דודי שבתאי מנתח את מנגנון ומטרות מכונת התעמולה של נתניהו.

אני אומד את אחוז השקר בתעמולת נתניהו בלפחות 50%. בדמוקרטיה זה המון. זו אינה קלישאה לומר שביבי משקר כמו שהוא נושם. ברמה התעמולתית, אין יום שהוא לא משקר. מטרתו של נתניהו להגביר את חרדת הציבור בעוצמה הולכת וגוברת. כשאחוז השקר גבוה, התודעה של התומכים הופכת לכוזבת, לדמיון של מציאות במוחם של מאמינים. תעמולה שקרית היא תעמולה אלימה, ואלימות מילולית מובילה לאלימות פיזית. כל מופעי האלימות במרחב הציבורי הם ביטוי להקצנה החברתית והפוליטית שאנו חווים בעשור האחרון. תעמולה שקרית מייצרת קיצוניות, וזו מעצם טיבה נוטה להגשים את עצמה.

במונחים השוואתיים, תעמולת הליכוד היא תעמולת ימין קיצוני קלאסית. היא מבוססת דיכוטומיות, תמונת מציאות של שחור-לבן: ערבים מול יהודים, בוגדים מול פטריוטים, שמאל מול ימין, ישראלים מול יהודים, טוב מול רע. מסריה מטפללים בפחדים קמאיים של יהודים וערבים בארץ זו. היא חותרת לעורר חרדה והקצנה, להגביר את השנאה באמצעות דמוניזציה ולהנכיח בריונות פוליטית. תעמולת הליכוד פופוליסטית, לאומנית, בדלנית, דמגוגית, ריאקציונרית, אנטי-ממסדית, ובעיקר גזענית. בראי התעמולה, הנבחרים הערביים הם תומכי טרור. אין אבחנה בין ערבים טובים וערבים רעים. כולם תומכי טרור. שותפיהם היהודים הם בוגדים. מוסדות המדינה הם קושרים. והרי קיבלנו תפיסת עולם גזענית קיצונית, שהופכת אנשים לקיצוניים יותר ואלימים יותר.

המציאות היא שאין למדינת ישראל פיתרון זולת דו-קיום יהודי-ערבי. אנחנו היהודים כאן להישאר. כך גם האזרחים הערביים, ובין אם נרצה בכך או לא, כך גם התושבים הפלסטיניים ברחבי הארץ. דו-קיום משמעו חיים משותפים נורמליים ונורמטיביים של הרוב היהודי עם הרוב הערבי. אויבי הדו-קיום הם מיעוט בשני הצדדים, ואמונתם הפוליטית היא שלילת קיומו וזכויותיו של הצד האחר.

בהקשר זה, ממשלת בנט-לפיד-עבאס היא הצלחה אדירה. היא מצליחה מזה כשנה לקיים דו-קיום פוליטי בין תרבותי יהודי-ערבי, יהודי-מוסלמי, ימני-שמאלני בנסיבות קשות ומדממות של סכסוך לאומי-דתי עמוק שרק הולך ומקצין. אם תעמולת הימין מבית נתניהו מלמדת משהו היא שאין לימין הביביסטי פיתרון של דו-קיום. הוא אינו מאמין בדו-קיום. הוא קבר את התהליך המדיני. הוא הפך את המלה "שלום" שהיא אחת החשובות ביהדות למוקצית מחמת המיאוס. אין להם מה למכור זולת כוח ושנאה בכסות של אהבת ישראל.

רוב העם, יהודים כערבים, רוצה בדו-קיום ומאמין בדו-קיום, כגזירת-גורל וכמציאות. אין פיתרון אחר זולתו. ומשכך, הבחירה הפוליטית היא מי יכול לנהל את הדו-קיום טוב יותר. הליכוד והימין הקיצוני מבקשים לשכנע שהגזענות שלהם ופתרונותיהם הכוחניים הם הדרך לבסס דו-קיום בין תושבי הארץ הזו. הם שניהלו את המדינה הזו ב-13 השנים האחרונות מבקשים לנתק את אחריותם המלאה למציאות הסכסוך שאנחנו חווים בשנה האחרונה.

תעמולת הימין היא שכתוב היסטוריה בזמן אמת. שומר חומות על אלפי הרקטות של חמאס והפרעות האנטישמיות בתוככי ישראל שהתחוללו בהשראתו התרחשו תחת שלטון הימין ובאחריותו. העדר-משילות, פשיעה, הזנחה, אפליה, הקצנה לאומנית ודתית, חוסר-ביטחון אישי, טרור - הם תוצר ישיר של מחדלי נתניהו והימין. תעמולתם מבקשת לנתק את המתרחש כעת ממדיניות הימין המובהקת שיצרה אותו. הם שהרסו הם אלו שיתקנו.

אין לימין הביביסטי רוב. גם לא יהיה לו. כל שנותר לנתניהו הוא לנהל מלחמת חפירות וקרבות התשה. לפמפם באמצעות מערכת התעמולה מלים שהן רעל, ארס, שנאה, שניזונות ממוות ושכול. להקצין את האמונות הפוליטיות, כי הן הסיכוי הכי טוב שלהם לחזור לשלטון. כשהנורמליות היא האויב, הקיצוניות פה להישאר. חזון דיסטופי דמגוגי של מלחמת-תמיד או חזון אופטימי ריאליסטי של דו-קיום.