נס ציונה ליוותה למנוחת עולמים את סמ"ר אייל מימרן שנפל בעזה

05.07.24 / 13:57

$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('b26f4e0e-1824-4caf-b227-827f23c0067e','/dyncontent/2024/7/7/6ac38f55-9efa-40d8-b71c-62a1f92cf06c.jpg',17973,'מנויים 300100 ',525,78,true,48688,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('b26f4e0e-1824-4caf-b227-827f23c0067e','/dyncontent/2024/10/31/73b24ad8-a75b-4379-8eaf-25bbdae73641.jpg',18376,'אייטם כתבה חוגים עד אחרי סוף 2024 ',525,78,true,48688,'Image','');},15]]);})

תגים: "חרבות ברזל" , אייל מימרן

מאות המתינו בצידי הדרך מכפר אהרון לחלקה הצבאית אוחזים בדגלים ובית העלמין היה צר מהכיל את כל הבאים ללוויה, למעלה מאלף אבלים ובהם חבריו ללימודים ולנשק, בני משפחה וידידים וכן תושבים רבים שחשו צורך להיות שם, להיפרד מגיבור נוסף.
אמו שנפרדה ממנו בהצדעה קורעת לב: "אני לא מאמינה שאני עומדת כאן וסופדת לך. תמיד אמרנו שרק לנו זה לא יקרה. זה קרה, הגרוע מכל. אייל, ילד שלי, נראה כאילו זמנך היה קצוב וניצלת אותו"

סמ"ר אייל מימרן שנפל בעזה

החלקה הצבאית בנס ציונה שוב הפכה ליעדם של מאות ואולי אלפים שמילאו היום את הדרך העולה לבית העלמין, כאשר השדה הסמוך נמלא מכוניות בהיעדר מקומות חניה בעוד החום הכבד לא הרתיע איש.

היו שם רבים רבים מצעירי העיר, חברים ללימודים מ"גולדה" וחברים מהשכונה ומהצופים, שם היה אייל פעיל ביותר. והיו גם חבריו מיחידת הצנחנים המהוללת גדוד 101, בה שירת כחובש קרבי, לפחות אלו שהיו בחופשה והמעטים שיכלו לצאת מעזה ולהגיע.

והם חלקו סיפורים וזכרונות בעודם ממתינים למסע הלוויה, לו המתינו שעה ארוכה בלהט השמש היוקדת מאות תושבים נושאי דגלים, שהתפרסו לאורך הדרך מהכיכר בכפר אהרון.

מעל קברו ספדו לו: מפקד בא"ח חטיבת הצנחנים סגן אלוף דור מנשוף, ראש העיר שמואל בוקסר, חברו עמית לוי, בת דודתו אמילי, דודו שמואל וכן אמו אסתר ואחיו דניאל.

אחיו ואמו סופ'ים לו. צילום: מאיר תורג'מן

אחיו דניאל :

" איך יכולת להשאיר אותי בעולם הזה בלעדיך? עוד שבועיים היית אמור לצאת לרגילה של שבועיים והיינו אמורים להוציא יחד רישיון לאופנוע. כשרק היית חוזר הביתה מהצבא היית ישר הולך לטייל בכל הארץ, בכלל לא היינו רואים אותך. אני אזכור אותך לעד אח שלי הגיבור".

האם אסתר שנפרדה מבנה בהצדעה קורעת לבבות:

"אני לא מאמינה שאני עומדת כאן וסופדת לך. תמיד אמרנו שרק לנו זה לא יקרה. זה קרה, הגרוע מכל. אייל, ילד שלי, נראה כאילו זמנך היה קצוב וניצלת אותו"

אך דומה שיותר מכל ריגש סיפורה של אמו, על כך שאת כל הלילה האחרון עברה בקריאת הפנקסים הקטנים ששמר בחדרו ובכיסיו. פנקסים בהם רשם לעצמו שברי רעיונות ומחשבות, הכל כחלק מתוכניתו שהתגבשה בצל חוויותיו בעזה לכתוב ספר.

ראש עיריית נס ציונה, שמואל בוקסר:

אייל שהינו החלל הרביעי שמובא לקבורה בחלקה הצבאית בעיר מתחילת המלחמה, היה חבר אהוב ומדריך מוערך בצופים. הוא סיכן את חייו למען ישראל. לחם באומץ, נפל בקרב, הקריב את חייו למעננו.".