ברגל ימין: טראמפ ונתניהו – לארבע שנים נוספות !

בעוד חודשיים מהיום, יוכרע מי יהיה הנשיא בארה"ב ב-4 השנים הקרובות וכן הרכב הסנט ובית הנבחרים. התקשורת הישראלית (שברובה הגדול מוטה שמאלה) אמנם מסקרת את המתרחש בארה"ב אבל בדרך כלל היא עושה זאת בצורה סלקטיבית ולא מדויקת.

בחודשים האחרונים הסיפור הגדול בארה"ב הפך להיות המחאה האלימה שמערערת את החוק והסדר הציבוריים, בעיקר בערים הגדולות הנשלטות ע"י מושלים וראשי עיר דמוקרטיים. בעקבות מקרה מצער וראוי לגינוי של הרג גבר שחור ללא הצדקה בידי שוטר, התפתח גל מהומות שכלל ביזה, הצתות, אלימות כלפי אזרחים תמימים, מעל 750 שוטרים פצועים, מאות מיליוני דולרים של נזקים לעסקים קטנים, חלק גדול מהם בבעלות שחורים. אין ספק שהיה מקום למחאה על היחס לשחורים ע"י המשטרה, אולם מכאן ועד לאלימות המשתוללת ללא הבחנה המרחק גדול מאד.

אפקט נוסף של האלימות הוא עזיבה המונית של אזרחים שומרי חוק את הערים הגדולות כמו ניו יורק, שיקגו, פורטלנד ומיניאפוליס. בערים אלו, שמוחזקות ע"י הדמוקרטים, המשטרה, שראשיה ממונים ע"י ראש העיר, חשה במקרים רבים מסורסת וחדלה להגן באופן אפקטיבי על התושבים. המפגינים דרשו להקטין משמעותית את תקציבי המשטרה וראשי הערים נענו לכך וגרמו למהומות לצבור תאוצה. שוטרים רבים התפטרו ואלו שנשארו, מהססים לפעול כנגד הבוזזים והמתפרעים מחשש שלא יוכלו להגן על עצמם. תושבים מבוהלים שפנו למשטרה קיבלו הנחייה להפקיר את רכושם ולברוח כי אין מי שיבוא להגן עליהם. במיניאפוליס אף הגדילה העירייה עשות והפעילה חוק שאסר על בעלי חנויות להתקין תריסי מיגון נגללים מברזל בטענה שזה עלול ליצור תחושה של חוסר בטחון בעיר... דא עקא שחלק גדול מהחנויות הללו נבזזו בהיעדר מיגון.

 מדור דעות אתר נס ציונה נט 

באופן מדהים, רוב התקשורת בארה"ב ממעיטה מלסקר את צדדיה האלימים של המחאה. בתמונה שתיכנס כבר לפנתאון, נראה כתב CNN עומד כשמאחוריו רחוב שלם עולה באש, והכותרת אומרת:  “Fiery but mostly peaceful protest” (מחאה בוערת, אך בדרך כלל שקטה)... ההזדהות עם הסיבה המקורית למחאה, בשילוב עם שנאה לטראמפ ופחד שמא יואשמו בגזענות, גורמת לרוב המגישים והכתבים להימנע מלבקר את המתפרעים והבוזזים. ארגון "חיי שחורים נחשבים" (Black Lives Matter) המעודד את המחאה, הפך כבר מזמן לטאבו שאין לבקרו, גם כאשר ראשיו מצדיקים את הביזה והאלימות (של עסקים פרטיים) בצורך של השחורים להשיג פיצוי על שנות העבדות ועל הסבל שעברו בעבר.

רשויות החוק באותן מדינות וערים, הנשלטות ע"י הדמוקרטים, נמנעות אף הן מלנקוט יד קשה כנגד האירועים האלימים. החשש שלהן מהתקשורת ומדעת הקהל גורם להן למעול בתפקידן העיקרי שהוא להגן על האזרח שומר החוק מפני פגיעה בחייו ורכושו.

המפלגה הדמוקרטית קיוותה שהמחאה, במינון הנכון, תסייע להם בבחירות ע"י הצגתו של טראמפ כגזען שבתקופתו עלתה האלימות המשטרתית. במציאות, הגלישה לאלימות גורמת לציבור ענק של מצביעים "מתנדנדים" לחשוש שגם הם יהיו הקורבן הבא. אזרחים מבוהלים, שבאופן בסיסי הם ליברליים, מבינים שעליית הדמוקרטים תגרום לכך שמה שקורה היום בשיקגו יקרה בכל ארה"ב. זה הקלף של טראמפ המציג עצמו כמועמד שיביא להחזרת החוק והסדר.

עד לאחרונה הסקרים לא ניבאו הצלחה לטראמפ אך בימים האחרונים יש מגמה גוברת והולכת של צמצום הפער לטובתו, בייחוד במדינות המפתח שתקבענה את התוצאה. בנוסף לנושא החוק והסדר שציינו קודם, הכלכלה האמריקאית מתחילה להתאושש בצעדי ענק. האבטלה יורדת, הבורסה עולה, והאמון גובר. יש לזכור שעד לקורונה, טראמפ הוביל את הכלכלה האמריקאית להצלחות חסרות תקדים עקב הורדת מיסים, שיפור משמעותי של הסכמי סחר בינלאומיים, עצמאות אנרגטית וביטול רגולציות.

