לקראת חג השבועות: "א ק ד מ ו ת " – לא לאשכנזים בלבד !

בתמונה: פרוכת מיוחדת לחג השבועות -עליה רקום הפסוק המסיים - צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא 

אקדמות היא כעין "רשות" ופתיחה לקריאת עשרת הדברות . את הפיוט חיבר רבי מאיר בר' יצחק שליח צבור נהוראי, שחי בגרמייזא ומת לפני שנת 1096, בחלק ראשון מוסר את שבחו של הקב"ה בבריאת העולם והמלאכים לשרתו, ובבחירת עם ישראל להללו ולשבחו. בחלק השני מתאר את הויכוח של אומות העולם עם ישראל הנרדפים בגולה ונהרגים על קידוש השם. האומות מסיתות לעזוב אמונתם ולהתבולל בגויים, ובני ישראל משיבים כי הם מקווים לישועה, וטוב מוזמן להם בעולם הבא.

הפיוט מושר בנעימה מיוחדת על ידי שליח הציבור והקהל לסירוגין. המנגינה המקובלת נחשבת למנגינה שמקורה עוד בימי הביניים, אך מקורה אינו ידוע,

אקדמות

אַקְדָמּוּת מִלִּין וְשָׁרָיוּת שׁוּתָא

אַוְלָא שָׁקִילְנָא הַרְמָן וּרְשׁוּתָא

בְּבָבֵי תְּרֵי וּתְלַת דְּאֶפְתַּח בְּנַקְשׁוּתָא

בְּבָרֵי דְבָרֵי וְטָרֵי עֲדֵי לְקַשִּׁישׁוּתָא

גְּבוּרָן עָלְמִין לֵהּ וְלָא סִפֵּק פְּרִישׁוּתָא

גְּוִיל אִלּוּ רְקִיעֵי קְנֵי כָּל חֻרְשָׁתָא:

דְּיוֹ אִלּוּ יַמֵּי וְכָל מֵי כְּנִישׁוּתָא:

דַּיְרֵי אַרְעָא סַפְרֵי וְרַשְׁמֵי רַשְׁוָתָא

הֲדַר מָרֵי שְׁמַיָּא וְשַׁלִיט בְּיַבֶּשְׁתָּא

הָקֵם עָלְמָא יְחִידָאֵי וְכַבְּשֵׁהּ בְּכַבְּשׁוּתָא

וּבְלָא לֵאוּ שַׁכְלְלֵהּ וּבְלָא תְשָׁשׁוּתָא

וּבְאָתָא קַלִּילָא דְּלֵית בָּהּ מְשָׁשׁוּתָא

זַמִּין כָּל עֲבִידְתֵּהּ בְּהַךְ יוֹמֵי שִׁתָּא

זֵהוֹר יְקָרֵיה עֲלִי עֲלֵי כּוּרְסֵהּ דֶּאֱשָׁתָא

תיאור המלאכים המשרתים את הקב"ה

חֲיָל אֶלֶף אַלְפִין וְרִבּוֹא לְשַׁמְשׁוּתָא

חַדְתִּין נְבוֹט לְצַפְרִין סַגִּיאָה טְרָשׁוּתָא

טְפֵי יְקִידִין שְׂרָפִין כְּלוּל גַּפֵּי שִׁתָּא

טְעֵם עַד יִתְיְהֵב לְהוֹן שְׁתִּיקִין בְּאַדִּשְׁתָּא

יְקַבְּלוּן דֵּין מִן דֵּין שָׁוֵי דְלָא בְּשַׁשְׁתָּא

יְקַר מְלֵי כָל אַרְעָא לִתְלוֹתֵי קְדֻשְׁתָּא

כְּקָל מִן קֳדָם שַׁדַּי כְּקָל מֵי נְפִישׁוּתָא

כְּרוּבִין קֳבֵל גַּלְגַּלִּין מְרוֹמְמִין בְּאַוְשָׁתָא

לְמֶחֱזֵי בְּאַנְפָּא עֵין כְּוַת גִּירֵי קַשְׁתָּא

לְכָל אֲתַר דְמִשְׁתַּלְּחִין זְרִיזִין בְּאַשְׁוָתָא

מְבָרְכִין בְּרִיךְ יְקָרֵהּ בְּכָל לְשָׁן לְחִישׁוּתָא

מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ דְלָא צָרִיךְ בְּחִישׁוּתָא

