הבריחה ההרואית של ששת הצעירים מנס ציונה מהמחבלים במסיבה וסיפור הצלתם ע"י גיא שמחי ז"ל.
15.10.23 / 15:02
מהפח אל הפחת...
סיפור מטורף על שישה צעירים נס ציונים: שחר יוסף, בן סעדה, טל פרידמן, דולב ביטון, תומר זלק ונדב ליברמן, שנמלטו מהמסיבה בנובה אל תוך קיבוץ רעים הסמוך כשהמחבלים דולקים אחריהם.
הם ניצלו תודות לגיא שמחי ז"ל שהכניסם לבית מחסה ולוחם מגלן בן הקיבוץ שהיה היחידי החמוש וחיפה עליהם. הם שרדו יחד עם שישה צעירים נוספים, 11 נפש בממ"ד בבית שהוצת במשך 7 שעות איומות, כשהמחבלים מעבר לקיר והם על סף חנק !
צפו בווידאו והקשיבו להקלטה
הבריחה ההרואית מהמחבלים בנובה של ששת הצעירים מנס ציונה וסיפור הצלתם ע"י גיא שמחי ז"ל.
טל משתף בהמשך בסיפור המצמרר וחברו נדב, שאף השתתף לאחר חילוצם בלחימה לטיהור הקיבוץ - אמור להצטרף הערב לחבריו אנשי המילואים ב"גבעתי" שיתף אותנו בסיפורם אותו תוכלו לשמוע בקולו. ויותר מכל הוא מבקש להדגיש כי כולם שם הפגינו אומץ לב וגבורה אדירה
נדב יוצא הערב לחזית, נחזיק לו אצבעות שישוב בשלום, הוא וכל חבריו, אמן.
צילום מקרי של היתקלות:
כך נראה הבית בו הסתתרו, לאחר ששוחררו
הסיפור של טל פרידמן, במילותיו:
אני יושב וכותב את המילים הבאות בכאב רב.
לכל אחד שנכח במסיבת הנובה היה סיפור נוראי, סיפור על מעשיי רוע ושנאה.
הכל התחיל במסיבה שכולה הייתה שמחה הנאה וכיף אחד גדול אך ברגע אחד הכל התהפך. בשעה 6:30 בבוקר החלו להפציץ אותנו מרצועת עזה וכולם התחילו לראות גשם של רקטות בשמיים. מהר מאוד המסיבה נסגרה ואנשים החלו לנוע לכיוון הרכבים. בהתחלה אף אחד לא הבין שמדובר בחדירה כל כך מסוכנת כל כך רצינית וכולם היו בטוחים שיש רקטות ומהר מאוד יעבור ונוכל לחזור הבייתה לסיים עם היום הזה. נכנסנו לרכב של בן, אני נדב שחר ותומר ונסענו לכיוון היציאה מהשטח והתחלנו לשמוע מישהי צועקת ״ירו בחברה שלי בבקשה שמישהו יעזור לה היא בכניסה לשטח״. למזלנו הרב היינו עם טנדר שנתן לנו את האפשרות לנסוע בדרכים נוספות ובמהירות. הגענו ליציאה לנסות להבין מה קורה ולעוף משם. ברגע שיצאנו מהשטח התחילו היריות. רכבים של חיות אדם עם נשק שיורה במטרה להרוג!!!! בהמון מזל ראינו את דולב רץ על הכביש, פשוט רץ ולכיוונו יורים אותם מחבלים נתעבים. באותו רגע פתחתנו את דלת הרכב ופשוט משכנו אותו פנימה בלי לחשוב פעמיים וניסינו לעוף משם. אנחנו חשבנו שמדובר בכמה מחבלים בודדים, בדיוק החלה אזעקה ומולנו היה את שער הכניסה לקיבוץ רעים אז החלטנו להיכנס לתור הקיבוץ הרי יש שם כיתת כוננות של הקיבוץ, יש מקלטים- מקום שיכול להיות יותר מוגן.
לאחר שנכנסנו לקיבוץ והסתתרנו במיגונית התחלנו לשמוע יריות מכל עבר. ואז, הגיע אלינו גיבור ישראל- לוחם, שלו אנחנו חייבים את חיינו-גיא שימחי ז״ל. שימחי ז״ל שגדל בקיבוץ רעים בילדותו היה גם הוא בליין במסיבה, הסתובב בקיבוץ ואסף אנשים שראה וזאת מכיוון שהייתה חדירה ליישוב. הוא קרא לנו להצטרף אליו ולחבריו במקום מוגן, דירה של חבר ילדותו הדר. שהגענו לדירה עדיין לא הבנו באיזה מצב אנחנו נמצאים אף אחד לא הבין שאנחנו במצב בו ישנם עשרות!!!! עשרות של מחבלים רשעים שרק מחפשים אותנו ואת כל מה שבא ליד במטרה אחת- להרוג.
