הגנרל שלא מחכה לפקודה: האם רומן גופמן, נבחרו של נתניהו לראשות המוסד, אכן מתאים לתפקיד?

בין הסתערות אמיצה בשדרות לבין הפעלה מפוקפקת של נער בגבול הצפון והתעלמות מכך שהנער נכלא לתקופה ארוכה במידה רבה בגללו.  – דמותו של המזכיר הצבאי, רומן גופמן, היא מהמורכבות ויוצאות הדופן במטה הכללי. כעת, כשהוא נבחר ע"י נתניהו לראשות המוסד, עולה השאלה: האם הרוח ההתקפית מחפה על שיקול דעת שנוי במחלוקת?

בבוקר ה-7 באוקטובר 2023, בעוד הפיקוד העליון של צה"ל מנסה להבין את גודל הכאוס, מכונית פרטית אחת מני רבות דהרה דרומה . בתוכה ישב תת-אלוף רומן גופמן, אז מפקד המרכז לאימוני יבשה (מל"י) בצאלים. הוא לא חיכה לפקודה, לא המתין לנהג מבצעי, ופשוט נסע אל האש. בצומת שדרות הוא נתקל במחבלים, הסתער, נפצע קשה ופינה את עצמו לבית החולים כשהוא משאיר מאחוריו מיתוס של גבורה אישית. "נכשלנו, עכשיו נלך ונהרוג את כולם", אמר בראיון קצר ממיטת חוליו, משפט שהפך למזוהה עמו יותר מכל.

אך מתחת להילה של "הגנרל המסתער", מסתתרת דמות מורכבת הרבה יותר. גופמן, כיום אלוף והמזכיר הצבאי לראש הממשלה, הוא קצין ששמו נקשר ביוזמות יצירתיות ונועזות, אך גם בפרשייה מודיעינית אפלה ומטרידה שמעלה סימני שאלה כבדים לגבי שיקול דעתו – פרשת הפעלתו של הנער אורי אלמקייס.

ממינסק לגולן: השריונר ששובר מוסכמות

גופמן, יליד בלארוס שעלה לישראל בגיל צעיר, צמח בשורות חיל השריון. הוא לא גנרל מהזן ה"אריסטוקרטי"; הוא איש שטח, חספס, ישיר ובוטה. כמפקד חטיבה 7 וכמפקד אוגדת הבשן (רמת הגולן), הוא טיפח תדמית של קצין שדוגל ביוזמה התקפית מתמדת. הפילוסופיה שלו הייתה ברורה: לא ממתינים לאויב, אלא יוצרים חיכוך תמידי. הוא אף התפרסם בשורות הצבא כאשר בכנס קצינים הטיח דברים בוטים  ברוח זו ברמטכ"ל אביב כוכבי.

גישה זו הביאה אותו לחיכוכים לא מעטים עם המערכת הצבאית השמרנית, אך גם הפכה אותו לימים לחביבם של דרגים מדיניים שחיפשו "קצינים שרוצים לנצח". הקרבה הזו לראש הממשלה נתניהו התהדקה לאחר פציעתו ב-7 באוקטובר, והובילה למינויו למזכיר הצבאי – תפקיד אמון רגיש ביותר, המשמש לעיתים כמקפצה לתפקידים בכירים אף יותר.

הצללים: פרשת "הנער המופעל"

אולם, בתיק האישי של גופמן מרחפת עננה כבדה מתקופת פיקודו על אוגדת הבשן (2020-2022). זוהי הפרשה המכונה לעיתים "פרשת אורי אלמקייס" או "פרשת ההפעלה בגבול הצפון".

במרכז הפרשה עמד ניסיון של האוגדה בפיקודו של גופמן לנהל "מבצע תודעה" (לוחמה פסיכולוגית) נגד ההתבססות האיראנית בסוריה. השיטה הייתה יצירתית אך מסוכנת: הדלפת מידע מודיעיני לרשתות החברתיות כדי להביך את האיראנים או לחשוף את פעילותם. אלא שבמקום להשתמש בערוצים מקצועיים ומקובלים, נעשה שימוש באזרח – נער צעיר תושב הצפון, אורי אלמקייס.

זאת מעבר לכך שסוג פעילות זה אינו בדרך כלל בתחום הפעילות של מודיעין אוגדתי, האמור לעסוק אך ורק במודיעין טקטי הרלבנטי לתחום אחריותו וגם בכך היתה לכאורה חריגה מכללים.

