"עבדים היינו היינו עתה עתה בני חורין בני חורין" עם ניר אביעד על ההבדל בין עבד לבן חורין
03.04.23 / 12:54
"עבדים היינו היינו עתה עתה בני חורין בני חורין" נשיר עוד מעט בליל הסדר בפאתוס ובסימן קריאה מהדהד, אבל דווקא הקריאה הנחרצת הזו מעוררת לשאלה האם אכן השתחררנו מכל הכבלים שגוררים אותנו בגוף ובנפש למטה?
"עבדים היינו היינו עתה עתה בני חורין בני חורין" עם ניר אביעד על ההבדל בין עבד לבן חורין
עבד יראה בפיתוח הקריירה שלו כגולת הכותרת של העשייה והיעוד שלו בעולם. הוא יבלה שעות מרובות במשרד ויספר לעצמו שאין ברירה אחרת ושזו הדרך היחידה להתקדם, לקבל הכרה ולהתפרנס.
בן חורין מבין שהעבודה חשובה מאוד ושראוי להשקיע בה זמן ואנרגיה משמעותיים, אבל את המשמעות האמיתית בחיים הוא לא יקבל מקידום בתפקיד, ממחיאות כפיים של הבוס ואפילו לא ממשכורת שמנה. השמחה והסיפוק הגדולים ביותר מגיעים בדמות יחסים אמיתיים, חזקים ואוהבים עם בני המשפחה ובפיתוח עולם רוחני עמוק המבוסס על לימוד, התפתחות וקשר עם הבורא. את ילדיו ואישתו הוא יראה באמת, ולא רק כסיסמא, כפקדון יקר שהופקד בידיו כדי להטיב עימם בכל לבבו, נפשו ומאודו.
עבד מתלונן כל הזמן ויש לו רשימת אשמים ואחראים בלתי נגמרת לתקיעויות שלו. מצב רוחו מושפע מגורמים חיצוניים עליהם לרוב אין לו שליטה. המיסים גבוהים מידי, הפקקים בבוקר בלתי נגמרים, חמותו בלתי נסבלת והאוכל של אישתו לא מספיק מתובל.
בן חורין יודע שלהיות מאושר זו בחירה. הוא מבין שעל המציאות החיצונית יש לו שליטה מוגבלת ביותר, בעוד שמידת השמחה האמיתית שלו תלויה כמעט אך ורק בפרשנות שהוא בוחר לתת לה.
עבד מתעדכן בחדשות שוב ושוב במשך היום דרך הסמארטפון, הרדיו והמחשב. הוא מכור לריגושים חיצוניים שמסעירים את נפשו ומספקים לו אשלייה של עניין בחיים.
בן חורין יודע שאין באמת חדש בכל אותן חדשות, שרובן עורבא-פרח שמייצרים בעלי אינטרסים כדי להנדס את תודעתנו משיקולים כאלה ואחרים או כדי להפחיד/לרגש אותנו בכדי שנתמכר לדיווחיהם ונצרוך גם את הפרסומות הנלוות בכל פלטפורמה חדשותית ובכך נעשיר את כיסיהם. העיסוק הבריא בסוגיית "מה שקורה מסביבי בעולם?" מביא בן חורין להיות אקטיבי ולפעול למען עוולות הדרושות תיקון, וזאת בניגוד לעמדה הפאסיבית המסתפקת בקיטורים ובצקצוקי לשון.
עבד התחיל אלף פעמים דיאטה ובכל פעם הוא לא מתאפק ו"מיישר מהעוגה", הבטיח לעצמו מיד "אחרי החגים" להתחיל להתעמל וכמובן שכח או התעצל ונשבע שעם הסיגריות הוא גמר, אלא שבינתיים הן גומרות אותו.
בן חורין מכבד את הגוף שלו. הוא מבין שזוהי המרכבה לנשמה, ושהנפש בריאה כשהגוף בריא. הוא שולט על מה שנכנס אליו לפה גם אם המחיר הוא ויתור על המתוק שהוא כה אוהב או האוכל המהיר והמעובד שקל להשיג בכל קרן רחוב. מבחינתו דחיית סיפוקים מיידיים זוהי דרך חיים שמאחוריה עומדת תפיסת עולם שלמה המייקרת את כח הבחירה של האדם ומאמינה ביכולתו לבחור בטוב ובנכון על פני השלילי, אך הנוצץ ומפתה.
עבד לא יכול להיות שניה אחת בשקט. כשהוא ייסע לבדו ברכב מיד הוא יפתח את הרדיו, כשהוא ייכנס לביתו הוא ידליק טלוויזיה שתלווה אותו ברעשי הרקע, וכשהוא ישכב לבדו על הכורסא היד כמעט לבדה תאחוז בטלפון הנייד ותתעדכן בהבלי העולם. הוא חייב את הריגוש המלאכותי והדופומין שהם מספקים.