לאחר כמה רגעים הגיעו מספר מחבלים לדירה. כולנו נכנסנו לממד של הדירה חוץ מהדר שהיה עם נשק ושימחי ז״ל שלא היה מסוגל להשאיר את חברו הדר בחוץ. המחבלים הגיעו והדר הצליח להרוג 2 מהם עם הנשק. כל הקרב הזה ואנחנו בתוך הממד שומעים את הכל. מיד לאחר מכן נזרקו לתוך הדירה 3 רימונים!! אחד אחריי השני. הדר הצליח לקפוץ מבעד לחלון המטבח הקטנטן וגיא ז״ל שהיה בצד השני לא הצליח ונהרג. הדר שהצליח לצאת מהחלון עלה על הגג והיה שם במשך שעות שכוב על הגג.
באותו הזמן אנחנו היינו בממד , מלאים בפחד שומעים יריות בלתי נפסקות, בומים של רימונים, פשוט שדה קרב!! לאחר פיצוץ הרימונים החלה הדירה להישרף ועם השריפה הגיע העשן.. כל העשן נכנס אלינו לממד- דרך הדלת, דרך שקעי החשמל, דרך כל מקום אפשרי. הדלת בערה מחום ובן שמר עליה עם בגדים ומגבות שלא ייכנסו המחבלים מהדלת. לא יכולנו לפתוח את חלון הממד כי אסור היה שידעו שאנחנו שם, שאנחנו בחיים. במשך 6 שעות היינו בממד בלי להוציא הגה שלא יישמעו אותנו המחבלים שפאקינג נמצאים פה בחוץ לידנו ולא מפסיקים לצעוק בערבית. העשן שממלא את החדר והחמצן שנגמר כבר בריאות.
לאחר 6 שעות שבהם חברי נדב ליברמן מנסה לדבר עם כוחותינו ולהשיג לנו חילוץ מהמצב הנורא שמענו כוחות צהל מחוץ לממד. נדב הצליח לתקשר איתם ובחיפוי על הממד יצאנו לאט לאט תוך כדי אש משתי הצדדים- שלנו ושל המחבלים. בסופו של מעבר הגענו למרפאת הקיבוץ. במרפאת הקיבוץ הקמנו מיטות מאולתרות ומה שאפשר בשביל לטפל בפצועים. הגיעו אלינו חיילים פצועים בכל הדרגות והמראות שם היו פשוט נוראיים!!
ניסינו לעזור כל אחד כמה שיכל בטיפול ובפינוי הפצועים וההרוגים על אלונקה למסוק תוך כדי אש חיה וחיפוי של החיילים או אפילו ביציאה לקרב כאשר נדב בלי לחשוב פעמיים לקח על עצמו נשק ווסט קסדה ויצא לתת להם בראש. לאחר כמה שעות במרפאה הגיע אזרח עם טנדר העמיס מהר את כולנו ועפנו מהקיבוץ בטיל. כל הדרך כשכולנו מועמסים בארגז מסתכלים על המראות הנוראיים שהיו שם- כל הגופות הזרוקות בצידי הדרך, הרכבים השרופים זה היה נראה פשוט כמו אפוקליפסה.
מהקיבוץ הגענו לתחנת דלק ומשם לקח אותנו אוטובוס לתחנת משטרת אופקים. כאשר הגענו לתחנה אף אחד לא ידע מה לעשות איתנו.. ונשארנו שם זמן רב עד שהגיע אחיו של דולב , דוד, שלמרות כל החסימות ולמרות הכל - לא ראה בעיניים בא ולקח אותנו משם הביתה.
יצאנו ממופע האימים הזה במזל, ובנס אני פה בשביל לספר לכם את הסיפור שלי. אני לעולם לא אשכח את הגיבור שנתן את חייו בשביל שאני וחבריי נזכה להמשיך לחיות - גיא שימחי ז״ל שנתן את חייו למען המדינה שלנו למעני למען חבריי ולמען חבריו.
הסיפור של נדב: הקשיבו להקלטה:
