יו"ר ויצו בנס ציונה אתי דואניס בטור אישי: ריקודי עם ישראלים – "כי מציון תצא תורה..."

"בנות מאה הן מוכרחות לרקוד..."

" שירו של יורם טהר לב המתאר את הצורך לרקוד בכל גיל.

מאת: אתי דואניס

מבקשת להקדיש את הטור השבוע לתופעה מעניינת ומופלאה של ריקודי עם ישראלים שאני חלק ממנה.אני מבקשת להאיר אותה מזווית ראיה אולי קצת אחרת ובעיקר אני מצהירה כבר בהתחלה שיש לי כוונה לעודד את הרוקדים בנשמתם להצטרף למעגלים המתקיימים בכל פיסת אספלט ברחבי הארץ ובעולם.

בתנ"ך מעט אירועי ריקוד, נשים רוקדות אחרי קריעת ים סוף, רוקדים באירוע חטא העגל, דוד מרקד לפני ארון ה' בהעלותו לירושלים ומנהג הריקודים בכרמים [בנות שילה] . אני מזכירה זאת כי אין לי הסבר מדוע ריקודי העם הישראלים הפכו לתופעה בינלאומית אותם רוקדים בהרבה מארצות העולם ומקורם דווקא בישראל הקטנה.את ריקודי עם ישראלים רוקדים בצרפת, בפולין, בהונגריה, בטאיוואן, בארה"ב, בניו זילנד, באוסטרליה, בדרום אמריקה ובעצם איפה לא? בתקופת הקורונה והסגרים התחברו בזום רוקדים בכל העולם ורקדו בסלון ביתם את אותן תנועות של ריקודי העם מבית היוצר הישראלי.  

כשרואים ישראלים יהודים [יורדים] רוקדים בעולם זה אולי מובן כדרך לשמר את הקשר לתרבות הישראלית והארץ ,אולם כשרואים מלוכסני עיניים רוקדים ריקודי עם ישראלים כאילו אין להם פולקלור מסורתי משלהם זה מעורר תמיהה והשתאות. אני קוראת לתופעה הזאת "כי מציון תצא תורה" מנבואת אחרית הימים מספר ישעיהו  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָים.  ברור שהנביא התכוון שאנו נלמד את העמים אחרים את דרכי ה' אבל מאחר וימי אחרית הימים עוד רחוקים מלהתקיים נסתפק בללמד את העמים את ריקודי העם הישראלים. השאלה איך זה קרה, נועדה למחקר אתנוגרפי מעמיק, אולם אתרום את חלקי הדל במחשבה שאולי דווקא ישראל היא מקור לריקודים האלה כי מיזוג הגלויות הביא לרגליים הישראליות  תנועות מכל העולם, את הצעד התימני, את הדבקה הערבית, צעדי הוואלס הווינאי וההורה תתפלאו, גם הוא איננו צעד ישראלי כמו שמקובל לחשוב, אלא צעד שמוצאו בבלקן והגיע לארץ עם העליות ממזרח אירופה.

אמנה כעת את יתרונותיהם של ריקודי העם אמשיך בדברי ביקורת ואציע אולי מקום לשיפורים. רבות נכתב על סגולות הבריאות של תנועת הרוקדים גם כספורט לגוף, וגם אוורור לנפש, כל זמן הריקודים מתנתקים הרוקדים מדאגות היום ומתרכזים לשעתיים שלוש ולפעמים יותר רק בניסיון לעמוד במשימה של לזכור את צעדי הריקוד, האירוע הוא אירוע חברתי והרוקדים הופכים עם הזמן למעין משפחה איתם נפגשים מספר פעמים בשבוע. עוד תורמים ריקודי העם לשיפור הזיכרון, זאת כי צריכים לזכור מאות ריקודים כשכל הזמן נוספים חדשים ממש בקצב חיבור השירים והלחנים, כמו כן תוך ריקוד יש חשיפה לשירים ומוסיקה טובה. בין הרוקדים אין קיטלוג לפי עדות, ארצות מוצא, מין, דעות פוליטיות, גילאים [ אפרט בהמשך] כולם מתחברים עם משותף אחד והוא החיבה לריקודים.

ריקודי העם הם כר פורה להיכרויות במיוחד ריקודי הזוגות בהם מבלים ערב של קרבה פיסית ומענגת שיוצרת חיבורים בין אנשים שמחפשים זוגיות . [גילוי נאות ,הכרתי את אישי בריקודי עם ומאז רוקדים יחד].

