דווקא עכשיו חייבים את הרשות הפלשתינית בעזה, לפני שהחמאס ישתקם !

מדיניות הבינאום לה הסכים נתניהו בעזה מאיימת על חופש הפעולה הביטחוני של ישראל

הרעיון הממשלתי לקדם כוח בין-ערבי שישלוט אזרחית ברצועת עזה לאחר המלחמה הוא טעות אסטרטגית חמורה, המנוגדת לאינטרסים הביטחוניים של ישראל ועלולה להוביל לאסון חוזר. בעוד ראש הממשלה מתנה את כניסת הרשות הפלסטינית (הרש"פ) ברפורמות מרחיקות לכת, מתקיים במקביל שיתוף פעולה ביטחוני יומיומי עם אותה רשות ביהודה ושומרון – סתירה שמעידה על דבקות בקונספציה אסונית.

העמדה הישראלית הרשמית גורסת כי הרש"פ מושחתת ומסוכנת מדי מכדי לשלוט אזרחית בעזה. אולם, מדיניות זו אינה עומדת במבחן המציאות... כי  ישראל ממשיכה לאפשר לרש"פ שליטה אזרחית מלאה ביהודה ושומרון, מבלי שהרשות עברה אפילו רפורמה אחת.

• תיאום ביטחוני הדוק: לא זו בלבד, אלא שישראל מקיימת שיתוף פעולה ביטחוני שוטף ואינטנסיבי עם מנגנוני הרשות, ואף אישרה בעבר העברת אמצעי לחימה לידיהם.
• האינטרס המשותף: הרש"פ רואה בחמאס אויב מר ופועלת לחסל את קיני הטרור של הארגון בתחומה. כאשר צה"ל נדרש לפעול ביו"ש, כוחות הרשות עומדים מנגד ומאפשרים לצה"ל לחסל התארגנויות חמאס בלא הפרעה.  (ראו הרחבה בהמשך).
• היכולות האופציונליות של הרש"פ: לרש"פ קל בהרבה להשיג מודיעין אנושי בעזה, קל יותר לנצל נאמנויות משפחתיות וחמולתיות משכבר הימים, להשיב לחיים שנאות ונקמות דם ובעיקר לחלק מתנות לנאמניה... מכספי הסיוע העצומים שייכנסו לעזה. כמו כן  הרש"פ יוכלו להיות אלימים ואכזריים בעת שידכאו את שרידי חמאס, מבלי שאיש בעולם יצייץ, להבדיל מאיתנו. 
• אגב, נתניהו בעצמו צייץ בעבר : "אנחנו צריכים את הרשות הפלסטינית... היא עושה את העבודה בשבילנו". 

ועוד הערה:

עבור רוב אנשי המנגנונים המושחתים של הרש"פ ישראל לא מסכנת את מעמדם, עושרם והשפעתם. נכון, הם שואפים למדינה עצמאית ולא נהנים לשתף עימנו פעולה, אך בחיי היומיום מצבם טוב והם לא יסכנוהו כל כך מהר. ואילו אנשי החמאס הם עבורם סכנה ברורה ומיידית, לאובדן מעמדם ואולי אף חייהם, ברגע בו החמאס ישתלט על איו"ש, מה שיקרה די מהר, אם לא יקצצו את שורשיו ברצועת עזה

הסכנה שמאחורי כוח שיטור בין-ערבי :

רעיון הכנסת כוח שיטור בין-ערבי (המכונה "בינאום") לשליטה אזרחית ושיטור ברצועה, מעבר לקושי העצום בהיתכנותו,  מסוכן משלוש סיבות עיקריות:

1. פגיעה מיידית בחופש הפעולה: אם צה"ל יידרש לפעול נגד תשתיות טרור בעזה, הוא יצטרך לעשות זאת בסביבה שבה מוצבים כוחות צבאיים זרים (כגון סעודים או מצרים). הדבר ייצור חיכוך מתמיד ויפגע ביכולת לקיים מבצעים ביטחוניים מהירים ומדויקים.
2. העדפת "הבנות" על פני עימות: מדינות ערביות אלו אינן מעוניינות בהכרח בהתנגשות חזיתית עם חמאס, וסביר כי יעדיפו להגיע עמו להבנות שיאפשרו לו לבנות את כוחו מחדש באין מפריע.
3. הלקח ההיסטורי: ממשלות ישראל תמיד התנגדו לבינאום, ובצדק. כוחות בינלאומיים (כמו יוניפי"ל בלבנון) הוכחו כחסרי יכולת או רצון למנוע צמיחת טרור, ופגעו בחופש הפעולה של צה"ל.

