ועדת חקירה ממלכתית? חייבים גישה ושיטה אחרת !
21.12.24 / 20:55
ועדת חקירה ממלכתית כפי שהיא מוגדרת כיום בחוק, עבר זמנה ואפסה תועלתה. וזאת ללא קשר לבחישה הפוליטית סביבה ולשאלת האמון בה ובמקימיה.
לכן הגיעה השעה לשנות קונספט, ולראות בועדה בראש ובראשונה כלי לבירור האמת, למטרת הסקת מסקנות מהירה ומשמעותית.
לשם כך יש לשנות את חוק ועדות חקירה ולהופכו לחוק מעשי, מהיר ויעיל. כזה שלדעתי יזכה לאמון ציבורי נרחב, ישפיע על חיינו בארץ בהקדם וייתן מענה ראוי לשתי השאלות המרכזיות: האם היו פשעים או מחדלים, מי ביצעם או אחראי היה למונעם ומה נעשה, אם נעשה, כדי לתקנם.
ועדת חקירה ממלכתית? חייבים גישה ושיטה אחרת !
נראה לי שהגיע הזמן לצאת מהקופסה ולחשוב מחדש על המשמעות והמטרות של ועדת חקירה ממלכתית. הגיעה העת לא לעסוק בויכוח סביב דרכי הקמתה ולהגיע תחילה להסכמה חוצת קוים על מטרותיה, אופיה ושיטת הקמתה ועבודתה. חשובה מכל לדעתי הינה ההבנה כי ועדת חקירה ממלכתית כפי שהיא מוגדרת כיום בחוק, עבר זמנה ואפסה תועלתה. וזאת ללא קשר לבחישה הפוליטית סביבה ולשאלת האמון בה ובמקימיה.
הסיבה החשובה ביותר ואת זה ניתן ללמוד מנסיון העבר, הינה ההתמשכות הכמעט נצחית של דיוניה. וזאת כי לוועדת חקירה ממלכתית יש סמכות לקבוע אשמה ומכיוון שכך למעידים בפניה יש זכות לייעוץ משפטי ואם יימצא בהם רבב, יש לשלוח להם תחילה מכתבי אזהרה והזדמנות לשימוע וכך התמסדו ההליכים שניתן לגרור אותם כמעט בלי סוף. נקודה נוספת המטילה צל על סיכויי הצלחתה, הינה המציאות בה לנדרשים להתייצב בפניה יש לפחות בחלקם, את כל הסיבות להסתיר ולסלף מידעים ולחבל בעבודתה ובסיכוי לחשיפת האמת, ביודעם כי הועדה מוסמכת לקבוע אחריות פלילית.
לכן הגיעה השעה לשנות קונספט, ולראות בועדה בראש ובראשונה כלי לתחקיר ובירור האמת, למטרת הסקת מסקנות מהירה ומשמעותית, בהווה – כדי שתשפיע על הזירה הפוליטית, מוקדם ככל הניתן וכמובן למען ההיסטוריה.
בואו נבין כי כיום, מעל 14 חודש לאחר פרוץ המלחמה, גם אם בדרך נס כלשהו, תחליט לפתע הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הרי שמסקנותיה התפרסמו במקרה הטוב בעוד שנתיים. ואז יהיו לנו שבוע שבועיים של ויכוחים תקשורתיים וחילופי השמצות וחסל. כאשר רוב המעורבים כבר לא יכהנו בתפקידם, כאשר הסיכוי להפקת לקחים מיידיית ומעשיים כבר נגוז בחלוף הזמן והיחידים שימצאו עניין לאורך זמן במסקנות יהיו ההיסטוריונים.
כדי לזהות בעיות וכשלים מכל סוג במימשל ובשרות הציבורי ולתקנם, אנו צריכים לקחת דוגמה מתרבות התחקירים של חיל האוויר והיחידות המיוחדות בצה"ל. שם מיד בתום משימה, אנשים מספרים מה שקרה להם בפעילות או במבצע, כולל ההיסוסים ואף הכשלים, בגילוי לב ומתוך ידיעה שהדברים לא ייזקפו כנגדם, אלא ישמשו להפקת לקחים ושיפור יכולות וביצועים. ולכן צריך לוותר מראש על כל ההשלכות הפליליות לכאורה של מסקנות ועדות חקירה ולהתמקד בחשיפת האמת ובלקחים.
ומכיוון שכך, כאשר כל המרכיב השיפוטי/פלילי בדיוני הועדה כבר לא קיים, ניתן למנוע ייצוג משפטי מהנחקרים ואף לבטל את זכות השתיקה. זאת מכיוון שבהיעדר הליכים פליליים, ניתן לחייב כל אדם המעיד בפניה אף "לשים עצמו רשע" . הסנקציה הפלילית היחידה תהיה על עדות שקר בפניה, אשר תביא לחקירת משטרה בתלונה שתגיש הועדה.
המדובר בחוק מעשי, מהיר ויעיל. כזה שישפיע על חיינו בארץ בהקדם וייתן מענה ראוי לכל נפגעי הארוע הנחקר וכלל הציבור, לשתי השאלות המרכזיות: האם היו פשעים או מחדלים, מי ביצעם או אחראי היה למונעם ומה נעשה, אם נעשה כדי לתקנם .