בן חורין אוהב להיות עם עצמו בשקט. הוא יודע שזו הזדמנות נפלאה להתבוננות פנימית על המחשבות והרגשות שלו באותו הרגע והזדמנות לכיול מערכות, לנשימה ולהתרגעות. ההפסקות השקטות הללו מאפשרות לו להיות רגוע, ממוקד והרבה פחות נפעל מגירויי הסביבה החיצונית.
עבד צועק על הנציג בשרות הלקוחות של חברת הסלולר או על הקופאית בסופר כי עיכבו אותו מעט בתור או כי הוא לא קיבל בדיוק את מבוקשו.
בן חורין רואה בכל אחד שניצב מולו אדם שלם עם מכלול מחשבות, רגשות ורגישויות. הוא לא מרשה לעצמו "להקיא" את כל תסכוליו האישיים ומטעני הכעס שהוא נושא על אותם אנשים שקופים שכל כך קל להתעלם ולזלזל בקיומם. הוא שולט ברגשותיו, רואה בכל סיטואציה הזדמנות לעבודה על מידת הסבלנות שלו ובעיקר זוכר שהקב"ה, ולא הקופאית המסכנה, הוא זה שמגלגל לפניו מצבים מכעיסים כדי להעמידו בניסיונות ולעזור לו לגדול מהם.
עבד מצפצף לנהג מולו ברמזור אם חלילה החוצפן התעכב לשניה, לא מאפשר לנהגים אחרים להשתלב בנתיב או בפנייה, לא מקפיד תמיד לעצור להולכי רגל במעברי החצייה וכמובן מלא ביקורת על נהגים אחרים.
בן חורין מכבד את החיים שלו ושל הסובבים אותו ולכן לא מסכן אותם בנהיגה פרועה. הוא זוכר שגם הוא בעצמו נאלץ לעיתים להשתלב ברגע האחרון בנתיב וכ"כ מאוכזב שלא נותנים לו לעשות זאת, ולכן הוא בוחר להיות אדיב וסבלני גם אם "המחיר" יהיה להגיע למחוז חפצו שלוש שניות באיחור.
עבד מכלה את זמנו ואת האנרגיה הנפשית היקרה שלו בחיפוש עניין בחיים ברשתות חברתיות, ביצירת קשרים וירטואליים שטחיים ובמרדף אובססיבי אחרי לייקים ואישורים חיצוניים לחייו. הוא ישתף את העולם בארוחת הבוקר שאכל ובטיול עם הכלב לגינה, ידגמן אל מול המצלמה חיים מושלמים ויעלה תמונות מחייכות שלו לרשת גם אם שניה קודם הצילום הוא כלל לא באמת שמח ורגע לאחריו יחזור לעטות פרצוף תשעה באב.
בן חורין אוהב ומכבד את עצמו ולא זקוק לפידבק חיצוני כדי להרגיש זאת. בנוסף, הוא מבין שחבר אחד אמיתי, בפניו הוא יכול באמת לפתוח את סגור ליבו מבלי הפחד מפגיעה או דחייה והצורך לעטות מסיכה כדי למצוא חן, יקר הרבה יותר מאלף "חברים" בפייסבוק.
עבד כועס, עצבני וממורמר. לא אחת הוא ירים קולו ויטיל את מרותו על ילדיו, על הכפופים לו בעבודה ועל שאר האנשים שמנועים מלהשיב לו. היחסים שלו עם הילדים לרוב יהיו קורקטיים וברגע שהם יגדלו ויוכלו להימנע ממנו הם יעשו זאת עד הרגע הכואב בו הוא יבין שהוא איבד אותם.
בן חורין מחפש תמיד לומר מילה טובה, להעצים, לפרגן. הוא לא עיוור לטעויות של הזולת, אבל בוחר להתמקד בטוב ומתוך כך באמת להתחבר אליו ולסייע לו להתקדם.
עבד מוצא עצמו צופה בטלוויזיה הרבה מעבר לרצון האמיתי שלו ונגרר מתוכנית לתוכנית ומפרק בסדרה כזו או אחרת למשנהו. הוא גולש באתרי אינטרנט בעליי אופי מיני או אלים ואוזניו נדרכות בהתרגשות בכל פעם כשרכילות עסיסית נאמרת לידו.
