המתקן המתוכנן לטיפול באשפה במערב ראשל"צ – האמנם אסון סביבתי?

 בתמונה: מתקן אנארובי בלוס אנג'לס.

חשוב לציין כי התכנית כבר אושרה בוועדה המחוזית ונמצאת כרגע במצב של הפקדה להתנגדויות הציבור (בעצם זה בקשת היתר בניה). ומאחר ומיקום התכנית הוא בשטח גלילי, ולא בשטח שיפוט של אף רשות מקומית, נראה שעיריות ראשל"צ ונס ציונה נזעקו די בהפתעה מהתהליך המהיר בו אושרה התוכנית. 

 מה טוענים היזמים והמשרד להגנת הסביבה:

המתקן, יטפל בפסולת באמצעות תהליך ביולוגי וצפוי לשלוח להטמנה רק 50% מהכמות שיקבל, זאת לעומת המצב הנוכחי של הטמנת 80% מהפסולת הביתית.

החומר האורגני שיופק מהפסולת ישמש להכנת קומפוסט באיכות חקלאית. גז המתאן, שיהיה אחד מתוצרי מחזור הפסולת, ישמש לייצור חשמל בהספק של עד 12 מגה-ואט.

רשות הביטוי לנאור:

התכנית להקים מתקן לטיפול בפסולת בשטח השפד"ן מעוררת דאגה בקרב תושבים בעיר, ורבים כבר פנו אלי בנושא זה. בימים האחרונים ערכתי בדיקה ראשונה של הנושא, שוחחתי עם גורמים בכירים במשרד להגנת הסביבה, בעיריית ראשון לציון ובעמותת אדם טבע ודין, ועיינתי בעתירה המנהלית של עיריית ראשון לציון ובמסמכים רלוונטיים נוספים.

אין ספק שמדובר במתקן רחב-היקף, שיותר נכון להגדיר אותו כמפעל גדול, שאמור לטפל באלפי טונות של פסולת מידי יום. אבל חשוב להבהיר ולהדגיש כבר כאן – אין מדובר במתקן לשריפת פסולת, ואין כלל חלק כזה בתכנית.

הממשלה אכן קידמה בשנים האחרונות תכנית להקמת מתקני ענק לשריפת פסולת, בתקציב של מיליארדי שקלים. אולם, בזכות החלטה אמיצה וראויה להערכה של השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, התכנית הוקפאה, וכעת נשקלים פתרונות יותר ראויים ובני-קיימא לטיפול בפסולת שלנו.

אז על מה בעצם מדובר כאן? כידוע, אנחנו מייצרים כמויות פסולת עצומות. כמות הפסולת שאדם מייצר גדלה בהתאמה מלאה למצבו הכלכלי, ולכן ערים המדורגות באשכול סוציו-אקונומי 7, 8 או 9 מייצרות הרבה יותר פסולת לאדם מאשר ערים בדירוג נמוך יותר. מרבית ערי גוש דן המורחב (כולל ראשון לציון ונס ציונה) נמצאות בקבוצה זו.

התכנית שעל הפרק מנסה להתמודד עם כמויות הפסולת האלה, במקום להעבירן להטמנה. היא כוללת מתקן טיפול בפסולת בשיטה של "עיכול אנארובי". כלומר, פירוק הפסולת באמצעות חיידקים במתקן סגור, והפקת "ביו-גז" שמועבר לייצור חשמל. בכך תקטן מאד כמות הפסולת שתועבר להטמנה ותזהם את הקרקע, ויופק חשמל "ירוק" בתהליך שאינו כולל שריפת דלק מחצבי וזיהום האוויר שלנו.

המתקן מתוכנן לפעול במבנים סגורים, בתנאים של תת-לחץ שנועדו למנוע יציאה של מזהמים וריחות. אגב, גם בוצת השפדן, שבמשך שנים רבות הוזרמה לים התיכון וזיהמה אותו, מטופלת כיום באמצעות השיטה של "מעכלים אנארוביים".

מובן שניתן לצפות שמתקן בסדר גודל זה יגרום לבעיות סביבתיות ותחבורתיות, ויהיה צורך בהשגחה צמודה כדי שלא ייווצר כאן מפגע סביבתי חדש.

אני מברך על החלטתו של ראש העיר להיכנס לעובי הקורה, ולבחון בעזרת אנשי מקצוע את ההשפעות האפשריות של התכנית על נס ציונה. גם בעיריית ראשון לציון ובמועצה האזורית גן-רווה מקיימים ממש כעת בחינה יסודית של הנושא, ויש לקוות שעמדות העיריות ישפיעו על יישום התכנית.

בימינו, בניגוד אולי לציפיה שהתפתחה ברשתות החברתיות, להיות ירוק אין משמעותו להתנגד אוטומטית לכל דבר. נכון יותר לשקול דברים לגופו של ענין, ובעיקר יש צורך למצוא פתרונות בני-קיימא לבעיות שאנו עצמנו יוצרים. והבעיה העיקרית היא כמויות הפסולת האדירות והתקציב העצום שאנחנו צריכים להשקיע כדי לטפל בהן.

מסיבה זו המהלך שצריך לעשות בטווח המיידי הוא צמצום כמויות הפסולת שאנחנו מייצרים. איך? באמצעות צריכה יותר מחושבת ומתוכננת, שימוש חוזר במוצרים, בגדים ומכשירים, וכמובן הפרדת פסולת – ומחזור ככל הניתן. כך גם נוכל לחסוך חלק מהמיליונים שאנחנו משלמים בכל שנה, דרך תקציב העיריה, על פינוי הפסולת וקבורתה באדמה. 

עמדתנו כעיריה צריכה להיקבע בהתאם להשפעות הסביבתיות האפשריות של המתקן עלינו. אבל במקביל עלינו, כאזרחים, לקחת אחריות על הצריכה שלנו ועל הפסולת שאנחנו מייצרים, ולהפסיק לקוות שמישהו אחר יטפל בה. כי גם אם נתעלם – הבעיה הזאת לא תיעלם...

נאור : בימינו, בניגוד אולי לציפיה שהתפתחה ברשתות החברתיות, להיות ירוק אין משמעותו להתנגד אוטומטית לכל דבר. נכון יותר לשקול דברים לגופו של ענין.

כדאי עוד לדעת: