80 שנה לפטירתה של מייסדת נס ציונה פייגה לרר - האישה הגיבורה !
20.07.20 / 17:34
בימים אלו אנחנו מציינים 80 שנים למותה של פייגה ז"ל בגיל המופלג של 116. להלן דבריו של מיכה לרר, נינה של פייגה לרר, שנאמרו בערב 'נשים גיבורות' שהתקיים ב"בית ראשונים" בשנת 2007.
"תארו לעצמכם אישה מבוגרת, בלילה, במקום מבודד ללא שכנים, ללא שום אמצעי תקשורת, בעלה ובנה הגדול נמצאים במרחק יום רכיבה על חמור, יושבת ליד גופת ילדה הקטן שמת באותו הלילה, מדליקה לידו נרות ומחכה לבוקר. ובבוקר, לוקחת את הגופה על הידיים, בחולות, עד בית הקברות בראשון לציון על מנת להביאו לקבר ישראל.
קשה לסכם את חייה של פייגה לרר בכמה משפטים כשיריעת חייה כה ארוכה ומלאה. עובדתית, מעט מאד ידוע לנו על קורותיהם של פייגה וראובן לרר לפני עלייתם לארץ וחייהם בשנים הראשונות בואדי חנין.
בשנת 1883 מתנתקת פייגה מחיי הרווחה הנוחות בעיר אודסה ועולה עם ארבעת ילדיה לשממה בואדי חנין. והחיים היו קשים. הם הגיעו עד פת לחם, וכשראובן מזדקן, מאבד את מרבית רכושו ומעמדו כמייסד, היא הולכת אחריו לנווה צדק. בשנת 1914 כשהטורקים הכריזו על גירוש היהודים מיפו-ת"א הם חוזרים לנס ציונה.
בשנת 1917 נפטר ראובן ופייגה ממשיכה להתגורר במושבה. גם בגילה המופלג היא אינה שוקטת על שמריה, על העגלה הרתומה לחמור היא מעמיסה מדי שבוע ירקות ודבש ונוסעת למכרם בשוק ברמלה. את שנות חייה האחרונות העבירה בעיסוקי צדקה וגמילות חסדים.
פייגה לרר זכתה לראות בהתבססות המושבה, בצאצאים למכביר ולכבוד רב. בהולכה במושבה היו הכל נעמדים לכבודה. מסופר שפעם שאלו ערבי שעמד לכבודה, לגילה. הוא ענה שאינו יודע, אבל הוא חושב שהיא ראתה את נפוליאון."
בת 116 הייתה פייגה במותה.
פעם שאלו ערבי שעמד לכבודה, לגילה. הוא ענה שאינו יודע, אבל הוא חושב שהיא ראתה את נפוליאון....
גם פסלם של פייגה וראובן לרר בחצר "בית המייסד" חובש עתה מסיכה...