בן חורין מסנן בצורה מודעת ומושכלת את הגירויים הנכנסים אליו דרך השערים השונים. הוא יודע מתי צריך לעצום עין מלראות נשים לא צנועות, אשר לעומתן אשתו היקרה עלולה להראות בעיניו פחות יפה ומושכת, ומתי צריך לסגור את האוזן מלשמוע לשון הרע גם אם זה ממש מעניין ומושך. ברור לו שרגשות גסים הם תולדה של מזון רוחני גס שנכנס אליו לתודעה ורגשות עדינים הם תולדה של מזון רוחני טוב ומעצים. הוא בוחר להיות האדם שהוא רוצה להיות ולא נגרר.
עבד הוא מי שמחכה שמשהו בחוץ יקרה כדי להיות שמח ושלם. יש לו רשימה של אשמים במצבו, כמו גם רשימה של דברים שצריכים לקרות ולהשתנות במציאות כדי להרגיש טוב. כשהמשכנתא תסתיים, כשיקבל קידום בעבודה, כשיוולד עוד ילד, כשהשכן יחייך אליו, כשימחאו לו כפיים, כשיחליף את הרכב. הוא נד כמו מטוטלת בין דמיונות אינסופיים של צרכים לא ממומשים. למרבה האבסורד גם אם הוא ישיג את מה שהוא כה חולם עליו רגעי השמחה יהיו קצרים ומיד תחזור ותנקר בראשו המחשבה שאין ושחסר.
בן חורין מבין שהחיים תמיד יהיו מלאי בקשיים ואתגרים, ולכן הדרך היחידה להיות שמח זה פשוט לבחור בכך. כמעט בלי קשר לנסיבות חייו החיצוניות - הוא מסגל לעצמו מחשבה חיובית ומתאמן שוב ושוב עד שמפנים בנפשו שהעשיר הוא זה ששמח בחלקו ולא דווקא מי שנוסע ברכב חדש או מתהדר בתואר מנכ"ל, ד"ר או אפילו רב.
עבד כל הזמן לחוץ מבחינה כלכלית. הוא חי באופן קבוע בתודעה שאין לו מספיק ושהוא פשוט חייב לעשות כל מיני פעולות נמרצות כדי להשיג עוד כסף. הוא יעבוד שעות נוספות כדי להרוויח יותר ויותר, גם אם המחיר הוא שהוא לא רואה את ילדיו ואין לו תחביבים וזמן מנוחה, הוא עלול לעגל פינות, לרמות ולשקר את הלקוחות להם הוא נותן שרות תוך הצדקה פנימית שמדובר ב״שטח אפור״ או ש״כולם מתנהגים ככה״ והוא יכול בלי למצמץ לנסות להעלים מיסים ולשלם לבעלי מקצוע בשחור כדי לחסוך כמה שקלים.
בן חורין יודע שהפרנסה היא מהשמיים. עליו מוטלת החובה לעשות השתדלות אמיתית להשיג את המקור למחייתו אבל הוא לא יגזים באותם מאמצים. הכסף כמובן חשוב לו, אבל המדרג של עיקר וטפל בחיים חשוב לו יותר. לפעמים אכן הוא יסתפק במועט, לפעמים הוא לא ייסע ברכב הכי חדיש ולא ייקח את המשפחה לחופשת קיץ מפנקת, אבל כל אלה לא יגרמו לו לקנא או להרגיש מסכן. הוא מסתכל למציאות בעיניים בצורה בוגרת וממשיך להיות שמח ומאוזן.
עבד מתרגש ממאורעות הרגע. מה שקורה כרגע כאן ועכשיו מרעיד את עולמו. אין לו פרפסקטיבה רחבה ואורך רוח.
בן חורין זוכר את הנצח, הוא זוכר שהמציאות היא תהליך ומה שקורה ברגע זה הוא רק עוד פרק במחזה ארוך שאת סופו הוא עדיין לא יודע, ולכן ללא ממהר לחרוץ ולשפוט את המציאות הנוכחית כשלילית.
הוא מבין שכל דבר בעולם מתנהל כתהליך ואין דבר כזה זבנג וגמרנו. כך, לדוגמא, אם יש לו קשיים בזוגיות הוא לא ממהר לפרק את החבילה אלא לוקח נשימה עמוקה ומבין שבניית קשר בין איש ואשה מחייב לעבור דרך עליות וירידות כדי להתגבש ביחד ושדווקא ההתמודדות היא זו שיוצרת את האחד השלם יותר. וכך, מזווית אחרת, הוא מבין שהקשיים והבעיות שהוא רואה במדינת ישראל הם עוד שלב בדרך אל הגאולה ולא חורבן הבית או קץ כל הקיצים. אורך רוח, סבלנות, ריצה למרחקים ארוכים – כל אלה הם מהמאפיינים הבולטים של חופש.
חג חרות שמח לכולנו, ניר אביעד
