מדובר במחשב הנייד של בנו האנטר, שנמסר לתיקון ונשכח, ושהתגלו בו (כך נטען) הוכחות לכך שהבן "מכר" את ההשפעה של אביו בעת שהיה סגן נשיא, תמורת עשרות מיליוני דולרים.
פרשות אלו, מעבר לשחיתות הגלומה בהן, מהוות גם סכנה לביטחון הלאומי של ארה"ב כי עירבו מדינות מושחתות כמו אוקראינה, רוסיה, קזחסטאן, רומניה, ובעיקר סין, שנתפסת כיריבה המסוכנת ביותר לעתיד ארה"ב. במקביל נחשף בשמו עד ראייה שאישר שביידן האב אכן היה מעורב אישית בפרשה.
הדבר המדהים הוא שלמרות שביידן לא טרח עד היום להכחיש את העובדות שנחשפו, העיתונים, וערוצי הטלוויזיה הממוסדים תוקפות בחמת זעם דווקא את חושפי הפרשה. הם למעשה איבדו כל סטנדרט עיתונאי. פייסבוק וטוויטר אף הגדילו עשות וצנזרו פוסטים וציוצים בנושא ובעקבות כך הסנאט כבר זימן את ראשיהן לחקירה בקרוב.
אנו מדברים היום על מאבק על הנפש של אמריקה ושל העולם החופשי. מצד אחד ניצבת ארה"ב האמיתית. המאמינה, החרוצה, הדוגלת בחופש ותומכת בטוב. מן הצד השני אספסוף פרוגרסיבי אלים, חדור קנאה ושנאה, המתעב את כל ערכיה של ארה"ב. הניצחון במאבק, או חלילה ההפסד, ישפיעו על חיי כולנו בצורה כמעט בלתי הפיכה.