ראו מה סיפר על כך אורי אלמקייס:

ראיון ב"כאן" עם אורי אלמקייס

הפרטים שנחשפו (חלקם תחת צווי איסור פרסום שהוסרו בהמשך) מציירים תמונה מדאיגה:

• ההפעלה: גורמי מודיעין באוגדה, בידיעתו ואישורו של גופמן, העבירו לנער חומרים, חלקם מסווגים, כדי שיפרסם אותם בערוצי טלגרם וטוויטר.

• ההסתבכות: הנער נעצר על ידי השב"כ בחשד למגע עם סוכן זר וביצוע עבירות ביטחון חמורות. הוא נחקר בתנאים קשים, כשהחוקרים סבורים שהוא מרגל, בעוד הוא טוען בתוקף: "אני עובד בשביל צה"ל".

• ההפקרה: במשך תקופה ארוכה, המערכת הצבאית לא הגנה על הנער. רק לאחר זמן רב התבררה התמונה המלאה – שהנער למעשה הופעל כ"נכס" מודיעיני ללא הכשרה, ללא הגנה משפטית, וללא אישורים מתאימים להפעלת קטינים או אזרחים במתווה כזה.

גופמן טען להגנתו כי לא ידע את גילו המדויק של הנער וכי הנחה להעביר רק מידע שאינו מסכן מקורות ("ידיעות גלויות"), אך החקירות והביקורת הציבורית הצביעו על כשל פיקודי וערכי עמוק.

הפרשה חשפה נכונות "לעגל פינות" ולקחת סיכונים על גבם של אזרחים, תוך עקיפת הנהלים הנוקשים של קהילת המודיעין.

הפנים למוסד: האם הוא מתאים?

כעת, כששמו של גופמן עלה כבחירתו של נתניהו להחלפת דוד ברנע כראש המוסד, יש לבחון את מועמדותו בעיניים פקוחות. התפקיד דורש שילוב נדיר של תעוזה מבצעית ושיקול דעת מדיני-אסטרטגי.

גופמן מביא איתו רוח לחימה שרבים טוענים שחסרה בקהילת המודיעין לפני ה-7 באוקטובר. הוא חושב מחוץ לקופסה, לא מפחד מעימותים, ונהנה מאמונו המלא של ראש הממשלה – נכס קריטי לראש מוסד שצריך גיבוי למבצעים נועזים באיראן וברחבי העולם. הוא מייצג את "הלוחם" ולא את "הדיפלומט", שינוי כיוון שאולי נדרש בעת מלחמה.

ועדיין ההתאמה של גופמן לתפקיד מוטלת בספק רב, בעיקר בשל שלוש סיבות מרכזיות:

1. חוסר נסיון מודיעיני כללי והיעדר כל ניסיון בתפקיד המצריך חשיבה אסטרטגית "מלמעלה"

2. אופי וערכים מוטלים בספק,  לאור פרשת אלמקייס. פרשת הנער היא תמרור אזהרה בוהק. עבודת המוסד בנויה על קדושת הטיפול בסוכנים. הפקרת סוכן (או "מופעל") היא החטא הגדול ביותר בעולם הביון. העובדה שגופמן אישר הפעלה חובבנית של אזרח, ואחר כך  הניח לו לכאורה להירקב בחדרי החקירות, דורשת לדעתי הבהרה ובדיקה מעמיקה. אם רוצים שפקודיו בעתיד יסמכו עליו.

3. פוליטיזציה: המעבר הישיר מלשכת ראש הממשלה (כמזכיר צבאי) לראשות המוסד, ללא צמיחה בתוך הארגון, עלול לצבוע את המוסד בצבעים פוליטיים ולפגוע בעצמאות שיקול הדעת של הארגון.

4. ס י כ ו ם: 

לדעתי, למרות זכויותיו הרבות כלוחם אמיץ ומפקד שדה מוערך, מינויו של רומן גופמן לראש המוסד עלול להיות שגיאה אסטרטגית.

ראש המוסד הוא לא רק "קמב"ץ על" של מבצעים; הוא האחראי העליון על חיי אדם במדינות אויב ועל מערכות יחסים עדינות ביותר. פרשת הפעלת הנער מעידה על ליקוי מאורות בשיקול הדעת הנוגע לחיי אדם ולנהלים מודיעיניים. מוסד שבראשו עומד אדם שאיפשר הפעלה כזו, עלול לסבול ממשבר אמון פנימי ומקצועי. גופמן הוא איש צבא מצוין למשימות של הסתערות וכיבוש, אך עולם הצללים דורש סוג אחר של אחריות – כזו שנראה כי הייתה חסרה באותה פרשה בגבול הצפון.