להלן הצעתי לתיקון לחוק ועדות חקירה:
(כל שימוש בלשון זכר כוונתו גם לנקבה)
בכל מקרה של אירוע בעל השלכות לאומיות, הדורש לדעת הממשלה, או רוב חברי הכנסת, או ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ (אם יסרבו הנ"ל להקימה) בדיקה חיצונית של הסיבות לארוע או למחדל ושל תפקוד הגורמים האחראיים לתחום, - תוקם ועדת חקירה ממלכתית, אשר תדון בנושא מיד ובמשך 90 יום לכל היותר. החלטותיה תהיינה סופיות ואין לערער עליהן. הכל בכדי להבטיח ברור העובדות במהירות ומניעת מקרים נוספים.
הרכב הוועדה ודרכי מינויה יישארו כבחוק הקיים
הועדה תזמן עם הקמתה להעיד בפניה כל נבחר ציבור או פקיד/מפקד ממונה, שתפקידו כלל לדעת חברי הועדה אחריות לתחום בו אירע המקרה, ואף את סגנו, או ממלא מקומו. אך אם בעת דיוניה יהיו מבין חבריה שירצו בכך, היא תוכל לזמן (בהחלטת רוב) כל נושא משרה בכל תפקיד ודרגה וכן אזרחים שלדעתה יש להם מה לתרום לדיוני הועדה, כגון צדדים נפגעים בהתאם לארוע.
למעידים בפני הוועדה תינתן חסינות מוחלטת מפני שימוש בדבריהם ובעדותם כנגדם ובכלל, בכל הליך אחר, מלבד בחקירה פלילית על עדות שקר. בין אם הם חשודים בביצועה ובין אם הם נדרשים להעיד עדות הזמה.
כל נבחר ציבור או עובד ציבור שיוזמן להתייצב בפניה ויימנע מכך, או יסרב לענות לשאלותיה, ייעצר וייכלא ללא הגבלת זמן, "עד שיאמר רוצה אני".
לוועדה לא יהיו סמכויות של חריצת דין משום סוג, דיוניה יהיו כאמור חסויים ומסקנותיה והמלצותיה בלבד תתפרסמנה. אך לועדה שמורה הזכות, בהחלטת רוב, לפרסם במהלך הדיונים או בסיומם, גם קטעי דיונים ועדויות, אם תסבור שיש בהן עניין ציבורי מיידי . הועדה אף תוכל לצרף למסקנותיה המלצות מכל סוג, כולל המלצות לגביהן אין הסכמת רוב חבריה, הן לגבי פעולות עתידיות שיש לנקוט בהן ואף המלצות אישיות, אולם מעמדן יישאר כשל המלצה.
דיוני הוועדה לא יהיו פומביים, אלא אם תמצא לנכון בהחלטת רוב להפוך את חלקם לפומביים. אך הם יצולמו, יוקלטו ויתומללו וישמרו בגנזך הלאומי. כאשר רק נבחרים וכן נושאי משרה שיוגדרו בתקנות יוכלו לעיין בהם. ( בועדות בנושאי חוץ וביטחון - ובלבד שהמעיינים הוגדרו כשותפי סוד ברמה הגבוהה ביותר).
יובהר שוב: תכני הדיונים (להבדיל מההחלטות וההמלצות הפומביות), לא יוכלו להיות מובאים בפני בימ"ש כלשהו כאסמכתה למטרה כלשהי, אלא אם וכאשר הועדה היא שתעבירם למשטרה למטרות עשיית צדק, במקרה של חשד לעבירת עדות שקר ובמקרה זה בלבד.
מסקנות הועדה תענינה על שלוש שאלות:
האם האירוע/ המחדל נשוא החקירה היה יכול להימנע לחלוטין, בחלקו, או כלל לא.
באם לדעת הועדה הארוע/המחדל אכן יכל להימנע כולו או בחלקו, מי האחראי לכשל במניעתו, במערכת הממשלתית או הציבורית המופקדות על הנושא.
ושאלה אחרונה לגבי אלו שנמצאו אחראים: האם מי מהם פעל בניגוד למוטל עליו, או נמנע מלעשות את המוטל עליו, בכוונה תחילה, או האם "רק" נכשל ולא בדק או טיפל בנושאים שבאחריותו. והאם הכשל היה חמור עד כדי רשלנות, או מדובר רק בכשל בשיקול דעת.
אלו שלושת השאלות ורק התשובות עליהן וההמלצות הנובעות מהן, תפורסמנה.
רק כך תוכל הוועדה להגיע לחקר האמת הציבורית תוך תקופה קצרה ביותר ולהשיב לשאלות החשובות על מי ראוי לשאת באחריות ולהמשיך להוביל גופים ומערכות. ובאיזה מערכות יש לערוך שינויים והתאמות.
לסיכום:
רק בדרך זו ניתן להגיע לועדת חקירה ממלכתית יעילה ומהירה - כזו שמסקנותיה תבאנה לתוצאה מידית והפקת לקחים. ואוסיף ואומר, כי אם וכאשר הועדה לא תוכל להורות על הדחת נושאי משרה, או העמדתם לדין פלילי, השאלה הפוליטית המשסעת אותנו סביב הקמתה, תתייתר ברובה ועד כמה שרב הרצון בקרבנו "לראות דם"... זו לא הדרך. כי לגבי הנבחרים, חזקה על הלחץ הציבורי שיעשה את שלו בסופו של דבר ואילו לגבי פקידים/ מפקדים ממונים, הרי שכל מסקנה של רשלנות או מחדל כנגד מי מהם, אף ברמה הנמוכה ביותר של אחריות, תוכל להוות ע"פ החוק הזה, עילה מוצדקת לפיטורים או הדחה, אך ההחלטה תישאר בידי השר הממונה. ואני איני מאמין ששרים יהינו שלא לפטר מי שהועדה קבעה שכשל.
אשמח לתגובות ושיתופים
.
