עוז סימינובסקי, ששב לאחרונה משרות מילואים בעזה, משיב לעמית סגל: לא ניצחנו. ממש לא !
[email protected]
10.10.25 / 17:00
תגים:
עמית סגל
,
עוז סימינובסקי
עוז סימינובסקי, פעיל ימני (אמיתי), ששב לאחרונה משרות מילואים בעזה, משיב לעמית סגל:
" לא ניצחנו. ממש לא. ומי שאומר ניצחנו משלה את שומעיו."
"הימין הישראלי צריך לשלוח את עצמו לחשבון נפש עמוק עמוק. אחרי שפישל את פאשלת חייו וחייה של המדינה בשבעה באוקטובר, קיבל גם את הזדמנות חייו. הוא לא עבד ביחד, בז למלאכת הדיפלומטיה, זנח את ההסברה, חלם חלומות בהקיץ, כל מפלגת ימין בנפרד, בדה מליבו ניצחון מוחלט ובפועל קיבל הסכם פושר כדי להנצל מתבוסה."
עוז סימינובסקי, ששב לאחרונה משרות מילואים בעזה, הינו מילואימניק דתי ממובילי "צעדת הגיוס". פובליציסט ימני דעתן, שדעותיו המקוריות שפורסמו כאן בעבר - בהחלט שוות קריאה.
אני רוצה להגיד לכולם ובמיוחד לעמית סגל: לא ניצחנו. ממש לא. ומי שאומר ניצחנו משלה את שומעיו.
לא ניצחנו. כן נסוגנו. כן החלטנו לשחרר כמות כזאת של רוצחים כבדים, שגם אם הם יחזרו לטרור רק כתחביב מהצד הם ירצחו כפליים מהחטופים החיים שהשגנו.
החידוש הגדול בעסקה הזאת הוא רק שלא אבדה התקווה לנצח. שזה עדיין בגדר אפשרי. לו היינו שפויים יותר, עם ממשלה אחראית ומשכנעת ברמה כלשהי, לא היינו מסכימים לעולם לעסקה הפסדית כזאת בחיי אדם. מדובר בהישג רק ביחס להתרסקות האמונה בצדקת המלחמה הזאת, בתוך ישראל ומחוצה לה.
בשטח חמאס כבר התחילה בטיהורים. דווח שחמולת אל מג'אידה מחאן יונס מתחננת כעת למחילה מחמאס, אחרי שלחמה בהם בשבועות האחרונים. מתוכננים טיהורים רחבים של חמאס מה"בוגדים". משאיות סיוע בהמוניהן בדרך לעזה וקשה לדמיין גורם לא חמאסי שיתפוס אותן. צהל משמיד את המוצבים שהוא עוזב כי חמאס עומד להשתלט עליהם, משום מה רגע לפני שהוא מפורק מנשקו כליל ומרצון.
אנחנו באחד המצבים הכי מסוכנים מתחילת המלחמה. הכי קרובים לתבוסה שהיינו. זה כדי להביא ניצחון ענק, ומתוחכם וקשה מאוד, בשנת בחירות. אני כן חושב שזה אפשרי, אבל אני חרד מאוד. בטח שלא ניצחנו.
--------------------
עוד מדבריו:
יחד עם ההתרגשות משובם הצפוי של החטופים יש המון המון מתח. לקבל את כל החטופים זה יכולנו כבר הרבה מאוד זמן. העניין בעסקה הזאת היא הניצחון המדיני, שישראל מקווה להשיג. כתבתי פה בעבר שחמאס הוא שלושה דברים עבורנו: משטר, צבא ומפלגה. המשטר באופן כמעט ודאי מסולק. המפלגה באופן כמעט ודאי נשארת. הצבא?
שני הצדדים מביטים בעיניי הקהל שלהם ואומרים לו - מה אתם דואגים, אנחנו מסבנים אותם. ישראל מודיעה שצבא חמאס יפורק. חמאס מארגנת כבר את השתלטותה המלאה והחמושה על כל רחבי הרצועה.
אם זה לא היה כולל משמעויות איומות כל כך על חיינו, זה היה מרהיב. חמאס ונתניהו, שני צדדים שיכולים לטעון לכתר אלופי העולם ברמאות, בקרב מוחות לחיים ולמוות מי מרמה את מי. בתווך סוכנים כפולים מהמפרץ שלוחשים באזני שני הצדדים, סביר למדי לחישות סותרות. ואמריקה אחת שמשלמת לכולם.
