עוז סימינובסקי מסביר בטור מרתק מדוע העולם מתעקש לראות בנו "קולוניאליסטים" , שלא בצדק כמובן.

הרי אנחנו שונים כל כך מהדוגמאות האלה. לא היתה לנו מעולם ארץ אחרת. לא היינו בריטים. ולא פולנים או מרוקאים. הם בארצות המקור ידעו את זה וגם אנחנו. וכמה ממצאים בעברית נצטרך לשלוף מאדמת עיר דוד כדי להראות שזו ארצנו אלפי שנים? ומה עם הרצף בן מאות או אלפי השנים, של היישוב היהודי הישן בארץ ישראל? למה כל העובדות האלה לא משנות כלום, לא לאומות אחרות ולא ל"אנטי קולוניאליסטים" בתוכנו?

יש שיגידו "כי הם אנטישמים". זו תשובה עצלנית. מי שמבין שהוא אנושי ולא עשוי מזהב, מבין שגם לגוי יש שכל וגם ליהודי נטיה קדומה. אנטישמיות היא סיבה להרבה דברים אבל גם תוצאה של משהו. השנאה ליהודים היא בעלת קצוות חוט שונים שמובילים למקומות אפלים ושונים בהיסטוריה ובנפש. גם האנטי ישראליות הפוסט קולוניאליסטית, שאני מאמין באמונה שלמה ששותפים לה אנשים טובים רבים, שבכנות מאמינים שאנחנו הפולשים הלבנים של המזרח התיכון.

ראשית, העולם מלא בתבניות. וקשה לעולם ולנו לתפוס, לפעמים, עד כמה הסיפור היהודי והישראלי פשוט שונה.

למשל, הקשר בין עור שחור לדיכוי חמור, עובר ברוב המדינות דרך היסטוריה ארוכה ואיומה. השחורים הגיעו לאמריקה כעבדים, לצרפת רבים מהם הגיעו כבני קולוניות. בדרום אפריקה הם ילידים שעברו אפרטהייד ארוך שנים. ישראל אמנם כוללת חולשות אנושיות אכזריות כמו גזענות כלפי שחורים, אבל ישראל היא לא מדינה מדכאת שחורים. היא המדינה היחידה בעולם (עד כמה שאני יודע), שהביאה אוכלוסיה אפריקאית שחורת עור החוצה מאפריקה מתוך אחוות גורל לאומית ודתית. בשאר העולם זה רעיון בלתי אפשרי. לכן כשנהרגים חיילים אתיופים, רשתות תעמולה אנטישמיות משתמשות בזה כדי לספר שהיהודים השחורים נשלחים לחזית כדי למות עבור היהודים הלבנים.

הרעיון השבטי היהודי הוא רעיון מורכב, חריג ומרסק גבולות חברתיים. גם הנס הכלכלי המדהים של מדינת ישראל שהפכה למדינה מתפקדת ומובילה כלכלית, של מיליוני אזרחים, תוך שנים מעטות מאז השואה, כשמיליוני פליטים חסרי כל מתחילים בה את חייהם מאפס. האחווה הבינלאומית של היהודים מבלבלת, המודרניות החלוצית שלהם בשילוב שמרנות ערכית עקשנית כל כך. דברים לא עובדים רגיל, עם ישראל והיהודים.

קל כל כך לצרף את ישראל לכל סיפורי הפלישה והדיכוי של המערב. תרבות מערבית משכילה ומתקדמת שמכה באש מחץ ברברים כפריים שמקנאים בהם וחשים מנושלים מאדמתם - זה סיפור קולוניאליסטי שכותב את עצמו. ומי מספר לעולם שדת, אדמה, מורשת, שפה עתיקה - אלה דברים אמיתיים גם בשביל חלק מהאנשים הלבנים. אלה דברים אמיתיים עבור יהודים. בשיח השמאלני רדיקלי (לאלה שמחדדים עכשיו אצבעות כדי להגיב "מה זה שמאל רדיקלי?? יש המון זרמים אתה לא יכול להכליל ככה: ובכן קפצו לי) ללבנים יש רצון לכח, כסף, שליטה. זה הכל. לילידים לעומת זאת יש מורשת (שנדרסת), אדמה (שמחוללת) ואתניות (שמטוהרת). הפוסט קולוניאליזם הוא לבן, לבן מערבי חילוני. אין לו אדמה ומורשת, והוא רואה בכל תרבות מערבית ומתקדמת את בת דמותו הריקה.

