בפרוס עלינו חג החרות, הבה נקווה שבחג זה תהיה החרות משאת הנפש של מרביתנו, אם לא כולנו.

בראש ובראשונה החרות לחטופינו, אך גם חרויות רבות וחשובות אחרות: חרות המחשבה וחרות האמונה, חרות וחופש הביטוי, אך ללא הסתה. חרות וחופש הבחירה. החרות לשוב ולהיות בני אדם רגילים ולא אובייקטים להנדסת תודעה נבזית.
מי ייתן ובימים הקרובים ניהנה כולנו לפחות מאוירת החג המשפחתית וכמובן מהאביב שסביבנו.
אבי בן דוד