זה מצחיק. המרוצים ביותר פה בארץ, היום, צריכים להיות שונאי נתניהו. הם יקבלו עכשיו את מלא שאיפותיהם. דווקא תומכי ממשלת נתניהו יותר נמצאים בין חרדה לאכזבה. מי שהחזיק בשיניים את המלחמה הזאת שנתיים כדי לפרק את חמאס לא יסבול השארות שלו, והקושי הנורא הוא שיכול להיות שזה מה שעשינו עכשיו, אנחנו פשוט לא יודעים.
החרפה של קיום החמאס רחוקה מלהמחות כרגע. הם מקבלים חיזוק גדול באסירים. משאיות הסיוע בדרך עוד רגע לרצועה, למיטב הבנתי סביר מאוד שלפחות בהתחלה יגיעו לידיהם. הכח האמון לפרק את חמאס בפועל הוא במקרה הטוב בין לאומי חלש ובמקרה הרע קטארי-טורקי מעריץ של חמאס. אנחנו יוצאים לדרך לא-חמושה, מורכבת לא פחות מהחמושה. כששנת בחירות בישראל נכנסת. אני בעד העסקה הזאת, כלומר אני חושב שהיא צעד נכון, אבל כצעד ראשון בדרך לניצחון מדיני. כמו כולם אני אאלץ לצפות חסר אונים בניסיונות מנהיגינו להביא את הניצחון הזה. כולי תקוה שהם יפעלו נכון.
העסקה הזאת היא הטוב ביותר שיכולנו לקבל מהעולם כעת, והרע ביותר שאפשר לדרוש מאיתנו לקבל אחרי השבעה באוקטובר. התדרדרנו לרע הזה בעקבות שנתיים איטיות, מסורבלות, נעדרות חזון, מהוססות ובפיגור עצום בקרב על דעת הקהל ועל השותפות הבין לאומית. הגענו למצב בו העסקה הזו היא הישג יחסי ענק ועלינו עכשיו לקבל אותו בשתי ידיים.
יש יותר מקום לאופטימיות ככל שנזכור שיש פה יותר ממלחמה בעזה. בשונה מרואי השחורות, אני חושב שבשנתיים האלה כל רעיון ההתנגדות החמושה לישראל ספג את אחת המכות הגדולות בתולדותיו. בטח הגדולה מאז 67. כל שונאינו ואויבינו יצטרכו לשקול עכשיו הרבה צעדים מחדש. אנחנו כן בפתח של עידן חדש וכעם של יזמים, אנחנו יכולים למצוא איך לנצל את ההזדמנות הזאת. שורה של הסכמי שלום מתוך עוצמה היא אפשרות. גם ניצול הזדמנות לשבור את ההסכם הזה כשכל החטופים בידינו, כדי לחסל את צבא חמאס. ככל הנראה כך או כך חלק מהתמרון המדיני יימסר בידי ממשלת ישראל הבאה. החרדה שלי נתונה לכך שהיא תהיה אמיצה והחלטית, לא פחדנית, לא עייפה ממלחמות ולא ותרנית לאויב. זה אומר לצאת למשבר בינלאומי כי הכח הנייטרלי לא מפרק את חמאס. זה אומר להפציץ מטמיני מטענים כי זכותנו לאכוף את ההסכם. זה אומר לשים את הסכמי השלום בעדיפות שניה אחרי הביטחון בגיזרה. ועדיין אני מאמין שהם אפשריים. לא רק בסעודיה ואינדונזיה. אולי אפילו בסוריה ולבנון.
אם אגיע למסקנה שאין באופוזיציה הישראלית לממשלה הנוכחית מנהיג כזה, אהיה בבעיה קשה מאוד. בבחירות הקודמות, מתוך מיאוס עמוק בהיצע המנהיגים שלנו, הצבעתי לחברי אביר קארה בידיעה שהוא הרחק הרחק מאחוז החסימה. תיקון מבחינתי יהיה שהפעם תהיה לי מפלגה להצביע לה ולהכניס לכנסת.
הימין הישראלי צריך לשלוח את עצמו לחשבון נפש עמוק עמוק. אחרי שפישל את פאשלת חייו וחייה של המדינה בשבעה באוקטובר, קיבל גם את הזדמנות חייו. הוא לא עבד ביחד, בז למלאכת הדיפלומטיה, זנח את ההסברה, חלם חלומות בהקיץ, כל מפלגת ימין בנפרד, בדה מליבו ניצחון מוחלט ובפועל קיבל הסכם פושר כדי להנצל מתבוסה. וגם עכשיו הוא מבולבל, מלא סתירות, מםחד לומר את האמת שלו ומפחד לתמוך בראש הממשלה עבורו נתן הכל. העמדה הימנית חיונית לישראל של השנים הבאות. קריטית. חייבים לדאוג לאייש אותה.
ראו גם:
