כך ספד יוסי חבני אביה של שקד חבני ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה לבתו, אמש בעצרת הזיכרון העירונית

זוכרים בנחלה מפגש עם יוסי חבני אביה של שקד חבני ז"ל בת נס ציונה שנרצחה במסיבת הנובה 

עדכון - הכרטיסים אזלו. 

שישה ימים התפללה העיר נס ציונה לקבל סימן חיים משקד חבני ז"ל, בת העיר שיצאה למסיבת הנובה ונקלעה לטבח השביעי באוקטובר. בתאריך 12/07/2023 התקבלה הידיעה כי שקד חבני ז"ל שנעדרה מאז יום שבת נמצאה ללא רוח חיים לאחר שנרצחה במסיבה סמוך לקיבוץ רעים.

במשך השנה שחלפה חבקה קהילת נס ציונה את המשפחה. עץ שקד ניטע  לזכרה במרכז מתחם המשרדים והעסקים "יובלים", ובבית הספר בינתחומי הדר התקיים טורניר כדורגל לזכר שקד. את טורניר הכדורגל שפט אביה של שקד, יוסי חבני (תלמיד בבית הספר בעבר). 

ביום רביעי , 9/10/2024,  בשעה 20:00 לערב הנצחה וזיכרון, במסגרת, מפגשים עם משפחות הנרצחים והחללים בני ובנות נס ציונה, ייערך מפגש ושיחה עם יוסי חבני (אביה של שקד חבני ז"ל) בהנחיית רביב ורניק.

להלן הדברים שנשא יוסי אמש, בעצרת הזיכרון העירונית:

משפחות שכולות, אורחים נכבדים!

אני יוסי חבני, אבא של שקד שנרצחה במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר.

ראש השנה אשתקד לא העליתי בדמיון הכי פרוע שלי שאעמוד כאן מולכם כנציג המשפחות השכולות של נופלי נס-ציונה.

ראש השנה תשפ"ד – חיכינו לרגע שיגיע - ישבנו סביב שולחן החג נרגשים ושמחים לקראת השנה החדשה, החגים שבפתח, רגעי גיבוש משפחתיים, טיולים, חופשות...

ראש השנה הנוכחי – חששנו כל כך מהרגע שיגיע, שיגיעו החגים, מה בדיוק עושים? איך חוגגים? איך מתמודדים עם הכסא הריק שבלעדיו התמונה לא שלמה?

בשבעה באוקטובר 2023 נפלו עלינו השמיים, חשך עלינו עולמנו,

עלינו הורי הנרצחים ועלינו כעם וכמדינה.

במקום לשמוח בחג שמחת תורה – מצאנו את עצמנו במשך ימים שהרגישו כנצח מחפשים את ילדינו כשגיהינום ותופת מסביב. לבסוף, הגיעה הבשורה המרה, בה התבשרנו כי הצטרפנו למשפחה שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנה – משפחת השכול.

היתה זו הסנונית הראשונה לשנה קשה ועקובה מדם,

במהלכה איבדנו מטובי בנינו ובנותינו.

החיים מאותו הרגע השתנו מקצה לקצה,

החיוך הפך עצוב, דמעות של צחוק הפכו לדמעות של כאב,

האוכל איבד את טעמו והשמיים איבדו את בהירותם.

אין יום, שעה, דקה דומים לימים עברו.

וההחמצה – תחושת ההחמצה קשה מנשוא

ילדינו הצעירים, היפים, המוכשרים ומלאי החיים, שנרצחו בידי בני עוולה

כבר לא יגשימו את כל חלומותיהם, כבר לא יטיילו בעולם כפי שתכננו,

כבר לא ילמדו ולא יעבדו, לא יתחתנו ולא יביאו ילדים לעולם.

ואנחנו לנצח נישאר עם תחושת ההחמצה והאובדן על מי שהיו ועל מי שעוד יכלו להיות ולא יהיו עוד...

ויחד איתם גם אנחנו לא נהיה עוד... לא נהיה מי שהיינו, לנצח ניאלץ ללמוד לחיות עם בור ענק בלב שלא יתאחה לעולם, ובכל בוקר מחדש ניאלץ לבחור בחיים – כי אין לנו ברירה אחרת...

לשקד שלנו הבטחנו להמשיך ולבחור בחיים, להיות מגדלור ולדאוג שיואר לעד למען ילדינו ולכל מי שסביבנו, לו יכלה לבקש – היתה אומרת: " אוהבת אתכם, בבקשה תמשיכו, אני לצידכם". אנו נמשיך להפיץ את אורה ואת דרכה למען חברה טובה יותר כל ימי חיינו.

באחד ממכתביה לחברתה כתבה שקד: "את עוברת אתגרים ותזכרי תמיד שאדם מקבל אתגרים שהוא מסוגל בודאות לעבור, ואז הבחירה בידיו אם לצאת משם או לא". דברי העידוד של שקד לחברתה הותירו עבורנו צוואה לא כתובה המחדדת את המחשבה שבכל אתגר בחיים הבחירה כיצד להתמודד נתונה בידינו.

נמשיך לספר את סיפורה של שקד ושל ילדינו טובי הלב, הגיבורים והאמיצים.

ילדים שאהבו את החיים,

אימצו בחום ובאהבה את כל הבאים בקרבתם.

עם מאור פנים, חיוך, צניעות ואצילות נפש,

ילדים שהיו דוגמה ומופת לאהבת חינם, לנתינה ולרוחב לב.

והותירו אחריהם מורשת שתישאר חקוקה בלבבות של כולנו בכאב,

אובדנם של הילדים נוראי לנו אישית כהורים וליקום כולו.

בכל אחד מאיתנו הם ימשיכו לפעום.

אשתף אתכם במשל קצר על אב המספר לבנו על חלום שחלם ובו שני זאבים נלחמים זה בזה,

"ספר לי עליהם" ביקש הילד.

האחד, סיפר האב, היה זאב אופטימי עם אנרגיות טובות, תקווה וחשיבה חיובית, השני היה פסימי, מריר ומדוכדך. "מי ינצח? שאל הבן. "זה שאאכיל אותו יותר" השיב האב.

אז באותה הנשימה, אאחל לכולנו שנעשה את הבחירות הנכונות, שנדע להאכיל את הזאב האופטימי שרואה את חצי הכוס המלאה, לא נוותר על החיים, שנביט לצדדים ונמצא את נקודות האור שתמיד סביבנו.

אסיים בקטע משירה של מירי מסיקה שאני אישית מתחבר מאוד למסר שלו:

"עולם מוזר, כולו שלך, כשהתקווה בלב בוערת,

יש בדידות, יש כאב והתקווה איתך נשארת,

אל תאבד אותה, תשמור עליה.

ומה יהיה מחר - אין איש יודע".

ילדים אהובים שלנו, נוחו על משכבכם בשלום,

תהא נשמתכם צרורה בצרור החיים.