חשוב גם להזכיר שעוד בזמן שהיה מועמד ניסתה הפקידות הבכירה, כולל ה-FBI והתביעה הכללית, לתפור לטראמפ את הקנוניה הרוסית. במשך מספר שנים טרללו הדמוקרטים את ארה"ב כולה עם מינוי תובע מיוחד וחקירות אינסופיות שבסופו של דבר הסתכמו בכלום. יתרה מזו, כיום נחקרים אותם חוקרים ושולחיהם על מעשי פשע שביצעו במהלך החקירה, והנושא עוד יגיע בקרוב לערכאות.

בחירתו של טראמפ, שהתגלה כנשיא האוהד ביותר לישראל, היא קריטית עבורנו. במידה וביידן החלש ייבחר, הוא יישלט לחלוטין ע"י האגף הפרוגרסיבי, סוציאליסטי ומיליטנטי במפלגתו שכולל גורמים אנטי ישראלים קיצוניים (כולל אילהאן עומאר הסומלית ורשידה טלאיב הפלסטינית). אבל מעבר לכך, בחירתו של טראמפ גם הכרחית לצורך נטרול הגל הפרוגרסיבי העולה בעולם, שכולל הגבלת חופש הדיבור, חנופה לאסלאם הקיצוני, התנגדות לכל סוג של לאומיות במסווה של "עולם גלובלי ונאור", וסוציאליזם מבוסס קנאה שמזמן פשט את הרגל.

כשמסתכלים על טראמפ ושונאיו, קשה שלא לראות את קווי הדמיון למה שקורה בישראל. כמו בארה"ב, כך גם אצלנו, הממסד הפקידותי, האקדמי והתקשורתי נשלטים ע"י גורמים פרוגרסיביים שלא קיבלו מעולם את בחירת העם הדמוקרטית והפסדם בבחירות. ממסדים אלו בישראל מתעבים את בנימין נתניהו מיום היבחרו לראשונה ב-1996. גם בישראל, הממסד המשפטי שותף לאותה מזימה, אלא שבארה"ב, בניגוד לישראל, שר המשפטים שהוא גם התובע הכללי, ממונה ע"י הנשיא שיכול גם לפטרו. הנשיא הוא גם מי שממליץ לסנאט על השופטים והתובעים הפדרליים בכל מדינות ארה"ב, והסנאט אמור לאשר אותם. בישראל, היועצים המשפטיים במשרדים הממשלתיים, ובמיוחד היועץ המשפטי לממשלה, נהנים מעוצמה לא מוגבלת ומחסינות מפיטורין. המערכת המשפטית הזו, המעוניינת לשמר את כוחה האבסולוטי, רודפת אחרי ראש הממשלה עד כדי ניסיונות לתפירת תיקים מופרכים.

קווי הדמיון ממשיכים. כמו בארה"ב, גם כאן, התיעוב הוא תמיד אישי ולא אידאולוגי. כל הטיעונים שמביאים נגד טראמפ ונתניהו מבוססים על שנאה והיעדר יכולת להתמודד בבחירות חופשיות. בשתי המדינות, מתנגדי הנשיא וראש הממשלה לא בוחלים אפילו בהאשמתם בבגידה במדינותיהם. בנוסף, ה"אליטות", בין אם במפלגה הרפובליקנית ובין אם בליכוד, ייעדו את עצמן להנהגה והתמרמרו כאשר נדחקו הצידה. בהעדר תמיכה תקשורתית, פיתחו שני המנהיגים ערוצי קשר ישירים אל בוחריהם דרך הרשתות החברתיות , מעל ראשי ערוצי התקשורת המסורתיים (לטראמפ כ-30 מיליון עוקבים, ולנתניהו כ-2.5 מיליון – מי צריך עיתונות???).

גם בישראל וגם בארה"ב מוצגים אוהדי טראמפ ונתניהו כנחותים אינטלקטואלית וחסרי כושר חשיבה עצמאית. בארה"ב המצב הגיע לכך שאוהדי טראמפ חוששים להציג עצמם בגלוי פן יבולע להם במקום עבודתם, או לילדיהם בבתי הספר, ע"י ה"נאורים בעיני עצמם". יש דוגמאות אין ספור לכך. התוצאה מתבטאת גם בעיוות של הסקרים כפי שהתברר בבחירות הקודמות (אגב, גם בישראל).

המחאה המתוזמרת והרעשנית ע"י מתנגדי נתניהו גם היא מזכירה את התפרצות המחאה בארה"ב. הפרת החוק הבלתי מרוסנת, שזוכה לגיבוי תקשורתי ומשפטי (ראה הנחיות הגב' נורית ליטמן מהפרקליטות) מזכירה את ההנחות שמקבלים המפגינים בארה"ב. טרם הגענו לרמת האלימות של ארה"ב אבל אם לא יוצבו גבולות, אנו עלולים להגיע גם לשם. מצד שני, למוחים בארה"ב, מעבר לשנאה לטראמפ, יש לפחות דרישות אידאולוגיות, בעוד בישראל כל המחאה מתמצה בהצגתו של אדם אחד, בנימין נתניהו, כרוע המוחלט, ובהכפשת משפחתו ותומכיו.

לסיכום, חשוב מאד לישראל שנזכה לארבע שנים נוספות של הידיד בבית הלבן, ולארבע שנים נוספות של נתניהו כראש ממשלה, אשר ימשיך להצליח יחד עם טראמפ לתפור את השלום האזורי ולקדם את הכלכלות של שתי המדינות לשיאים חדשים.