עו"ד תומר נאור מביא את תובנותיו מדיון הבג"צ על "חוק הסבירות" בו השתתף.

1. אולי הצעד החשוב ביותר של בית המשפט העליון בשנים האחרונות היה פתיחת האולם לשידורים חיים - חבל שזה לא קרה קודם, וחבל שזה פשוט לא קורה תמיד, בכל דיון שאין בו רגישות שמונעת זאת.

אחרי שנים שמכונת תעמולה משומנת היטב מספרת לציבור הולך וגדל שבבית המשפט יושבת חבורת אליטות מנותקת (במקרה הטוב), הציבור ישב אתמול וראה דיון חד, מדויק ובעיקר ענייני (רוב הזמן). נשאלתי אתמול אם אני חושב שהצדדים מדברים למצלמות - ואני אומר היום באופן חד וחלק שמרגע שנפתח הדיון, ההליך מתנהל כמו בכל תיק רגיל, המצלמות נשכחות - וחוץ מפוליטיקאי אחד שהגיע אתמול כדי לדבר לטוויטר - הדיון התנהל אתמול כדיון משפטי מקצועי, ונפלא בשבילנו כאומה חפצת חיים שכל מי שרצה יכל לצפות בשידור החי.

2. ואם כבר אותו פוליטיקאי שהגיע אתמול לשאת נאום פוליטי, גם הוא עשה שירות אדיר לבית המשפט. למרות שניסה בכל כוחו להטריל ולהעליב את השופטים כדי לגרור אותם לשיח עלבונות - שישרת אותו אחר כך בטוויטר שכל מיני ססמאות של "פוליטיקאים בגלימה" - הוא נענה בכבוד מלא.

אבל מה שהיה יותר מעניין, היה חוסר היכולת שלו להשיב לשאלות משפטיות שנשאל - וזה היה מבחינתי שיקוף מופלא של החברה שלנו בשנים האחרונות.

3. למה שיקוף? משום שיותר ויותר פוליטיקאים, פרשנים וסתם "מלומדים", התרגלו בעשור האחרון לשקר בקצוות כדי לבסס את הטיעון שלהם. הם התרגלו שמולם יושבים אנשים שפחות מכירים את המאטריה, שבשיח התקשורתי של היום חשוב מי צועק יותר חזק מאשר מי אומר אמת, והסתמכו על היכולת הרטורית שלהם לצעוק ססמא של כמה שורות, ולקבע מציאות. אם בעבר להיות מומחה שמבסס טיעון היה דבר מכובד, היום בעידן הטיקטוק למי יש כח לשמוע טיעון מנומק. תן לי שתי שורות שבסיסן בגרעין אמת, שתי שורות שגם אם לא מדויקות כל כך - מוצגות כאמת המקצועית שלי.

ובסביבה הזו פרחו פוליטיקאים כמו שמחה רוטמן שיכלו לספר לציבור כל מיני אגדות על "שופטים שממנים את עצמם" ודומיה.

ופתאום אתמול בבית המשפט, יש זמן ויש אנשים שמכירים את החומר. ופעם אחר פעם עוצרים את רוטמן ומעירים לו שהוא לא מדייק. שואלים אותו שאלות משפטיות נוקבות, והוא עושה שימוש בפרקטיקת הוואט אבאוט שעובדת לו נפלא בטוויטר ובערוץ 14, אבל לא זורמת כשאתה מדבר עם שופט. השופט שטיין מקשה עליו פעם אחר פעם בשאלה הכי פשוטה - "למה התכוונתם כשחוקקתם את החוק", ויו"ר הוועדה ומנסח החוק פשוט לא מצליח לתת תשובה וממשיך לברוח לכל מיני אגדות וסיפורים.

וזה היה מחזה פשוט מרהיב.

אני מניח שיש איפשהו ציבור שחושב שאתמול רוטמן "הראה לשופטים מה זה", אני מאמין שיש הרבה יותר תומכי מהפכה משפטית שהיו שמחים אם הוא לא היה מגיע אתמול לאולם.

4. וקצת שיח משפטי - במשך כל הבוקר ישבתי באולם וראיתי איך 15 שופטים, משפטנים מנוסים ומוערכים, לא מצליחים להבין מה זה החוק הזה על מי הוא חל ואיך הוא חל ומה הדרך לפרש אותו - ואלו שאמורים להסביר להם, נציגי הכנסת, הוועדה, הממשלה ויו"ר הוועדה בעצמו לא מצליחים לענות להם.

שאלות פשוטות כמו תחולת החוק על סמכות שרים שהואצלה לפקיד, או שניטלה מפקיד - נענות ב"אני לא יודע".

