יו"ר ויצו בנס ציונה אתי דואניס בטור אישי: מה בין משלוחי מנות לבין מתנות לאביונים ?  ואיך קשורים מנהגים אלה לויצו?  

התנ"ך מוכר כמי שלא שמר על שוויון מגדרי וזאת בלשון המעטה, יחד עם זאת שתי מגילות הקרויות על שמות נשים גיבורות- אסתר ורות מכניסות מעט גאווה נשית לתנ"ך, גם אם זה רחוק מלהפוך אותו למאוזן. בשל הסמיכות לחג פורים אקדיש את הטור השבועי שלי לאסתר המלכה ולמנהגי החג.

נכון שאת קביעת החג ומנהגיו קובע מרדכי היהודי בשלחו ספרים אל כל מדינות אחשוורוש לקיים את הימים האלה כחגים בכל שנה ושנה, אולם מי שהביא להצלה של העם ושלכבודה אנו חוגגים את חג הפורים היא לא אחרת מאשר אסתר המלכה.

בין מנהגי החג מרדכי היהודי קובע : "  כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מאויביהם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה,

וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹונִים." (אסתר ט; כ"ב)

שתי נתינות שונות, אחת משלוח מנות איש לרעהו- מחווה להידוק הקשרים החברתיים כחלק מהשמחה, ומתנות לאביונים משמען נתינת צדקה לעניים כדי שחולשתם הכלכלית לא תעיב על שמחת החג.

 וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ – לאן נעלמו משלוחי המנות? [אולי מנהיגים אותם עדיין בחברה החרדית] אבל אני זוכרת שעוד בדור הורי, ובטח הם ירשו כמסורת מהוריהם, היו שולחים ומקבלים צלחות מלאות מעשי ידיהן להתפאר בעוגיות ומעדנים מתוקים של חברים ושכנים. יוצא שאני ובני דורי אחראים לקטיעת המסורת בת אלפי שנים של משלוחי מנות איש לרעהו. למען האמת אני נבהלת רק מהמחשבה שאני החוליה הקוטעת מסורת כל שהיא ובטח אם היא כל כך נעימה של נתינה הדדית לזולת. וגם אם ההתרופפות הייתה הדרגתית ואני ובני דורי אינם אלא שלב אחרון בהתרופפות הזו.

מה קורה היום שונה מדור הורי שלהחליף משלוחי מנות היום נראה מגוחך ולא מקובל עוד? [בטח נושא למחקרים סוציולוגים עמוקים ורחבים ולא בהן אעסוק]. מרגיש כמו סוג של ניכור חברתי [הרבה לפני הקורונה] שמקורו כנראה בכניסתם של הטכנולוגיה והרשתות החברתיות לחיינו . שמצד אחד הכניסו לסלון הבית של כולנו את חוויות החברים מהטיולים שלהם בחו"ל ומצד שני הרחיק אותם באופן פיסי. בעצם, עם כניסת הרשתות החברתיות והוידאו ווטסאפ, הסקייפ וכו' החלפנו את שיחות הסלון הפיסיות עם מעט חברים, לשיחות וירטואליות עם מאות חברים. קבלנו כמות בתמורה לאיכות.

אני זוכרת את אמי ז"ל שהייתה נזכרת בערגה בתקופות שהיו מבקרים חברים וקרובי משפחה מבלי להודיע  מראש, נהגה לומר:  "פשוט הגענו ודפקנו בדלת ותמיד היו עוגיות מוקפאות בפריזר למקרים כאלה". היום כבר כותבים הודעה מקדימה השואלת מתי אפשר לדבר בטלפון.

מה קרה ? האם הפכנו למנומסים יותר, מתחשבים יותר? או אולי מרוחקים? לטענתי, השינויים בהתנהלות התקשורתית הוא פועל יוצא של ריחוק שמביא איתו פחות התחשבות ופחות אינטראקציה חברתית.

אז מה עושים? מאחר ואת ההתקדמות הטכנולוגית אי אפשר להחזיר לאחור, וגם לא לעצור את המשך התפתחותה ומגמת הניכור, כנראה, רק תחמיר, יש להעלות למודעות הקולקטיבית את הנושא ולהביא אנשים להבין שאין תחליף למפגשים הפיסיים גם אם לא נחזיר את מנהג משלוחי המנות איש לרעהו.