נְההִים כָּל חֵיל מְרוֹמָא מְקַלְּסִין בַּחֲשַׁשְׁתָּא

נְהִירָא מַלְכוּתֵהּ לְדָר וְדָר לְאַפְרַשְׁתָּא

סְדִירָא בְּהוֹן קְדוּשְׁתָּא וְכַד חַלְפָא שַׁעְתָּא

סִהיוּמָא דִלְעָלַם וְאוּף לָא לִשְׁבוּעֲתָא

תיאור עם ישראל המשבח את הקב"ה

עֲדַב יְקַר אַחֲסַנְתֵּהּ חֲבִיבִין דְּבִקְבַעְתָּא

עֲבִידִין לֵיהּ חֲטִיבָא בִּדְנַח וּשְׁקַעְתָּא

פְּרִישָׁן לְמָנָתֵהּ לְמֶעְבַּד לֵיהּ רְעוּתָא

פְּרִישׁוּתֵהּ שְׁבָחֵהּ יְחַוּוּן בְּשָׁעוּתָא

צְבִי וְחָמִיד וְרָגִיג דְּיִלְאוּן בְּלָעוּתָא

צְלוֹתְהוֹן בְּכֵן מְקַבֵּל וְהַנְיָא בָּעוּתָא

קְטִירָא לְחֵי עָלְמָא בְּתָגָא בִּשְׁבוּעֲתָא

קֳבֵל יְקַר טוֹטֶפְתָּא יְתִיבָא בִקְבִיעוּתָא

רְשִׁימָא הִיא גוּפָא בְּחָכְמְתָא וּבְדַעְתָּא

רְבוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל קְרָאֵי בִשְׁמַעְתָּא

שְׁבַח רִבּוֹן עַלְמָא אֲמִירָא דַכְוָתָא

שְׁפַר עֲלֵיהּ לְחַווּיֵהּ בְּאַפֵּי מַלְכְּוָתָא

תיאור הדו־שיח בין ישראל לאומות

תָּאִין וּמִתְכַּנְשִׁין כְּחֵיזוּ אַדְוָתָא

תְּמֵהִין וְשַׁיְילִין לֵיהּ בְּעֵסֶק אַתְוָתָא

מְנָן וּמָאן הוּא רְחִימָךְ שַׁפִּירָא בְּרֵיוָתָא

אֲרוּם בְּגִינֵהּ סָפִית מְדוֹר אַרְיְוָתָא

יְקָרָא וְיָאָה אַתְּ אִין תַּעַרְבִי לְמַרְוָתָא

רְעוּתֵךְ נַעֲבֵיד לִיךְ בְּכָל אַתְרְוָתָא

בְּחָכְמְתָא מְתִיבָתָא לְהוֹן קְצַת לְהוֹדָעוּתָא

יְדַעְתּוּן חַכְּמִין לֵיהּ בְּאִשְׁתְּמוֹדָעוּתָא

רְבוּתְכוֹן מָה חֲשִׁיבָא, קֳבֵל הַהִיא שְׁבַחְתָּא:

רְבוּתָא דְיַעֲבֵּד לִי, כַּד מַטְיָא שַׁעְתָּא:

בְּמֵיתֵי לִי נְהוֹרָא, וְתַחֲפֵי לְכוֹן בַּהֲתָא:

יְקָרֵהּ כַּד אִתְגְלֵי, בְּתוּקְפָא וּבִגְבוּרְתָּא:

יְשַׁלֵם גְמוּלַיָּא, לְסַנְאֵי וְנַגְוָתָא:

צִדְקָתָא לְעַם חָבִיב, וְסַגְיָא זַכְוָתָא:

חֲדוּ שְׁלֵמָא בְּמֵיתֵי, וּמָנָא דַכְוָתָא:

קִרְיְתָא דִירוּשְׁלֵם, כַּד יְכַנֵּשׁ גַלְוָתָא:

יְקָרֵהּ מָטִיל עֲלֵהּ, בְּיוֹמֵי וְלֵילְוָתָא:

גְנוּנֵהּ לְמֶעְבַּד בָּהּ, בְּתֻשְׁבְּחָן כְּלִילָתָא:

דְּזֵהוֹר עֲנָנַיָּא, לְמִשְׁפַּר כִּילָתָא:

