עירית שמיר בטור אורח: אז עומר ברלב התבלבל..
[email protected]
25.03.22 / 12:41
בעקבות הסערה (המוצדקת) על מילותיו האומללות של השר בר לב, ממשיכים ציונורות התעמולה הביביסטית ללבות את האש ובהתלהבות רבה..
ולכן, טרחה עירית שמיר להזכיר להם כמה מ"פניני הלשון" של יקירם...
אז ברלב התבלבל ואמר על המחבל...
זה בדיוק הזמן להזכיר את הפנינים של המבולבל המנומס מקיסריה. להנאתכם.
זה בדיוק הזמן להזכיר את הפנינים של המבולבל המנומס מקיסריה. להנאתכם.
בלבלה:
"חזרתי מבריטניה מפגישה עם ראש הממשלה בוריס ילצין". (בוריס ג'ונסון. הוא באמת נראה קצת שיכור, אבל בסה"כ יותר פרוע מאשר שיכור).
"אשתי מבקרת בניקרגואה". (היא היתה בגואטמלה. לא שזה משנה).
"אריאל שרון ז"ל". (שנתיים וחצי לפני הזמן. תמיד הוא היה הראשון לזהות).
"ביקרתי באפגניסטאן". (מתחמם, מתחמם... אזרבייג'אן! כל זמן שהטייס יודע, זה מספיק).
"אני מברך את העם הנוצרי על גיוסו לצבא המדינה היהוד.... המד... המדינה שלנו". (פוליטיקלי קָטָרָקט. מה אתה אומר כשאתה מברך עיוורים? ריד מיי ליפס?).
"ממשלת קדימה נסוגה מעזה ב-2006". (לא, ממשלת הליכוד ב-2005, ואתה הצבעת בעד).
"גם את האחוז או שניים שיש לאראל מרגלית הם רוצים". (אראל סגל, בוביק. אבל כשצורחים ככה אז לא זוכרים כלום).
"משולם נהרי – השר לענייני דת". לא מבדיל בין השר לענייני דת דוד אזולאי (ז"ל) לבין סגן שר הפנים משולם נהרי. (טוב, זה טאף וואן. גם אני לא).
בישיבת ממשלה, בדיון על המשבר במערכת הבריאות, למנכ"ל משרד הבריאות, תוך דפיקה על השולחן: "תקבעו לי דחוף עם שר הבריאות!" (הוא שר הבריאות).
בחדשות 13, במשבר הקורונה: "אני בסיפון מנווט את הטיטאניק".
מאחל לגפני שלקה בלבו החלמה מהירה, ואח"כ מתקן: "גפני לא לקה בלבו, הוא רק קיבל חיסון. זה פייק ניוז".
בראיון נוסטלגי על ילדותו בירושלים:"השוטרים הבריט יים עם מחסומי הטנקים שלהם נראו לי ענקיים". (הוא נולד ב-1949).
על קרקע המציאות:
לפני נסיעתו לקונגרס האפריקני: "כל אפריקה מתרגשת, גם אני מתרגש". (זה נגמר בקטטה עם מכות בין המאבטחים שלו לפמליית נשיא טוגו, ואח"כ בביטול הזמנתו לקונגרס האפריקני הבא).
בטקס פתיחת הקונגרס הציוני בירושלים: "היטלר לא רצה להשמיד את היהודים, המופתי שכנע אותו".
גזענות:
לכחלון, בדיון על תאגיד השידור: "קפץ לי הגן המזרחי".
על חיילי גולני, בראיון לעיתונאי זר: "הם בסדר, כל עוד יש להם קצינים לבנים".
לאישה שהעזה למחות על סגירת חדר המיון בקריית שמונה, "את פשוט לא מעניינת, את משעממת אותנו."
לאתיופים, אחרי המהומות בעקבות הרג נער אתיופי ע"י שוטר: "הלכידות שלנו ברגעי מבחן וברגעים שמובילים לרגעי המבחן - היא המפתח בסופו של דבר לעוצמה שלנו".
טקט:
"נשים הן לא חיות שאפשר להכות... והיום אנחנו מגלים רחמים גם על חיות. אבל נשים הן בעלי חיים, ילדים הם בעלי חיים, כולנו בעלי חיים"... (בלגן).
"לציונות הדתית יש לב גדול, אבל יש לה מוח קטן".
"החיים הם כמו נהר גועש ושוצף והחיים פשוט סוחפים אותך במורד הנהר....". (להורי הנספים באסון נחל צפית. מילה במילה).
למפוני עמונה: "אני מבין מה זה לאבד בית. אחרי בחירות 99', בהתראה אפסית, פשוט סילקו אותי ואת משפחתי מהבית בבלפור. ככה, עם כל החפצים, פשוט נזרקנו לרחוב. נאלצנו ללכת לשרתון פלאזה, זו תחושה נוראית... זה קשה, קשה מאוד." (הפסיד בבחירות לאהוד ברק).
לניו יורק טיימס, יום אחרי הפיגוע בתאומים:
''It's very good.'' Then he edited himself: ''Well, not very good, but it will generate immediate sympathy".
ולא אמרנו מילה על השקרים.
