מבחירה מדומיינת לחיים של חופש: מסעה המרגש משיעבוד לחרות של מירב עלמה סבר
אבי בן דוד
05.09.26 / 11:11
תגים:
חיים של חופש
,
מירב עלמה סבר
סיפורה של מירב עלמה סבר בספרה המרתק "איך היא אוחזת" - מציע מבט נוקב ואישי על מעמד הנשים בחברה החרדית, על מחיר היציאה לחופשי ועל המשמעות האמיתית של חופש בחירה.
מדבריה: "הייתי רובוט. התודעה שלי נחטפה. אם הנשים החרדיות ישבתו – אין מגזר חרדי"
מבחירה מדומיינת לחיים של חופש: מסעה המרגש משיעבוד לחרות של מירב עלמה סבר
אפתח בזוית אישית:
אני דתל"ש עוד מהימים שביטוי זה טרם הומצא... בשנת 1970 נטשתי את הישיבה ואת הדת הממוסדת ואני רק בן 16. תלמיד בישיבה גבוהה בירושלים.
אלא שקשה ככל שהיה הדבר עבורי, עדיין כיום מצבם של המעזים לעזוב את הגטו החרדי,- קשה שבעתיים.
אני וחבריי הרבים בבני ברק שחזרנו בשאלה, גדלנו בבתים של הורים ניצולי שואה, שראו עולם וחוו את מורכבותו. כל ההורים עבדו למחייתם באלף ואחת עבודות, כולל פיזיות ולכולנו כמעט היו קרובי משפחה חילוניים שהקשר עימם נשמר. כמו כן ברוב המשפחות היו רבים ששרתו בצבא ובשל כל האמור, חומות הגטו היו הרבה יותר נמוכות, כך שמגעינו עם העולם מחוץ להן היה תכוף. והחשוב מכל, גם ב"תלמוד תורה" של "החינוך העצמאי" בו למדתי, למדו לימודי ליבה ברמה סבירה, מה שאיפשר לנו להשלים בגרויות וכו'.
אלא שבלמעלה מ50 שנה שחלפו, ביצרו העסקונה החרדית ו"גדולי הדור" את החומות, הגביהון בלי סוף ויצרו בועה בה חי כבר דור שלישי באותה מתכונת . בועה אותה הם מנסים בכל כוחם ועוצמתם לשמור "סטרילית" ויהי מה.
הוסיפו לכך את הקושי הכפול של חוזרת בשאלה, אשר כאישה היא מפוקחת הרבה יותר וכבר מגיל צעיר מוחה נשטף ברמות שקשה להבין..
לכן, חשוב כל כך לקרוא תחילה את הכתבה ולאחר מכן את הספר שכתבה מירב עלמה סבר "איך היא אוחזת" .
סבר גדלה בבני ברק, חלמה להתחתן עם תלמיד ישיבה והייתה משוכנעת שהיא מנהלת את חייה מתוך בחירה חופשית מלאה
למרות שכיום היא מביעה את עמדותיה באופן חופשי ברשתות החברתיות, סבר מעידה כי לבה עדיין נכמר על נשים חרדיות רבות שנותרו ללא קול
ציטוט:
"מה שקורה בבני ברק הוא סדום ועמורה. אתם מדברים על צניעות? אתם רוצים שאנשים יהיו מבודדים מהעולם החיצון, ולא יוכלו להתלונן ולדבר על מה שקורה להם. אתם רוצים לנתק אנשים מהאנושיות שלהם, מהטבע האנושי. הקיצוניות אינה יודעת שובע. הרי דבר אנושי זה כשאני יושבת מולך, גבר, ואנחנו מדברים.
יש קהילות שבהן דוחפים לגברים כדורים פסיכיאטריים (לדיכוי החשק המיני, ש"מ) רק כי הם אנושיים. האם בגלל זה יש פחות פגיעות? לא. אחרי פרשת חיים ולדר זה קצת עלה למודעות, אבל אנשים עדיין לא מבינים. מדברים רק על אלה שנתפסו. כשתיפתח לגמרי תיבת הפנדורה של הפגיעות המיניות במגזר החרדי, זה יהיה חושך על פני תהום"
לקריאת הכתבה המלאה והמקיפה מאת שמואל מוניץ, מומלץ מאוד להיכנס למגזין סופ"ש ב-Ynet