לְפוּמֵיהּ דַּעֲבִידְתָּא, עֲבִידָן מְטַלַּלְתָּא:

בְּתַכְתַּקֵּי דְהַב פִּיזָא, וּשְׁבַע מַעֲלָתָא:

תְּחִימִין צַדִּיקֵי, קָדָם רַב פָּעֳלָתָא:

וְרֵיוֵיהוֹן דָּמֵי, לְשָׂבְעָא חֶדְוָתָא:

רְקִיעָא בְּזֵיהוֹרֵהּ, וְכוֹכְבֵי זִיוָתָא:

הֲדָרָא דְּלָא אֶפְשַׁר, לְמִפְרַט בִּשִׂפְוָתָא:

וְלָא אִשְׁתְּמַע וְחָמֵי, נְבִיאָן חֶזְוָתָא:

בְּלָא שָׁלְטָא בֵהּ עֵין, בְּגוֹ עֵדֶן גִּנְּתָא:

מְטַיְּלֵי בֵהּ חִנְגָּא, לְבַהֲדֵי דִשְׁכִינְתָּא:

עֲלֵהּ רַמְזֵי דֵין הוּא, בְּרַם בְּאֶמְתָנוּתָא:

שַׂבַּרְנָא לֵיהּ בְּשִׁבְיָן, תְּקוֹף הֵמָנוּתָא:

יַדְבֵּר לָן עָלְמִין, עֲלֵמִין מְדַמּוּתָא:

מְנָת דִּילָן דְּמִלְּקַדְמִין, פָּרֵשׁ בַּאֲרָמוּתָא:

טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא:

וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא:

בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא:

יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא:

מְקָרֵב לֵיה בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא:

אֲרִיסְטוֹן לְצַדִּיקֵי יְתַקֵן, וְשֵׁרוּתָא:

מְסַחֲרִין עֲלֵי תַכֵּי, דְכַדְכֹּד וְגוּמַרְתָּא:

נְגִידִין קָמֵיהוֹן, אֲפַרְסְמוֹן נַהֲרָתָא:

וּמִתְפַּנְּקִין וְרַוֵּי, בְּכַסֵּי רְוָיָתָא:

חֲמַר מְרַת דְּמִבְּרֵאשִׁית, נְטִיר בֵּי נַעֲוָתָא:

והסיכום, פנייה לשומעים ללמוד תורה

זַכָּאִין כַּד שְׁמַעְתּוּן, שְׁבַח דָּא שִׁירָתָא:

קְבִיעִין כֵּן תֶּהֱווּן, בְּהַנְהוּ חֲבוּרָתָא:

וְתִזְכּוּן דִּי תֵיתְבוּן, בְּעֵלָּא דָרָתָא:

אֲרֵי תְצִיתוּן לְמִלַּי, דְּנָפְקִין בְּהַדְרָתָא:

מְרוֹמָם הוּא אֱלָהִין, בְּקַדְמָא וּבַתְרַיְתָא:

צְבִי וְאִתְרְעִי בָן, וּמְסַר לָן אוֹרַיְתָא:

תרגום לעברית

מאת: פרופ' אמנון שפירא

 ראשית הדברים ופתיחת שיח אקח תחילה הסכמה ורשות
בשתים ושלש שורות שאפתח בחרדה
ברשות בורא עולם ונושאו עד זקנה.
גבורת עולם לו ואין סיפק לפרשן,
אילו היו הרקיעים גויל וכל היערות קולמוסים,

