ראשי גוש השינוי, עליכם לנטוש המליאה ולעבור למחאה בשערי הכנסת !

ראשי גוש השינוי, עליכם לנטוש המליאה ולעבור למחאה בשערי הכנסת !

ההתמודדות עם בליץ החקיקה הנוכחי, המתרחש בשעה שהצעת החוק לפיזור הכנסת כבר עברה בקריאה ראשונה אך קידומה לקריאה שנייה ושלישית מעוכב במכוון, דורשת מהאופוזיציה לשבור את הכלים הפרלמנטריים הרגילים. במקום לקדם את סיום ימיה של הכנסת, הקואליציה מנצלת את הזמן שנותר כדי להביא אל שולחן הוועדות והמליאה חוקים משטריים וסקטוריאליים דרמטיים.

בין היוזמות המקודמות בימים אלו ממש: הצעת החוק לפיצול והחלשת משרת היועצת המשפטית לממשלה בוועדת החוקה (הכנה לקריאה שנייה ושלישית), "חוק השידורים" של שר התקשורת בוועדת התקשורת שמטרתו פוליטיזציה של מועצת תאגיד השידור והחלשת העיתונות החופשית, וכן חוק יסוד: לימוד התורה וחוק המעונות המיועדים להסדיר את ההשתמטות מגיוס.

ניהול ויכוחים עקרים בוועדות והגשת אלפי הסתייגויות שיוכרעו ממילא על ידי הרוב הקואליציוני אינם אלא מתן כסות לגיטימית להליך דורסני. ההמלצה החד-משמעית לכל סיעות האופוזיציה היא להחרים כליל את דיוני המליאה עד לפיזור הכנסת, ולהעתיק את מרכז הכובד לפעילות מחאה רציפה ונחרצת מחוץ לכתלי הבניין. נוכחות באולם הפרלמנט יוצרת אשליה של משחק דמוקרטי תקין. החשכת ספסלי האופוזיציה תותיר את הקואליציה לבדה, ותבהיר לציבור בארץ ובעולם כי החקיקה העוברת אינה תולדה של דיון, אלא אקט חד-צדדי. מעבר המנהיגים אל מחוץ לבניין ישדר מסר של שותפות גורל ויוביל להסתערות ציבורית ותקשורתית שתגמד את המתרחש בתוך המשכן הסגור.

המשמעויות וההשלכות בזירה הבינלאומית והתקשורתית

ההשלכות של מהלך דרמטי כזה על הזירה הבינלאומית תהיינה מיידיות ועמוקות. תמונות של מליאת פרלמנט ריקה למחצה, כשחצי מהעם אינו מיוצג בה מבחירה, הן דימוי ויזואלי עוצמתי שרשתות זרות לא יוכלו להתעלם ממנו. מדינות דמוקרטיות במערב, ובראשן ארצות הברית והאיחוד האירופי, יתקשו להמשיך להגדיר את המצב כעניין פוליטי פנימי שגרתי. החרם הפרלמנטרי יעניק לגיטימציה למנהיגים זרים להחריף את הטון, ויגביר את אזהרות הגופים הכלכליים מפני פגיעה ביציבות המוסדית של ישראל דווקא בעת שבה מקודמים חוקים לפירוק מוסד הייעוץ המשפטי ולפגיעה בחופש העיתונות.

בזירה התקשורתית, המהלך ישנה לחלוטין את סדר היום. במקום דיווחים טכניים על התקדמות הסעיפים של חוק התקשורת או חוק הפיצול, הכותרות יעסקו במשבר משטרי חסר תקדים. הקואליציה תאבד את היכולת לייצר מצג שווא של הליך חקיקה סדיר. כל שידור ישיר מהמליאה ייראה כמו אקט של מפלגה יחידה, דבר שיעביר את מרכז הסיקור העיתונאי אל האוהלים והמחאות שבחוץ, ויאלץ את שופרות הממשלה להתגונן במקום להוביל את הנרטיב.

ניתוח פסיכולוגי: ההשפעה על בנימין נתניהו

מבחינה פסיכולוגית, התנהלותו של בנימין נתניהו מושתתת במידה רבה על הצורך העמוק בלגיטימציה, ממלכתיות והכרה בינלאומית כמנהיג דמוקרטי. נתניהו משקיע מאמצים כבירים לאורך הקריירה שלו כדי להצטייר בארץ ובעולם כמי שמקובל בבירות המערב ומנווט את המדינה באחריות. מהלך של חרם מוחלט מצד האופוזיציה שובר את התדמית הזו באחת ומעמיד אותו בעמדה פגיעה במיוחד.

• סדיקת מצג הלגיטימיות: כאשר האופוזיציה מתייצבת בחוץ, נתניהו נותר באולם עם הגורמים הקיצוניים ביותר בקואליציה שלו, המכתיבים חוקי השתמטות ופירוק שומרי הסף. הוא אינו יכול עוד לטעון שהוא מוביל מהלך מאזן. הריקנות של המליאה משקפת לו את הבידוד שלו, דבר שמעורר אצלו חרדה פוליטית עמוקה מפני אובדן שליטה.

• רגישות לביקורת מהמערב: נתניהו רגיש בצורה יוצאת דופן לדרך שבה הוא נתפס בוושינגטון ובמדיה הבינלאומית המובילה. החרמת המליאה בעת העברת "חוק השידורים" או פיצול משרת היועמ"ש תגרור כותרות קשות בעולם על קץ הדמוקרטיה הישראלית. פגיעה כזו בנרטיב ההיסטורי שלו מייצרת עליו לחץ פסיכולוגי כבד שעלול להוביל לטעויות טקטיות או לניסיונות בלימה פתאומיים של החקיקה.

• אובדן היכולת "למשוך זמן": האסטרטגיה המועדפת על נתניהו היא התשת היריב באמצעות משא ומתן ממושך, יצירת מסכי עשן ודחיקת הקץ (כפי שנעשה כעת עם עיכוב חוק פיזור הכנסת). כשהאופוזיציה נוטשת את המגרש הפרלמנטרי, היא מפקיעה מידיו את היכולת לנהל איתה הידברות מדומה לצורכי הרגעה. היא מאלצת אותו להכריע באופן מיידי - ובמצב כזה, הלחץ הציבורי והבינלאומי הגובר יפגוש מנהיג המרגיש דחוק לפינה, דבר שמגביר את הסיכויים לנסיגה מצדו.