הרוח הישראלית המופלאה: רשמים מביקור מרגש בביה"ח השיקומי גריאטרי "גולדנקייר" נס ציונה
29.10.23 / 11:44
אחרי 3 שבועות, בהם קלט ביה"ח כמאה מטופלים נוספים מבתי חולים בדרום, תפוסתו מתקרבת ל500 מטופלים, מהם כמאה תשושי נפש. ולמרות קושי מובנה בגיוס כח אדם נוסף, קשיים אובייקטיוויים של הצוות ופחות נוכחות של קרובי המאושפזים מסיבות מובנות, מדהים לראות את התפקוד המיטבי של הצוות, הכולל ערבים רבים ופועל כאיש אחד, שעות ארוכות ובמאמץ שיא.
ותענוג לראות את המתנדבים/ות הבאים לסייע בשמירה על המוראל .
ענת לוין המנהלת ומנהלת השרות הסוציאלי, לילך נגאוקר-היערכות חרום לצד גיבוש מדהים של הצוות
הרוח הישראלית המופלאה: רשמים מביקור מרגש בביה"ח השיקומי גריאטרי "גולדנקייר" נס ציונה
כבר למחרת השבת השחורה, עברו שלושת בתי החולים הסיעודיים של הרשת "גולדנקייר" בנס ציונה "דושי" בנצרת ו"נאות התיכון" בתל אביב – למתכונת חרום.
המשמעות: שעות עבודה ארוכות יותר, שמרטפיות לילדי עובדים/ות, תגבור כח אדם ככל שניתן וכל מה שנדרש בכדי להגדיל את התפוסה האופטימלית
ואכן, כשאני מסתובב במרכז, על שני מבניו, קשה להבחין שלא מדובר בשיגרה, אולי מלבד כמות המבקרים, שדווקא פחתה.. כי חלק גדול מקרובי המטופלים, בני ובנות זוג וכו' מתקשים או חוששים להגיע. ויש כמובן רבים הגרים בדרום במקור מלבד קרוב למאה מאושפזים/ות שהועברו לכאן מבתי חולים בדרום.
פגשתי שם את מנהלת המקום, ענת לוין, (בתם של בעלי ומייסדי הרשת, לרה ובוריס לוין הנס ציונים) ואת מנהלת השרות הסוציאלי במקום, לילך נגאוקר ושוחחנו ארוכות על ההתמודדות עם העומס המעשי ובעיקר המנטלי.
וניתן לומר שמגיפת הקורונה וההתמודדות עם השלכותיה בשעתו, הכינו אותן היטב למצב הנוכחי שמבחינות מסויימות קל יותר. והעיקר, ענת מספרת בגאווה על רוח הצוות והגיבוש בין העובדים/ות שכמעט ולא נעדרו מעבודתם, למרות קשיים אובייקטיוויים ולמרות היות חלק גדול מהם ערבים ישראלים שבלא מעט מקומות עבודה העדיפו לא להגיע, מחשש לעימותים על רקע המלחמה.
עם זאת, המלחמה שברקע מעמיסה רבות על צוות העובדות הסוציאליות, בעיקר בשל החרדות, הדאגות לבני משפחה וכל מה שעובר על העם כולו, אך כאן מועצם הרבה יותר, כאשר אנשים קשישים, בשיקום או האישפוז מרותקים לחדשות במשך שעות.
וכאן בעיקר באים לידי ביטוי המתנדבים, . יש ביניהם נשים מבוגרות שבאות להיות לצד המטופלים, לסייע לצוות בהאכלה לדוגמה ולעזור למטופלים בעצם נוכחותן. להיות להם לחברה, בהיעדר קרובי המשפחה שלהם. ויש את בני הנוער שבאו ובאים להעלות מוראל ולעודד וגם לשטוף כלים במטבח, כשצריך.
עוד דוגמה נפלאה לרוח הישראלית, בזכותה ננצח !
