עו"ד אריה קוקס בטורו: לקסיקון משפחת נתניהו (חלק ראשון)

• דמוקרטיה – הליך פוליטי המתנהל בישראל בהשתתפות כל בעלי זכות הבחירה ואשר אמור להביא לתוצאה אפשרית אחת – ניצחון לנתניהו. כל תוצאה אפשרית אחרת מבחינת תומכיו היא בלתי מתקבלת על הדעת ומעידה כי הבחירות "נגנבו" או כי תוצאותיהן אינן לגיטימיות. יצוין בהקשר זה, כי משפחת נתניהו נישאת על גל לאומני ופופוליסטי של מפלגות ימין רבות ברחבי תבל, בכולן אותו דפוס חשיבה – לא הצלחנו בבחירות, כי התוצאות הושגו במרמה. אין כל טיעון שעולה מבית היוצר של משפחת נתניהו, אשר הנשיא טראמפ לא טוען אותו מאז הפסדו בבחירות בשנת 2020. גם בארה"ב סבור ציבור נרחב כי מערכת זיוף ענקית חטפה לטראמפ את הנשיאות ממש מתחת לאף. הילכי רוח דומים אנו מוצאים גם במדינות נוספות הנשלטות על ידי מפלגות ימין: בברזיל – רומז "טראמפ הלאטיני" – ז'איר בולסונארו, כי יפעיל את הצבא אם יפסיד בבחירות. בהונגריה של ויקטור אורבן, התאחדו מפלגות מכל קצות הקשת הפוליטית, כדי לנסות לסיים את שלטונו של מי שנחשב בעיניהם כמנהיג פשיסטי המנתץ את הערכים הממלכתיים עליהם נשענת המדינה. מזכיר לנו משהו?

• תפוזים – יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה היוצא, הביע דעתו לפיה כלכלת ישראל, לפני תקופת כהונתו של אביו התבססה על ייצוא תפוזים בלבד, כלומר הייתה נחשלת ופרימיטיבית. המונח "תפוזים" הוא כמובן מטאפורה להלך הרוח השורר בין בני משפחת נתניהו ולפיה, אבי המשפחה הוא בגדר נזר הבריאה, מתנה מופלאה שהעניק היקום לעם ישראל וכי בלעדיו כדור הארץ יחדל מסיבובו. רק כפיות טובה ועיוורון מונעים ממחצית העם להכיר באותן סגולות מיוחדות, הגורמות לשמש לזרוח לו הישר מן העכוז. לדידם אין להעלות על הדעת קיומו של ראש ממשלה הנושא שם אחר. העובדה שכלכלת ישראל, מתנהלת כיום בלעדיו בצורה טובה בהרבה (לאחר העברת התקציב), אינה מותירה רושם רב על מעריציו.

• הכפשות – כל אדם מן הישוב אשר תופנה אליו שאלה פשוטה ביותר כמו: "האם קיבלת מפלוני מתנה?", ישיב עליה עניינית, יאשר או יכחיש בהתאם לנסיבות. במשך שנות שלטונו של בנימין נתניהו הוא היה מעורב עם בני משפחתו באין ספור פרשיות של קבלת טובות הנאה מאנשי עסקים, בהתנהלויות מביכות או ביחס פוגע ומשפיל של "הגברת הראשונה" בכפופים לה. מעולם לא שמענו הכחשות מפורשות לגופן של הטענות. התגובה הפבלובית הראשונית – "הכול הכפשות". רק מאוחר יותר כאשר עדויות וראיות טופחות על הפנים, צצות תגובות של הגחכה (קיבלנו רק חמגשיות) או הקטנה (מה זה כמה סיגריות ביחסים בין חברים?) או הטלת האשם על האחר.

כאשר עלו תלונות סדרתיות באשר ליחסה המשפיל של שרה נתניהו כלפי עובדים במעון – רובן נשים קשות יום, כמו עובדת זרה, חרדיות או נשים ממוצא אתיופי, כולן מעידות על דפוס התנהגות זהה של התעמרות, צעקות, השלכת חפצים והשפלות, תמיד נשמע את בני המשפחה טוענים כי מדובר בהכפשות של גורמים אינטרסנטים. והרי מדובר בנשים (רובן העידו כי העריצו את בני משפחת נתניהו), שראו עצמן בנות מזל להתפרנס בבית ראש הממשלה. האם זה סביר כי נשים כה רבות, רובן מוחלשות, ימצאו עצמן שוב ושוב בסיטואציה דומה תוך שהן מלינות על דפוס התנהגות זהה של מעסיקתן? מבחינת אנשי הימין, אין כלל שאלה – ברור שעמדתה של אם-המשפחה היא הנכונה.

• דורסים שני מיליון אזרחים – לאחר הבחירות האחרונות מקונן נתניהו (וגלית דיסטל-אטבריאן מחרה אחריו), כיצד אפשר להתעלם מציבור ענק של שני מיליון אנשים שתמכו בו? שאלה יפה ושובת לב. אלא שקצת מחשבה נוספת מביאה אותנו למסקנה, כי אם מערכות הבחירות הסתיימו בשוויון, הרי בצד השני של המפה נמצאים כשני מיליון אנשים נוספים. האם במשך שנות שלטונו הממושך של נתניהו הוא הקדיש אפילו קמצוץ של מחשבה על ציבור זה? האם שמענו ממנו לאחר ניצחונות הצהרות פיוס בנוסח "הבה נשים את המחלוקות מאחורינו ונעבוד כולנו לטובת כלל הציבור". לא רק שהצהרות כאלו לא הושמעו, אלא שתמיד הוא מצא לנכון להשמיע לאוהדיו נאומי ניצחון זחוחים רוויי לעג ובוז לצד השני.

• אין מפילים ראש ממשלה מכהן – אין ספור פעמים התלונן נתניהו על כך שמנסים "להפיל ראש ממשלה מכהן". ראשית נעיר בהקשר זה, כי לאופוזיציה דאז מעולם לא הייתה כוונה להחליף ראש ממשלה שאינו מכהן! ממש מוזרים שם באופוזיציה – רק ראש ממשלה מכהן מעניין אותם...

בנוסף נציין, כי תפקידה של האופוזיציה לפעול להפלת ממשלה שמדיניותה אינה מקובלת על האופוזיציה – זו זכותה ולעיתים גם חובתה. נתניהו עצמו עשה זאת לראשי ממשלה מכהנים בעבר (אולמרט) והוא עושה זאת גם כיום (בנט).

ממש אופייני לנתניהו להתעלם מן העובדה ההיסטורית, כי רק פעם אחת הופל ראש ממשלה מכהן בישראל. זה קרה בחודש נובמבר 1995. מימין לשמאל... בשלוש יריות אקדח בכיכר!