שאלות אקוטיות כמו מה הדין שחל על הליכים משפטיים שהחלו לפני שהחוק עבר ודנים בעילת הסבירות - מה עושה אזרח פשוט שעתר נגד החלטה שלטונית לפני שנה והתיק שלו עדיין מתנהל? ולאף אחד באולם לא היתה תשובה לתת להם.

וזה היה מדהים כי כל אלו דיונים שהיו צריכים להתברר ולהתחדד בוועדה לפני שהחוק חוקק. תיקון לפאקינג חוק יסוד שמשנה סדרי משטר בישראל, ואף אחד לא חשב לעצור ולדון רגע בהוראת מעבר שעושה סדר.

זאת אומרת, היו אנשים שחשבו (אני אפילו מכיר אחד שישב באולם והזהיר מפני באגים חקיקתיים שייווצרו לנו בגלל הדיון המהיר), חלקם אפילו דיברו אל האוויר במצלמות כדי שיוכלו לספר לנו אחר כך ש"הקשיבו למומחים" אבל את יו"ר הוועדה זה פשוט לא עניין.

החוק הזה חוקק על ספידים בחפיפניקיות שמוציאה שם רע גם לחאפריות הישראלית הידועה לשמצה, ומהר מהר בלי לרדת לעומק ההשלכות שלו. ועכשיו מצפים מבית המשפט שיבוא ויתקן.

5. אגב, לא צחקתי - זה באמת מה שנאמר אתמול. בכל פעם שהגענו למבוי סתום שבו לא היתה תשובה - חזרו למנטרה לפיה בית המשפט צריך לפרש את המצב. גם הכנסת, גם הממשלה, אפילו רוטמן בשלב מסוים. גדולי האנשים שמטיפים לנו כבר שנים על כך שבית המשפט לוקח סמכויות לא לו, ומפרש חוקים בצורה לא נכונה - באים עכשיו לבית המשפט עם חוק מחורר וחובבני - ואומרים לו "שומע, כל מה שאנחנו שכחנו להתייחס, עשה טובה ותפתור את זה בשבילנו". פתאום הם מעוניינים בבית משפט אקטיביסטי.

וזה לא רק החוק הזה.

זה חוק טבריה, והנבצרות, ודרעי ועוד שורה ארוכה של חוקים גרועים ומחוררים שהקואליציה הגרועה בתולדות המדינה חוקקה בשנה האחרונה.

יודעים מה? עזבו את התוכן - מלאכת החקיקה שהיתה פעם מלאכת מחשבת מקודשת, הפכה להיות כלי לחבורת חובבנים שמחוקקים כמו שהם כותבים ציוץ בטוויטר. מי שראה חלק מחברי הקואליציה בדיונים על החוק לביטול עילת הסבירות צריך באמת ובתמים לפחד שאלו האנשים שמנהלים את חייו - והדיון אתמול המחיש זאת בצורה נפלאה.

6. ואם כבר דיברנו על אקטיביזם משפטי, אני רוצה להאיר לרגע זרקור על הרגע שבו השופט שטיין פורש בפני עו"ד בומבך את המהלך הפרשני שלו בנוגע לסמכות בית המשפט לבקר חוקי יסוד. השופט הכי פורמליסט בבית המשפט היום, שמרן (במובן הפופולארי של המילה), מעיד על עצמו שהוא אוריג'נטליסט. איש המילה הכתובה, פשוט עושה מהלך פרשני שלקוח אחד לאחד מהתורה של סקאליה בארצות הברית - וכדי לפרש מקור סמכות חוזר כמה שיותר אחורה למקורות. והיות לנו אין את כתבי הפדרליסט, שטיין מפשפש ומוצא שורה של מנשרים שנכתבו על ידי מנסחי מגילת העצמאות בימים ובשבועות שאחרי הכרזת המדינה, ומתוכם הוא מתחקה אחרי כוונתם ומנסה לגזור מכך פרשנות. גם משפטן ליברל כמוני ישב אתמול באולם ופשוט התרגש. מלאכת מחשבת של משפטנות פורמליסטית, וכאזרח מדינת ישראל וחובב הסטוריה - אני מחכה בכליון עיניים לקרוא את פסק הדין של כב' השופט שטיין.

