5 אצבעות בלבד... מחשבות על תנועת המחאה וכיצד עליה לפעול וממה להימנע. מביא יניב כהן אביעד
[email protected]
07.07.23 / 17:29
תגים:
תנועת המחאה
,
יניב כהן אביעד
13 הערות למציאות חיינו כאן, בצל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, מאת אדם שדי קשה להכניס אותו לתוך תבניות ולתוך ה"צדדים", שהמציאות הפוליטית העגומה בישראל הרגילה אותנו לחשוב בהם. ראו מדוע ומה הוא מציע.
5 אצבעות מניצחון... מחשבות על תנועת המחאה וכיצד עליה לפעול וממה להימנע.מביא יניב כהן אביעד
2. אני מתנגד לרפורמה המשפטית ואכן רואה בה נסיון למהפכה בסדרי המשטר.
3. אני מבין מאילו מניעים היא באה לעולם ומי הדוחפים העיקריים שלה. אלה מניעים לאומניים ודתיים. לאומניים - תסכול רב שנים מחוסר יכולת להפעיל מדיניות לאומנית בעיקר בשטחים. דתיים - תסכול רב שנים מחוסר יכולת לשנות את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה לטובת הדת במרחב הציבורי.
4. אני לא מקבל את המאוויים האלה. אני מתנגד להם. מדינת ישראל חייבת להישאר דמוקרטיה ליברלית, בה החלטות ומדיניות לא תבטאנה הפליה ופגיעה בזכויות אדם - כל אדם - על רקע דת, מוצא, גזע ומין.
5. אני לא חושב שהמניעים של הרפורמה הם רצון במשטר דיקטטורי ורצון לייצר כאן משטר מושחת או רפובליקת בננות. בוודאי לא פאשיזם. אלה יכולות להיות תופעות לוואי עקיפות ולא מתוכננות בטווח העתיד הרחוק, כתוצאה מהסרת רסנים, בלמים ואיזונים חוקתיים.
6. אני מאמין שהמניע של משפט נתניהו הוא לא הדרייב העיקרי בסיפור. אולי התפתח אצלו יצר נקם בממסד, אותו הוא תופס סובייקטיבית כמי שרדף ורודף אותו, ונוצר מעין מפגש אינטרסים להעז לעשות מה שלא חשב פעם. אבל הסיפור המשמעותי יותר בעניינו זה שהוא תלוי וסחיט בידי אידיאולוגים ובעלי אינטרס לאומניים ודתיים, כתוצאה מחוסר מרחב תמרון פוליטי ובעקבות החרמתו על ידי כל גוש השינוי. ההסטוריה תשפוט אם תופעת הרל"ב היתה מהלך נכון וחכם לישראל, הגם שסיבותיה הערכיות מאד מובנות.
7. אני חסיד גדול של כינון חוקה לישראל. זו אולי המשימה הכי גדולה של הדור שלנו. אנחנו חייבים חוקה. וכאשר תוחלף הממשלה הזו בממשלה שפויה, זו תהיה חייבת להיות משימת העל שלה, ועל זה הציבור יהיה חייב להיאבק גם ברחובות. כל גוש השינוי יהיה חייב להציב זאת בהבטחת הבחירות שלו, ולכל הפחות לדרוש משאל עם בעניין.
8. לצד כל האמור, אני נגד הקצנה וניהול מאבק "שבטי" שפוגע בציבורים אחרים, שלא רואה גם את כאבם ומצוקותיהם, שמכליל עליהם תכונות. אני נגד התנשאות וזלזול מכליל וגורף על ציבורים קשיי יום ופחות משכילים. אני נגד דמוניזציה של הקהילה החרדית והערבית. הקהילה החרדית לא חשוכה והחברה הערבית לא אלימה.
9. אני גם נגד יצירת היסטריה וזריעת בהלה בציבור באמצעות תרחישי בלהות כאילו אנחנו בדרך לפאשיזם או לדיקטטורה אלימה. הממשלה איננה אויב. זו ממשלה גרועה. בוודאי הגרועה בתולדות ישראל. היא נבחרה בהכרעה שמקורה בעיקר במסע דה לגיטימציה יצרי ורגשי בלבד נגד הממשלה שקדמה לה, שהיתה מורכבת ממגוון מרתק ואמיץ של מפלגות וציבורים והחלה לעשות פה דברים טובים.