הדרך קדימה: לדבוק במודל המוכח

כל מי שהאינטרס הביטחוני של ישראל עומד בראש מעייניו חייב להתנגד בתוקף לכניסת כוחות בין-ערביים לשלוט ברצועה. בינאום יוביל בוודאות להקשחת התנאים לפעולת צה"ל ולחיזוק חמאס.

הפתרון הברור הוא אימוץ מודל יו"ש המוכח: הרש"פ תנהל את השירותים האזרחיים (מוניציפליים, בריאות, סכסוכי חמולות), תפעל לחיסול קיני חמאס שצצים בשטח, ואילו צה"ל ימשיך להחזיק בשליטה ביטחונית מלאה ובחופש פעולה לפעול בכל עת ובכל מקום ברצועה.

זו הדרך היחידה להבטיח כי מטרות המלחמה יושגו, וכי לא נחזור לשלם מחיר דמים כבד בשל דבקות בקונספציה אסונית של בידול וסיכול פתרון פרגמטי.

 ----------------

קצת עובדות על יחסי ישראל והרשות בנושא הבטחוני בשלושת השנים האחרונות: 

צה"ל והרשות בגדה: ברית אינטרסים שברירית מול חמאס (2022–2025)

שיתוף הפעולה הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים (מב"פ) בגדה המערבית עבר בשלוש השנים האחרונות (2022–2025) ממצב של שחיקה לתחייה מחודשת, המונעת מאינטרס קיומי משותף: בלימת כוחם של ארגוני הטרור המקומיים, ובפרט חמאס.

התקופה שקדמה למלחמת "חרבות ברזל" (2022 – אוקטובר 2023) התאפיינה בירידה משמעותית במשילות הרש"פ בצפון השומרון. האזורים הפכו לכר פורה לטרור, מה שהצריך מצה"ל חופש פעולה מבצעי רחב יותר בתוך הערים ומחנות הפליטים. אף על פי שהתיאום הביטחוני הרשמי נשמר, הפעילות של המב"פ בשטח הייתה מוגבלת.

 התפנית: חיזוק התיאום דווקא לאחר 7 באוקטובר

טבח 7 באוקטובר שינה את המגמה. הרש"פ, שחשה מאוימת מפני חמאס, הגבירה את הנחישות והפעילות נגד הטרור בתחומיה. שיתוף הפעולה בין צה"ל למב"פ נכנס להילוך גבוה סביב מטרת-על משותפת: מניעת "התלקחות הגדה" ומאבק בפעילים חמושים.

• פעילות יזומה של הרש"פ: המב"פ החלו לנקוט ביוזמות התקפיות, במיוחד בצפון השומרון. דוגמה בולטת לכך היא המבצעים שניהלה הרשות במחנה הפליטים ג'נין (ספטמבר 2024), שהובילו למעצרים וחיסול פעילי טרור, במטרה להחזיר את השליטה לידיהם. צה"ל בירך על יוזמות אלו והמליץ רשמית על חיזוק המנגנונים.
• סיכולים ממוקדים: דווח על פעילות של המנגנונים שכללה פירוק מטעני חבלה שהונחו על ידי פעילי טרור בכבישים (כגון באזור טובאס), וזאת כדי למנוע פגיעה בכוחות צה"ל הפועלים באזור.
• התנגשות עם חמושים: באוקטובר 2025 נרשמו אף חילופי אש ישירים בין כוחות המב"פ לחמושים פלסטינים (מגדוד טולכרם), מה שמעיד על נכונות הרשות להילחם ישירות בכוחות המזוהים עם חמאס או מתנגדי הרשות.

למרות מקרים חמורים של בגידה אידיאולוגית מצד קצינים בודדים שהצטרפו לטרור, הכלל המנחה הוא: מנגנוני הרשות ממשיכים לתפקד ככוח בלימה יעיל ברוב הגדה. המב"פ מאפשרים לצה"ל לשמר את חופש הפעולה המבצעי הרחב שלו, ובכך תורמים באופן ממשי לביטחון השוטף בגדה המערבית.

וכאמור, אותה שיטה יכולה לעבוד בעזה