פער השכר המגדרי בישראל נותר יציב ולכן מדאיג: נשים עדיין מרוויחות כ-20% פחות !
07.12.25 / 19:30
מחקר חדש חושף: הפערים בשכר בין גברים לנשים נותרו יציבים ברמה של כ-20% במשך שני עשורים, עם פערים חמורים יותר בקרב בעלי השכלה גבוהה ובעשירונים העליונים.
בעשירון השכר התחתון, נשים מהוות למעלה מ-50%.
בעשירון השכר העליון, ייצוג הנשים צונח לכ-20% בלבד.
פער השכר המגדרי בישראל יציב ומדאיג: נשים מרוויחות כ-20% פחות
מחקר מקיף ומעודכן שפרסם היום מרכז אדוה בשיתוף קרן פרידריך אברט, מאת ד"ר אלינה רוזנפלד, מציב תמונת מצב מדאיגה בנוגע לפערי השכר המגדריים בישראל. ממצאי המחקר מעלים כי הפערים נותרו יציבים ומזעריים בתנודתיות בשני העשורים האחרונים, ועומדים סביב רף 20% בשכר.
"שיקום שוק העבודה שלאחר המלחמה צריך לכלול פרספקטיבה מגדרית. אחרת, במקרה הפחות גרוע המצב יישאר כפי שהוא כבר קרוב לשני עשורים, ובמקרה הגרוע הפערים ייתרחבו." – ד"ר אלינה רוזנפלד.
הפערים חריפים במיוחד בשכר החודשי ובעשירון העליון
הפערים בולטים במיוחד בשכר החודשי. בקרב שכירים יהודים במשרה מלאה, הפער בשכר החציוני החודשי מטפס ל-26%, בעוד שהפער השעתי נמוך יותר ועומד על 16%. בקרב שכירים ערבים, הפערים החודשיים עומדים על 21%.
השפעת הפערים ניכרת בבירור בהתפלגות השכר:
בעשירון השכר התחתון, נשים מהוות למעלה מ-50%.
בעשירון השכר העליון, ייצוג הנשים צונח לכ-20% בלבד.
הנתונים חמורים במיוחד בבחינת השכר הגבוה: השכר החציוני לחודש בקרב 10% הנשים המרוויחות ביותר הוא 27,600 ש"ח, לעומת 41,200 ש"ח בקבוצת הגברים המקבילה.
השכלה לא מצמצמת את הפער, אלא מגדילה אותו
מגמה מטרידה עולה מבדיקת הקשר בין השכלה לפערי שכר: הפערים גבוהים יותר דווקא ברמות ההשכלה הגבוהות ביותר. בעוד שפער השכר בקרב בעלי תעודת בגרות עומד על כ-19%, הוא מזנק לכ-35% בקרב בעלי תואר שני ומעלה.
החוקרים מצביעים על בידול תעסוקתי והסללה כתורמים מרכזיים: נשים מרוכזות במקצועות הטיפול, ההוראה והבריאות – המתאפיינים בשכר ממוצע נמוך – בעוד גברים מרוכזים בתחומים הטכנולוגיים. תופעה זו מעידה על הערכת חסר לעבודה הנתפסת כ"נשית" ומתומחרת בחסר בהשוואה לעבודה "גברית".
הפריפריה והמשפחה מעמיקים את הקושי
פערי השכר אינם רק תוצאה של השכלה ומקצוע, אלא גם מושפעים מחסמים גיאוגרפיים ומשלב הקמת המשפחה:
חסמים גיאוגרפיים: נשים בפריפריה, במיוחד נשים ערביות, סובלות מחסמים משמעותיים כגון מיעוט כלי רכב, תשתיות תחבורה מוגבלות וזמינות נמוכה של מסגרות חינוך לילדים, המגבילים את אפשרויות התעסוקה שלהן.
פער לאורך החיים: הפערים מתרחבים משמעותית סביב שלב הלידה והקמת המשפחה. נשים חוות ירידה בשכר ובקצב הקידום שאינה נסגרת בהמשך הקריירה, מה שמוביל לייצוג נמוך בתפקידי ניהול בכירים ובעמדות השפעה.
לפערי השכר המתמשכים יש השלכה ישירה על העתיד הכלכלי: הפנסיה. מאחר שההפרשות נגזרות מהשכר, נשים בגיל פרישה מצויות בסיכון גבוה יותר לעוני. מנתוני הלמ"ס עולה כי ממוצע הפנסיה החודשית מעבודה של נשים בגילאי 65+ (4,646 ש"ח) נמוך משמעותית מזה של גברים בגילאי 67+ (6,139 ש"ח).
הצמצום של פערי השכר דורש, לדעת החוקרים, גישה מערכתית ורב-ממדית שאינה מתמקדת רק בפרט. בין הצעדים הנדרשים:
שקיפות ותמריצים: עידוד שקיפות בשכר ומתן תמריצים לארגונים המקדמים שוויון פנימי.
תשתיות: הרחבת נגישות תחבורה ומסגרות חינוך בפריפריה, בדגש על יישובים ערביים.
הורות שוויונית: פיתוח מסלולי קריירה המותאמים לשילוב חיי משפחה ועבודה, ועידוד אבות לשאת בחלק משמעותי יותר בטיפול בילדים.
שיפור שכר במקצועות "נשיים": שיפור תנאי ההעסקה והשכר בתחומי החינוך והטיפול כדי להפוך אותם לאטרקטיביים יותר.
המחקר מדגיש כי פערי השכר המגדריים בישראל הם תוצאה של מכלול חסמים מבניים, תרבותיים וכלכליים, ומדיניות מקיפה היא חיונית להשגת שוויון הזדמנויות אמיתי.