והחלק המעניין באמת? מה שעשה אתמול שטיין הוא מה שמשפטנים "ימניים" (שוב, סליחה על השימוש הזול במונחים), מטיפים לנו כבר שנים. לא שימוש במונחים אמורפיים של "עקרונות היסוד של השיטה" (שעלי אגב מקובלים בהחלט), אלא חזרה לטקסט כתוב וחיפוש מקור הסמכות בכתובים. אגב, היה זה אותו שטיין שפסל את דרעי על השתק שיפוטי ולא עשה שימוש בעילת הסבירות - וחטף גם שם. והנה, איכשהו הבוקר תוקפים גם את שטיין ואת המהלך הפרשני שלו - וללמדנו שיש אנשים שמשנים את האידיאולוגיה שלהם לפי צרכי הרגע, וכל אותם אלו שמתיימרים להכריז על עצמם כמשפטנים "פורמליסטיים" ו"שמרנים", הם בעיקר שרלטנים שמתחבאים מאחורי מילים גדולות כשהדבר נוח להם, ולא מתביישים להתנער מהן כשזה פחות מתאים - וללמדנו שוב שה"רפורמה" הזו מובלת על ידי מיעוט אידיאולוגי אמיתי שנתמך על ידי רוב של פרלמנטרים מושחתים שהבינו שיש להם הזדמנות חד פעמית לקבל כח בלתי מוגבל בכסות של "אידיאולגיה".

7. ואם כבר מגילת העצמאות. כל כך הרבה נכתב אתמול על הדברים הבאמת משונים שנאמרו בדיון על ידי ב"כ הממשלה, חברי עוה"ד בומבך - וכבר אין טעם באמת להרחיב, ולכן, רק שתי התייחסויות חשובות.

א. בית המשפט לא דן אתמול במעמדה של מגילת העצמאות כתחליף לחוקה הישראלית. כל מי שאומר לכם את זה הבוקר הוא או שקרן, או פשוט לא הבין מה קרה שם אתמול. בית המשפט דן בתפקידה של מגילת העצמאות כמקור הסמכות לכנסת לכונן חוקה, ובהתאמה מקור הסמכות של בית המשפט לבקר את הסמכות המכוננת. זהו.

ב. וכמובן, רגע אחד שהיה מפליא בעיני - עומד נציג הממשלה ההומוגנית ביותר שידענו מזה שנים רבות. ממשלה שבשנת 2023 היא הגברית ביותר שידענו מזה שנים (6 שרות מתוך 34 משרדים, ורובן במשרדים מומצאים וחסרי כל סמכות), ממשלה שאין בה שום נציג לא יהודי, שאין בה שום נציג לעלייה הרוסית או העלייה האתיופית - ומספר לנו על "37 האנשים שלא ייצגו את החברה הישראלית - לא היו שם ערבים, היו שם רק 2 נשים".

מה אומרים? לא אומרים.

8. נרשמו אתמול לא מעט רגעים משעשעים, אבל הרגע המנצח בעיני היתה ההערה של כב' השופט פוגלמן בשעה 21:00 בלילה, אחרי שכבר היה ברור לכולנו שלמנסחי החוק אין מושג מה הם עשו - וכל מה שהיה חשוב להם הוא למחוק את המילה "סבירות" מהלקסיקון של בית המשפט, והעיקר שבית המשפט לא יוכל עוד לומר את המילה "סבירות".

או אז תהה כב' השופט פוגלמן, אם יש אנשים שמבחינתם לומר סבירות זה כמו לומר "וולדמורט".

צחקתי בקול.

מודה.

9. למרות שכבר היינו בסרט הזה בדיון על הרכבת הממשלה בידי נאשם בפלילים, ואז גם בדיון על ממשלת החילופים, זה עדיין מפליא בעיני כמה אנשים ישבו אתמול לראות דיון בבג"ץ על "עילת הסבירות".

בחייאת ראבקום - אם הייתי מספר לכם לפני שנה שככה תעבירו יום מהחיים, כמה מכם היו מאמינים לי? ובכל זאת כמות ההודעות שקיבלתי תוך כדי הדיון על הבעות הפנים הבלתי נשלטות שלי ברקע הדברים שאמר בומבך, מנצחת אפילו את כמות ההודעות ששלחו לי צילומי מסך של כל אלו שפרסמו תמונה שלי אתמול וכתבו מוש בן ארי - וזה מעיד על חברה בריאה, צומחת, ובעיקר מעורבת. חברה שלא מוכנה יותר לעמוד מהצד בזמן שהמדינה שלה נחטפת.

10. וזו הזדמנות טובה לומר שוב תודה רבה וגדולה לכל מי ששלחה ושלח הודעות מחזקות אתמול והבוקר ובימים האחרונים. אלו ימים מטורפים לכולנו, אתמול זה היה תורי מתחת לאלונקה, אבל זה לא שונה מכל אחד ואחת שמרים דגל ויוצא לרחוב, לתקשורת, באקדמיה, בדיונים בכנסת. כולנו עכשיו נלחמים על הבית, על העתיד של הילדים שלנו, על הזכות שלנו לחיות במדינה דמוקרטית מתוקנת ומשגשגת - ואנחנו נצליח ביחד.

נצליח - ולא ננצח, כי אנחנו לא רוצים שהצד השני יפסיד - אלא נצליח ביחד כולנו.

ונאחל שהשנה החדשה באמת תהיה שנה טובה יותר מקודמתה.