תומר תדהר בטור אישי: מדוע גדי אייזנקוט מייצג את ההזדמנות שאסור לפספס בבחירות הקרובות

*ישראל זקוקה למנהיג — לא לשרוד, אלא להוביל*

מדוע גדי אייזנקוט מייצג את ההזדמנות שאסור לפספס בבחירות הקרובות
---
*מדינה בצומת*
העם היהודי עבר דרך ארוכה וכואבת. מימי הגלות והשואה, דרך הקמת המדינה וקליטת מיליוני עולים מכל קצוות תבל — כאן, בארץ ישראל, התגבשנו לחברה אחת, אידיאולוגית ונחושה. יחד בנינו מדינה שעל אף כל המשברים — חיה, קיימת ומתחדשת.

אך כיום, אחרי אסון ה-7 באוקטובר — הטרגדיה הגדולה ביותר שידע עם ישראל מאז השואה — אנחנו עומדים בצומת. לא רק צבאי ומדיני. צומת מוסרי. צומת של זהות. הציבור הישראלי מתבקש לשאול את עצמו: איזו מדינה אנחנו רוצים להיות? ומי, בידיו, נמסור את המפתחות?
---
*מטבריה לראש הממשלה: סיפורו של גדי אייזנקוט*
גדי אייזנקוט נולד בטבריה למשפחה יוצאת מרוקו, גדל והתחנך באילת, ומשם סלל את דרכו לפסגת מערכת הביטחון הישראלית. הוא מגלם באופן הנדיר ביותר את המודל הישראלי שכולנו גאים בו על הנייר אך לעיתים קרובות מפספסים בפועל: אדם שלא נולד עם כפית של זהב בפה, שהגיע לפסגה בזכות עבודה קשה, יושרה ותפיסת שליחות.

מי שהקשיב לדבריו יודע: אייזנקוט צנוע, ישר-דרך, בעל מנהיגות שקטה. הוא לא מבקש את הספוטלייט — הוא בא לעשות עבודה. ובמדינה שנגמלת ממנהיגים שהמיתוג שלהם קדם לתוכן, זה בדיוק הרענון שנדרש.
---
*מה השאירה לנו הממשלה הנוכחית*
הממשלה הנוכחית תיזכר בהיסטוריה כזו שסיכנה את יסודות הדמוקרטיה הישראלית. ניסיונות ממשיים לפגוע בעצמאות מערכת המשפט, הפיכת בית המשפט העליון לאויב העם — אותו בית משפט שרוב שופטיו מונו על ידי ממשלות ימין — הכל במטרה אחת: שרידות פוליטית של אדם אחד.

לצד זאת: אי-גיוס חרדים לצבא, פגיעה עמוקה בעיקרון השוויון בנטל; סירוב להקים ועדת חקירה ממלכתית לאסון ה-7 באוקטובר — צעד שנועד להגן על מי שנושא באחריות לאסון, לא על האמת; ופרשיות פליליות שממשיכות לדבוק במי שמחזיק בשרביט השלטון.

ראש ממשלה שטבוע בפרשיות פליליות ובמקום להתפטר נאחז בקרנות המזבח ומוכן להשאיר אדמה חרוכה — צריך להדליק נורה אדומה למי שדוגל בשלטון החוק ובשוויון בפני החוק.
---
*בנט, לפיד — ולמה אלו לא התשובה*
יש מי שסבור שהפיתרון מצוי בצמד בנט-לפיד. אני סבור אחרת. הצמד הזה מוכיח שהשטחיות, האופורטוניזם וחוסר האידיאולוגיה הם בין החולאים העמוקים ביותר של החברה הישראלית. מנהיגים שמנסים ליצור תדמית של מצליחנים — אך כשמגיע הרגע האמיתי, האינטרס האישי גובר על כל הבטחה.
---
*מדריך ההצבעה — כפי שאני רואה אותו*
מי שמאמין בערכים ליברליים ובשמאל — יאיר גולן הוא הכתובת הנכונה. ובמיוחד אני פונה לכל מי שרואה עצמו כאיש מפלגת העבודה ומתפתה להצביע לצמד בנט-לפיד: חיזרו הביתה. יאיר גולן הוא אדם ערכי לא פחות מאייזנקוט, שדבק באמת שלו ולא כרע ברך בפני האינטרס הרגעי. רק הצבעה למנהיגים ערכיים תחולל שינוי אמיתי — ותחזיר אותנו לחוף מבטחים. אנו זקוקים לדבוק בערכים דמוקרטיים, בשלטון החוק, בפלורליזם, בחופש הביטוי, ולא פחות חשוב — בהסכמיות על כללי המשחק.

מי שנמצא במרכז — גדי אייזנקוט מייצג בדיוק את מה שנדרש: מנהיגות בוגרת, ערכית וצנועה.

ואייזנקוט וליברמן? — חיבור בין שני אנשים שמילה שלהם זו מילה יכול להיות חדשות טובות מאוד למדינה.
---
*תהליך הריפוי מתחיל בקלפי*
דווקא אחרי ה-7 באוקטובר, החברה הישראלית זקוקה לריפוי. השבר העצום, האווירה העכורה בשיח הציבורי, הרעל הפוליטי שחדר לכל פינה — כל אלה מעידים שהגיע הזמן להחזיר את השפיות.

הדורות שבנו את המדינה הזו ידעו דבר אחד פשוט: אין קיצורי דרך לאמת. לא בשדה הקרב, לא בבניין האומה, ולא בקלפי. גדי אייזנקוט מייצג בשבילי את אותה פשטות — מנהיג שלא צריך לבדוק מה רוח הקהל לפני שהוא מחליט מה לחשוב.

זה נדיר. וזה שווה את הצבעתנו.