 אילו דיו היו הימים וכל מקוי מים,
ודיירי ארץ סופרים ורושמי רשימות –

 את הדר אדון השמים והשליט ביבשה,

אשרהקים יחידי את העולם ואין חקר ליסודותיו.
ובלי לאות שכללו ובלי כל חולשה
באות קלילה שאין בה ממשות.
 הכין כל מלאכתו באלו ששת הימים,
ואור כבודו עלה על כסא של אש.
 צבא אלף אלפים ורבבה לשרתו,
משרתים חדשים צומחים כל בקר, רבה אמונתו.
 ועוד שרפים יוקדים כלולים בשש כנפים,
ועד שלא נתן להם הצו, ידמו בדממה.
וקוראים זה אל זה יחד בלי איחור,
"מלא כל הארץ כבודו" ושלש קדושות.
קולם כקול אשר לפני שדי, כקול מים רבים,
מרימים קולם ברעש, כרובים לעומת אופנים,
 לחזות בפנים מראה עין חצי הקשת,
לכל מקום שמשתלחים ממהרים בזריזות.
 מברכים "ברוך כבוד ה' ממקומו" בכל לשון לחישה,
ממקום בית שכינתו שלא נחוץ לחפשו.
המון כל צבא מרום משבחים באימה,
את הדר מלכותו יתגלה ויתפרש לדור ודור.
 סדורה הקדושה אצלם. וכאשר עברה השעה
יסיימה לנצח ולא יחזור לומר אף לא לשמיטה.
 אבל ישראל שהם נחלת כבודו, חביבים הם (מהמלאכים), שבקביעות
מאמירים אותו שחרית וערבית.
 מופרשים לחלקו, לעשות לו רצונו,
נפלאות תהילותיו יספרו בכל שעה.
ה' רצה, חמד וחשק שיעמלו בתורה,
לכן יקבל תפילתם ותועיל בקשתם.

 קשורה (התפילה) לחיי העולמים בכתר בשבועה,
כנגד פאר התפלין של הקב"ה יושבת בקביעות.

 רשומה היא התפילין עצמה בחכמה ובדעת
גדולתם של ישראל הקוראים את שמע.
 משבחים ישראל את ריבון העולמים באמרות טהורות,
נאה לספר שבח ה' בפני מלכים.
 באים ומתכנסים המלאכים כדמות גלים,
תמהים ושואלים על עסקם באותיות התורה.
"מי ומי הוא אוהבך יפת המראה,

 כי למענו את סובלת במעונות אריות?
יקרה ונאה את, אם תתערבי לשלטוננו,

 רצונך נעשה לך בכל מקומותנו".

 בחכמה משיבה להם קצת להודיעם:

 "לו חכמתם הייתם יודעים ומכירים

 מה חשיבות לגדולתכם לעומת אותו השבח,
הגדולה שיעשה לי כאשר תגיע הישועה.

 בהביאו לי אורה, ואתכם תכסה בושה,

 כבודו כשיתגלה בתוקף ובגאון.

 ישלם גמול לשונאיו ולאיי הים
ועמקות לעם חביב ורב זכויות.

 שמחה שלמה תבוא בהביאו את כלי המקדש הטהורים

 לעיר ירושלים, כאשר יכנס הגלויות.

כבודו יפרוש עליה יומם ולילה,

חופתו יכין בה מלווה בתשבחות.

 בענני זוהר ופאר סוכתו,

 לפי מעשי האדם יעשה את החופות.

בכורסאות זהב-פז ושבע מעלות

 מותחים הצדיקים לפני רב העלילות.

ובפניהם נראה שובע שמחות,

 כרקיע בזהרו וכזיו הכוכבים.

 הדר שאי אפשר לפרט בשפתיים,

 ולא שמעו ולא ראו הנביאים בחזיונם.

 עין לא ראתה בתוך גן עדן

איך מטיילים בו במחול עם השכינה

 עליו יצביעו: זה הוא! אבל באימה,

 קיוינו לו בשביה באמונתו הרבה. 

נהגו עולמות כעלמות (במחול),זאת)

חלקנו שמבראשית הפרישנו תרומה.
סוכת עורו של לויתן ושור ההרים הגבוהים,
ואחד באחד יסתבך ויעשה מלחמה.

 בקרניו ינגח השור בהמות בגאותו,
יקפץ הדג כנגדו בסנפיריו בגבורה.

 יגש אליו בוראו בחרבו הגדולה,

 סעודה לצדיקים יתקין וארוחה.

 מסיבים לשולחנות של כדכוד ואבני אקדח,

 ונהרות אפרסמון נשפכים לפניהם.

 ומתעדנים ורוים בכוסות רויה,

 יין עסיס שמבראשית שמור ביקב.

 צדיקים, כמו ששמעתם שבח השירה הזאת,

 כן תהיו קבועים באותן החבורות.

 ותזכו לשבת במעלות העליונות,

 כי תשמעו לדבריו היוצאים בהדר.

 מרומם הוא אלוהינו בראשית ובאחרית,

חפץ ורצה בנו ונתן לנו את התורה.