10. חלק לא מבוטל מתוך הציבור שבחר בממשלה הנוכחית והכריע את הכף, כבר הבין, על פי הסקרים, שהוא שגה או שהוא התאכזב קשות ממה שבחר. כלומר, מבחינת דעת הקהל כיום המצב אופטימי. זה הדבר הכי חשוב לדמוקרטיה - שרוב הציבור חפץ בשימורה הליברלי והוא נגד פגיעה בה.
11. אני אופטימי באופן זהיר. הרבה בזכות המחאה אבל הרבה גם בזכות השכל הישר של מרבית אזרחי ישראל. הם לבד הבינו את הרעה. צריך להאמין בהם. להאמין בשיטה. להאמין קצת יותר ב DNA הישראלי שבכל זאת פיתחנו פה במשך 75 השנים.
12. ולכן הורדת גובה הלהבות בטרמינולוגיה, בשיח, במאבק זו לא סיסמה. זה הכרח בשביל לשמר את דעת הקהל תומכת וחפצה בהחלפת השלטון וכמה שיותר מהר. כל מה שיעורר אנטי, בעיקר רגשי, יפעל כבומרנג מול המחאה.
13. לעניות דעתי יש מטרה אחת מאד ממוקדת: 5 אצבעות מהקואליציה שיצביעו נגדה בהצבעת אי אמון מתישהו במהלך הקדנציה הזו. כדי להגיע אליהם, ללבבות שלהם, הם צריכים להרגיש שהם מזדהים עם הכאב העצום של הציבור הליברלי בישראל ומבינים בעצמם את האיום. זה יקרה רק אם הם ירגישו שהמחאה הזו היא כלל ישראלית וחפצה בטובת כולם - כולל זו של הבייס שבחר בהם.
ואם הגעתם עד כאן... הנה גם "כרטיס הביקור" שלי:
מומחה לחברה הישראלית, שירתתי 27 שנים במערכת הביטחון, עסקתי שנים רבות בתחום היהודי כאיש מודיעין וכחוקר אסטרטגי. מתון ומורכב בעמדותיי הפוליטיות - לא נוטה לקצוות ומשתדל לגבש את עמדותיי בענייניות ולא לפי פוזיציה. שוחר זכויות אדם, חירות ואינדיבידואליות, אך גם תומך בסולידריות קולקטיבית והתכנסות לאומית סביב טוב משותף - אזרחי, זהותי, פלורליסטי. מכבד מסורת, לא עוין אותה ולא נבהל מדתיים. מאמין בפתרון מדיני לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאמין בהידברות והגעה להסכמות רחבות בתוך החברה הישראלית וחושב שנדרש חינוך מוגבר לדמוקרטיה ליברלית ולכיבוד שלטון החוק. מתנגד לקיטוב ולשנאה, וסבור שחלק נכבד מהתרופה לתחלואות החברתיות הוא בגילויי אמפטיה, הכרה והבנה של הכאב והמצוקה של האחר וייחוס כוונות טובות. חושב שנושא האמון בחברה הישראלית הוא אחת הסוגיות הכי חשובות לטפל בה - אמון בין חלקי החברה ובינה לבין המוסדות. אמון הוא החמצן של דמוקרטיה. כמו כן מאמין שהגשר שמחבר בין שני הערכים שהכי מצויים במתח בדמוקרטיה - חירות ושוויון - הוא אחווה. ללא המשולש הזה דמוקרטיה לא יכולה לשגשג.
גם בפרופיל האישי והסוציולוגי שלי יש מורכבות שמאפשרת לי תובנות וחיבור לקהלים שונים - אני דתל"ש (חבשתי כיפה עד גיל 19), ירושלמי לשעבר שנים רבות, היום חילוני וגר במודיעין, יש לי בת זוג מרמת השרון שגדלה כחילונית גמורה בתל אביב, רקע ביטחוני ארוך, חצי מחבריי דתיים וחצי חילוניים, בא משורשים מזרחיים אך חי בתוך קודים מערביים.
מאמין גדול בעת הזו בכל פעילות ויוזמה שמבקשת להנמיך את גובה הלהבות, שחושבת על האופן שבו אפשר לאחות את השסע, שמאמינה בדמוקרטיה לצד יהדות ללא הכרעה ביניהן ברוח מגילת העצמאות, חושבת על הדו קיום שלנו כאן ביום שאחרי המאבקים ולא רק על הכרעות והכנעות, ופועלת לעורר ולייצג את הקול המתון והמורכב בחברה הישראלית שאני מאמין שהוא הרוב הגדול של אזרחי ישראל.