כדי לאזן, אציין מספר נקודות לשיפור התופעה. ראשית, לא ברור מדוע ריקודי העם הישראלים הפכו לנחלתם של בני הגיל השלישי ואולי שלהי הגיל השני. מדוע בני נוער לא מתחברים ויוצרים לעצמם מועדונים בהם רוקדים ריקודים אלו? אולי כי הם עסוקים מידי במטלות החיים? אולי המודעות אצלם לספורט פחות מחודדת מאשר אצל בני הגיל השני השלישי, אולי כי הם רוקדים בתנועות חופשיות והם פחות מתחברים לתנועות מוכתבות, איך שלא יהיה מרגע שיוצא שמעם של ריקודי העם כריקודים למבוגרים די בזאת כדי להדיר רגליהם של הצעירים. נתנחם בעובדה שכשהצעירים יגיעו לגיל המתאים הם יצטרפו וכך תשמר הגחלת של ריקודי העם כאשר יועבר הלפיד מדור לדור באמצעות המבוגרים המתחלפים.

נקודה נוספת היא עומס הריקודים, קצב יצירת הריקודים משול למרוץ בין היוצרים וכאילו כל המרבה הרי זה משובח [ יש כאן גם פן כלכלי שלא אכנס אליו] . אם זה כל כך טוב, בעצם מה רע? מה שעושה את ריקודי העם למיוחדים זה שמספר גדול של אנשים מתנועעים בקצב אחיד ובתנועות זהות, ריבוי הריקודים יחמיץ את המטרה כי עלול להיווצר מצב לפיו אנשים שונים רוקדים במקומות שונים ריקודים שונים. הפתרון המוצע זה שאיגוד היוצרים צריך לפקח על כמות סבירה של ריקודים שמוצעים כך שקהל הרוקדים בארץ ובעולם יצליח לעמוד במשימה של לימוד הריקוד והכנסתו לרפרטואר בו זמנית בכל המקומות.

 הזכרתי את ריקודי העם כזירה להיכרויות  בין זוגות אני מוצאת עצמי חייבת להזכיר כי המפגש בין המינים בסיטואציה של ריקוד מביאה לפעמים לניאופים ואף עד לפירוק משפחות. דבר שהפך עם השנים לשם נרדף לריקודי עם. אין באמתחתי פתרון לנושא זה מלבד העובדה שחשוב להיות מודעים לנושא מראש ולהיכנס לרחבת הרוקדים מצוידים תודעתית בתופעה זו.

להמחשת הנקודה הבאה אני מגייסת שוב את הנושא המקראי. המקרא חובר רק על ידי גברים וכך גם אלפיים שונות פרשנות לתנ"ך היא על טהרת המין הגברי. זאת כנראה הסיבה למיעוט סיפורי הגבורה על נשים ורוח המקרא הוא שוביניסטי לחלוטין גם כמובן כי הוא מייצג את הלכי הרוח בתקופה המקראית וזאת שאחריה. בריקודי העם מרבית הרוקדים הן נשים אולם יוצרי ריקודי העם הם ברובם גברים וגם המרקידים, דבר שבא לידי ביטוי בתנועות הריקודים. ברוב ריקודי הזוגות הגבר הוא מוביל והוא המסובב את האישה ולא הפוך. הגדילו ליצור כאשר האישה לפי הנחיית היוצר צריכה להסתובב סביב הגבר עד כדי תחושת השפלה. הפתרונות המוצעים הן שיותר נשים יחברו תנועות לריקודים ברוח פמיניסטית ושכל היוצרים הגברים ייתנו דעתם לתופעה זו בה לעיתים האישה מסתובבת בריקוד מספר רב של פעמים והגבר עומד ומסובב.  

עוד נקודה לשיפור לקהלי הרוקדים בארץ ובעולם, יוצא לפעמים שרוקדים באותו חוג שנים עם אותם רוקדים ולא מכירים זה את זה אפילו לא בשמותיהם, וזאת למרות שמחוברים לקבוצת ווטסאפ של החוג וחברים איתם ברשתות החברתיות. תופעה זאת מתווספת לתחושת ניכור שמלווה את הרשתות החברתיות שהפכו לטוב ולרע חלק אינהרנטי מחיינו. מציעה שאם כבר נפגשים פיסית רצוי לקיים מידי פעם בהתחלה או בסוף הרקדה מפגש היכרות ולהרבות באירועי שמחות בהם משתפים את הרוקדים, כמו שכבר נהוג לעשות בהרמות כוסית בימי הולדת ובשמחות אחרות.

אסכם במה שפתחתי, אני רואה יתרונות רבים עד כדי גאווה בריקודי העם הישראלים שהפכו נחלתם של אנשים רבים בעולם ומקור לאחדות בין חלקי העם היהודי בארץ ובתפוצות ושיתוף אוכלוסיות אחרות. בואו הצטרפו לרחבות הריקודים והפכו את חייכם לנשף אחד מתמשך ושמח.