ורדית לוי בטורה: ליל אמש ורכבת ההרים המיטלטלת בה אנו שרויים.

אמש היה ערב מטלטל. בחדשות דיווחו על מתקפת טילים מאיראן שתצא לדרכה אחרי שהערב ירד ועוד לפני שהספקנו לחשוב איך מתארגנים ואיפה תתפוס אותנו האזעקה הראשונה הגיעה הידיעה על פיגוע רצחני ביפו. עוד לא התחלנו לעכל את החדשות הנוראיות וכבר קיבלנו התראה צווחנית בטלפונים וכמה דקות אחר כך התחילה מלחמה שהתנהלה כולה מעל לראשים שלנו; מלחמת אור בחושך. הבומים הרעשניים חברו לעלטה הכבדה שירדה על היישוב שלנו והרעידו מיתר בלב. ואז, כמו שהתחיל הכל - כך נגמר, בהודעה מפיקוד העורף וחזרנו להכנות לחג לאור פנסים ונרות כאילו לא היה כלום.

והלילה הזה, האחרון לשנת תשפ"ד, שיקף את השנה הזו כולה, כמו רצה להזכיר לנו שהשנה הועלינו בעל כורחנו על רכבת הרים לבעלי לב חזק ומאז אנחנו דוהרים אל האופק, ובדרך נכנסים למנהרות אימים, חולפים על פני שדות קטל, שומעים על עוד אחד שנקטף, ואז יוצאים למרחב שטוף שמש, צחוק ילדים, מצהלות חתנים, וחווים שמחה שבה הלב גואה מאושר. ואז כמה דקות שגרה כדי לנשום בקצב רגיל ושוב דהרה.
נדנדת תשפ"ד הייתה מאתגרת במיוחד גם לכל מי שלא נפגע ישירות מאחד מניסיונות השכול, חוסר הוודאות והגלות הבלתי נגמרת.
שנה שבה כמות הניסים שעטפו אותנו עדיין לא נתפסת, אולי בשל הצער העמוק, הדאגה והבהלה.

והבוקר הזה אני חושבת שהדבר שהתחדד לי ביותר היה הפער בין רוממות הרוח והבקשות הפשוטות בראש השנה ויום כיפור הקודמים לעומת המקום שאנו נמצאים בו כעת: פחות תמימים, יותר זהירים, הרבה פחות מצליחים להתבטא, אולי כי נעלמו לנו חלק מהמילים.
אז לא העלינו על דעתנו לבקש שלא נחווה זוועות כמו אלה שקרו, לא יכולנו לדמיין עוצמות וגדלות רוח כמו אלה שהתגלו.
אחרי כל מה שחווינו השנה גדלה ההבנה כמה אנחנו אפסיים וכמה המלך שלנו גדול.
ברצותו - צבא חכם ומוכשר מוכה בסנוורים, ברצותו - אותו צבא מפגין ביצועים מרהיבים.
ברצותו - יומנו טרוד ועמוס, ברצותו - ברוך ורגוע.
ואנחנו?
רשים ודלים, מתקשים כמו אותה אישה יקרה לדמיין משהו גדול הרבה יותר ממציאות חיינו, נתלים בכוח הדמיון שלנו בתמונה קצת יותר ורודה; תמונה שהיא גלות, קצת פחות קשה.

ערב ראש השנה תשפ"ה. תכף נמליך את אבא שלנו למלך העולם כמו בכל שנה. ואולי נרגיש לפחות בימי ההמלכה את המוגבלות שלנו מולו, כדי שנבוא מהמקום הנכון: בענווה, בתום, בידיעה שהקב"ה לא חייב לנו כלום, שכל הטוב שנקבל ממנו בשנה הבאה עלינו לטובה מגיע מאוצר מתנות החינם שלו. והלב ייפתח להודיה.

שנת תשפ"ה, שנה של שפה, של דיבור (להבדיל משנת הש,פ,ד שדקרה עמוק עמוק)
הלוואי שנצליח לגשר בה על פערים בעזרת מילים טובות, הלוואי שנצליח לשמור על שפה נקייה מול כל אחד, גם מול עצמנו, הלוואי שיהיו בה הרבה דיבורים טובים ומחשבות טובות וממילא נמשוך לעולמנו מעשים טובים וסיטואציות משמחות.

שנה טובה ומתוקה