לעומת משלוחי המנות שכמעט ונעלמו מחיינו לא כך לגבי המתנות לאביונים.   

 וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹונִים – מיהו אביון? האם יש אביונים בישראל ב2021 ?

כאן אביא ציטוט מספר דברים ט"ו פס' 4 שמבטא אמירה אוטופית של משאלה שלא יהיו עניים בישראל. "אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה-בְּךָ אֶבְיוֹן".

בפסוק 7 מפורט כיצד יש לנהוג עם האביונים:" כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ..." בפסוק 8"... -פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." 

מבחינתי מעניינת האמירה בפסוק 11  "כִּי לֹא-יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ..." שאומרת שהמצב האידיאלי הוא "שלא יהיה בך אביון" אולם הוא רחוק ולא מציאותי, ובפועל לא יחדלו העניים מקרב הארץ, ועל כן יש להניח שתמיד יש אביונים והמשימה היא לאתרם ולסייע להם. האמירה הזאת לא מתירה לחברה בכל דור להיות מרופדים בעושר ובמנעמי חיים ולטעון שאין אביונים עוד.   

המאפיין היהודי של "המתנות לאביונים" בפורים והאופי המיוחד הקרנבלי של שמחת החג מרמזים על הקשר שבין שמחה וחמלה, שמחה בד"כ מובנת כהתרת רסן נהנתנות של אדם המשוחרר מכל אילוץ נורמטיבי ואחריות וחופשי לשקוע בגחמותיו ובפנטזיה הפרטית שלו, ביהדות לעומת זאת השמחה [למרות ההיתר לשתות עד דלא ידע] היא חיבוק הזולת ולא מוצגת כחובה מוסרית המוטלת על הנהנה הנאה פיסית, אלא ניתן לראותה כלב ליבה של ההנאה בחיים. הנאה ואחריות ,לא רק שאינם מצבים מנוגדים, אלא משלימים זה את זה. הרמב"ם : "המתנות לעניים הם הם השמחה האמתית ". 

מאות אלפי יהודים בישראל מקיימים את מצוות מתנות לאביונים, רובם ככולם מאורגנים בכ 15 אלף עמותות, אגודות וארגונים המסייעים לעניים לאורך כל השנה. הפעילות מתחילה בזיהוי הקבוצה הנזקקת בכל עיר, באיתור הצרכים, מתן ארוחות חמות, חלוקת בגדים, צעצועים ועוד. ריבוי העמותות מעיד שהצורך והדאגה לעניים אינם מקבלים מענה מלא באחריות גופי הממשלה והאירוניה היא שבחלק מהעמותות הממשלה אף תומכת. אולם חלק ניכר מהארגונים אינו נתמך על ידי הממשלה ופועל על בסיס תרומות.     

אין ספק כי ארגוני החסד האלה בחברה היהודית בעולם והיהודית בישראל פועלים למען מתן עזרה באופן וולונטרי ממניעים א-פוליטיים מתוך אידיאולוגיה של צדקה וגמילות  חסדים אותה יונקים מהמקורות היהודיים וביניהם גם מהמנהג שקבע מרדכי היהודי במגילת אסתר כחלק ממנהגי חג פורים והוא חלוקת "מתנות לאביונים".  

כיו"ר ויצו נס ציונה אסיים כהרגלי במספר משפטים על סניף ויצו בעיר:

בסניפי ויצו בארץ, כמו גם בסניף ויצו נס ציונה, כידוע,  מתקיימת כל השנה מכירה של בגדים, צעצועים וספרים במחירים סמליים מאוד, אולם לאנשים המוכרים במחלקת הרווחה בעיר נהוג לתת פריטים בחינם באופן מוצנע ומכובד.

וחדש -- סניף נס ציונה בשת"פ עם עיריית נס ציונה והאגף הנוער בעיר הקימו מיזם של מכירת תחפושות יד שניה באופן אינטרנטי במחירים סמליים. הסכום שיגבה יוקדש לסיוע לילדים ונוער בסיכון. המיזם נמצא בעיצומו וזוכה לשיתוף פעולה של התושבים ולהצלחה גדולה.

חג פורים שמח !!!

סניף ויצו נס ציונה עם הפנים לקהילה, שמרו על קשר למענכם.

כתובתנו לצורך גיוס מתנדבי/ות ותרומות היא: רח' הרב בארי נס ציונה