ובכלל, יהודים הם אנומליה. כל פעם מחדש. ההצמדה בין חיים מערביים לילודה שלילית היא נכונה, פשוט לא על ישראל. ההצמדה בין דיכוי מזעזע לבין חולשה אינטלקטואלית וכלכלית היא הצמדה נכונה, פשוט לא על יהודים. ההצמדה בין מלחמה של מערביים בברבריים, לבין קולוניאליזם ונישול היא הצמדה נכונה, פשוט לא לישראל. יהודים מכריחים סכימות חברתיות להתפרק. מכריחים אנשים לחשוב מחדש. ואנשים לא רוצים לחשוב מחדש. מעצבן אותם להצטרך לחשוב מחדש. מפחיד אותם. מדליק להם את הפיוזים. האפשרויות הן או שהעם היהודי הוא סיפור גבורה יוצא דופן ומתכון אנושי לפלאות קשות לעיכול, או שהעם היהודי הוא רמאי אפל ונתעב. ובין השנים האלה נוח לא פעם לבחור באפשרות השניה. רעיון הקולוניאליזם הישראלי הוא רק מקרה פרטי של הבחירה הגדולה הזאת.

היהודים מסקרנים לטובה אנשים בעלי יושר אינטלקטואלי. בעלי טבע של כניעה מספיקה לאלוהים כדי להיות מוכנים לראות משהו שלא מסתדר. אנשים שמוכנים לשאול את עצמם רגע, מה.

ואנחנו יודעים בכנות, כמה מאיתנו בכלל כאלה.

המורכב הוא בעמדת מיעוט. יהודים הסתדרו לא רע עם אליטות לאורך השנים, כי אליטות מסגלות הבנה של מורכבות (היהודים כופרים צולבי המשיח, אבל יש בעיה קשה של חוסר בחשבונאות פיננסית בלעדיהם. בוא נשמור אותם). בכל פעם שעלו ההמונים, המורכבות הושלכה הצידה והיהודים אכלו אותה. זה קרה לא פעם בהיסטוריה. וזה קורה עכשיו, בעליית הרשתות החברתיות. אליטות מתפרקות בחטאיהן, המון עולה לגדולה. המון מוסלמי רצחני, המון ווקי מטומטם, המון ימני אפל. ובראש ההמון, כמובן, האליטה הקטנה שהעלתה אותו. האליטה המכוערת, המושכת בחוטים, שמאמינה שההמון יביא לה צדק נכסף. אליטה ששונאת את האליטות האחרות וחולמת לראות אותן נדרסות תחת מגפי ההמון החדש שיצרה. ההמון הזה מספר עלינו סיפור פשוט מאוד ומלא שנאה.

אנחנו נושאים את דגל המורכב. על אף שלא חסרים בקרבנו לא מורכבים. אנחנו ידידיו של הקומון סנס, למרות שעיוותים מחשבתיים לא פסחו עלינו. אנחנו משגשגים בכל מקום בו ישנה חירות, למרות שמאבק על החירות מתנהל גם בארץ הקטנה הזאת. זה שנגזר עלינו להיות יהודים לא אומר שאיננו יכולים, למרבה הצער, לבחור להיות גויים מצטיינים.

אין לנו מה להתנצל על מורכבות. לא מול העולם ולא בינינו לבין עצמנו. מול מחנאות עלובה ניתן רק להחזיק ביושר אינטלקטואלי בגאווה גלויה. לא מהגוים תוצרת הארץ תבוא הציביליזציה היהודית שאנחנו חולמים עליה. לא מברברים גזענים, לא מחנפנים קוסמופוליטיים, לא מצורחי שיישרף לכם הכפר ולא מהמתביישים בעצם היותנו זרים ומוזרים בעולם. ישראל המדינה, מלמדת שיעור אדיר בעל השלכות הרות גורל למי שמחפש את עתיד העם היהודי. היא מלמדת שגם המדינה ככל המדינות שהקמנו לעצמנו תהיה יהודית עד בחילה. תהיה זרה ושונה ומפותלת. לא תלך בדרכים נורמאליות. תזדקק לניסים ותשבור מוסכמות. וילה בג'ונגל זה לא אידאל, או שיטה. זה גורל.

צריך לסגל לעצמנו עמוד שדרה, זה כן. צריך לצאת מהגלות ולפעמים להכות כמו מטורפים באויב. בהחלט. וצריך גם להיות חבורת ניידים מתחכמים, מפטפטי אנגלית ומשרתי יחידות יוקרה. ואלה ואלה צריכים להכיר זה בזה כאחים לגורל ולבשורה.