שמעתם על "נס ציונה המחזמר" ? - הלהיט המסתמן של תיאטרון "תמונע"

סיפור הרקע:

קומדיה מוזיקלית על הצלחה ואושר והקשר ביניהם
ינון (אורי עטייה) יושב כל היום בתחנת האוטובוס של נס ציונה, לקבל פרספקטיבה. אבל אף פעם לא עולה לאוטובוס. יש לו חבר קרוב - מלכיאל (עומר עציון). רוקסטאר אמיתי. ויש לו להקה בשם 'תעבורע'; רוק זועם בענייני דרכים ותמרורים. אחראי בין השאר ללהיטים 'אל תיסע בדרך נמיר' 'ומה אתה עוקף אותי'. הוא גם אחראי להזכיר לינון שהכי דפוק זה להיות חיקוי, שאסור לתת לאף אחד להחליט עליך, שהכי מסוכן זה לרצות שיאהבו אותך.
עד שיום אחד, מגיעה בחורה חדשה לעיר- ורדית מיהוד (יעל טל) משבשת את שגרת חייו המשעממת של ינון, והחיים בנס ציונה כבר לא ייראו אותו הדבר.

מאת ובבימוי: יעל טל // דרמטורגיה: יגאל זקס // עיצוב תפאורה ותלבושות: דפנה פרץ // עיצוב תאורה: יעקב סליב // מוסיקה: נעמה רדלר // ע. במאי: גילי נוימן // שחקנים: אורי עטיה, מעין ויסברג, אסף פריינטה, יעל טל, עומר עציון, נעמה רדלר

ראו בוידאו ראיון טלויזיוני על ההצגה

בנס ציונה ה"פורימון" הוא האירוע שמחכים לו כל השנה. זה אירוע שהוא סוג של תצוגת עצמי מול החברה ולכן הוא חשוב מעין כמוהו. כולם מנסים להיות מקוריים, מצחיקים ומעדיפים תחפושת זוגית, כמובן (הזוגיות היא גם סמל סטטוס) כמו שהתחפש ראש העיר עם אשתו בחגיגה הקודמת. כשנודע שנפרד מאשתו, ורדית מתחילה לפנטז עליו, כמו סינדרלה המחכה לנסיך שיגאל אותה מוורדיותה. היא עצמה התחפשה ל"שום דבר" בשנה שעברה והיא הרי רוצה סוף סוף להיות "דבר". אם לא ביהוד אז בנס ציונה. חלק ממה שיפה במחזמר הוא האינפנטיליות של הדמויות, על הכנות והפתיחות שבהן. למרות האינפנטיליות הזאת, הנלעגת כביכול, אהבת אדם בסיסית ואמפתית עולה מהבמה של "נס ציונה", למרות שבפועל הוא דווקא מציית לחוקי העיר הגדולה, כביכול: זה חייב להיות מהיר, שנון, מצחיק, "הפוך על הפוך".