טור אישי ליום האישה- מביאה סמדר אהרוני-מוצפי, סגנית רה"ע ומחזיקת תיק הרווחה.

שלום לנשים כולן

לא את כולכן אני מכירה אישית, אבל בכל פעם שאני פוגשת מישהי יש לי הרגשה שאנחנו מכירות כבר שנים רבות.

פעמים רבות ניסיתי להבין למה זה קורה לי. איך בכל פעם כשאני פוגשת אישה היא נראית לי מוכרת. בגיל צעיר פחות הבנתי את התופעה.  אט אט, עם חלוף השנים, הבנתי שאני רואה בכל אישה מישהי מוכרת. זו יכולה להיות מישהי שמעוררת משהו שמוכר לי מאימא, דודה, סבתא, אחות וכן הלאה. כולנו חלק מקהילה אחת.

כל אחת ואחת מאתנו נושאת מספר דגלים. דגלי חברות, אימהות, זוגיות, משפחתיות, אחריות אישית, טיפוח, אחריות מקצועית, שכנות, בנות להורים, כלות לחמים.. וכן הלאה.

אנחנו חולקות אינספור תחומי עניין ונושאים חשובים. ניחנו בכושר ביטוי וביכולת הקשבה והכלה. אומרים ששיחת נפש בין אישה לרעותה זהה בתרומתה לשיחת ייעוץ אצל פסיכולוג. איזו זכות לחלוק חוויות, מחשבות ותחושות עם נשים קרובות.

אגב, שיתופים ושיחות, גם אלו מעוררים בי זיכרונות. לא פעם הזדמן לי לשמוע חברה המספרת לי מקרה כזה או אחר והוא מאד מוכר לי. אולי כי חוויתי אותו בעצמי, אולי חברה או אחות, או בת דוד...

יחד, מבלי משים, אנחנו מעצימות האחת את חברתה ועל הדרך מתפתחות בעצמנו. חוכמת נשים שעוברת כחוט השני, לאורך דורות מאז ימי השבט ועד ימינו כקהילה.

יום האישה הוא הזדמנות עבורי לברך את כל הנשים שפגשתי בדרכי. את אלו העצמאיות, ואילו השכירות, השואלות והמשיבות. בין אם בחרנו בקריירה, בין אם בחרנו להעצים את משפחתנו – אנחנו נושאות את דגלינו הרבים בגאווה וצועדות יחד אל עבר המחר.

יום אישה מספק ושמח,

איתכן, סמדר.